איש אמונים עד

לפני אלקים וכי תימא כיצד ישמחו לפני אלקים ולזה חי' וישישו בשמחה בשכר השמחה ששמח בעשית המצוה אתד"ק וש"י

מעתה ז"נ כונת הכתוב דדהע"ה שאל מאת הקב"ה תודיעני ארח חיים (ויש במשמעות שאלתו ב' דברים הן על חיי העוה"ז שצריך לאכול ולשתות וכיוצא ודרכיה דרכי נועם כתיב והן על חיים הנצחיים איך יזכה ליהנות מזיו השכינה. ולזה השיב לו הקב"ה) שובע שמחות (אם תשמח בעשיית המצוה) את פניך תזכה ליהנות פנים בפנים ועל ששאלת על חיי העוה"ז כי דרכי' דרכי נועם כתיב) וזה אומרו נעימות בימינך נצח (כמ"ש הרמב"ם ז"ל כמו היד ימין כנז"ל ודו"ק)

אשר עפי"ז אמרתי דזה יהיה פשט הכתוב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד דהכו' דהנביא מזכיר לישראל שיהיו אוכלים ומתענגים ושותים ביום שב"ק אך יהיה כל כונתם לקדוש ה' מכובד דוקא לא למלאות כריסם מעדנים. אך כדי להבין כל הפסוק מתחילתו ועד סופו אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר דלכאו' יל"ד בו כמה דקדוקים. א' דהנה תחילת הפסוק מורה שמדבר על הליכה בשבת והיל"ל אם תשיב בשבת רגלך ולמה נקט משבת. ב' קשה אומרו עשות חפציך וגו' היל"ל ומעשות חפציך ביום קדשי מאחר דנראה שהוא ציווי אחר ואינו קשור עם מה שלמעלה. ג' ק' או' וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד דהיל"ל ותתענג ומדנקט וקראת נראה שצריך לקרוא בקול גדול. ותו אומרו לקדוש ה' מכוכד ודרשו בזוה"ק שהוא על רשב"י זיע"א עד שכל המפרשים כינו לת"ח בשם קדוש ה' מכובד ולא ידענו מאי בעי הכא בת"ח. ותו קשה אומרו וכבדתו מעשות דרכיך וכי דוקא הליכה בדרכים הוא כבוד ש"ק ולמה נקט בלשון זה מעשות דרכיך. ותו ק' אומרו ממצוא חפצך ודבר דבר וכבר דרשו רז"ל שאסור לעיין בחפציו הצריכים כגון לראות השדה אך קשה דמה שייכות עם ודבר דבר הסמוך לו. ותו קשה קרא שלאחריו אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך דאיך הם מידה כנגד מידה

ואולם נלע"ד והן קדם למודעי אני צריך כי השכל מחייב כי ישעיה הנביא לא בא לחדש את התורה פעם שנית וללמדנו דיני שבת אלא בא ללמדנו איזה חומרות שאינן מפורשות בתורה ובא להזהיר אותנו עליהם. ונקדים מ"ש במס' פסחים ד"ן ע"ב בני בישן נהגו דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בגייהו קמי דר' יוחנן א"ל אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן א"ל כבר קבלו אבותיכם עליהם שנא' ואל תטוש תורת אמך. ופירש"י מצור לצידון יום השוק הי' בע"ש ולא היו הולכים כדי להכין צרכי שבת עכ"ל. נמצא דאין לילך ליום השוק בע"ש כדי שיוכל להכין צרכי שבת

עו"ן מאי דאיתא במס' שבת ד' קי"ט ע"א רבה בר רב הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן בשבת קריבו ליה תלת סאיי טחויי אמר להו מי הויתו ידעתון דאתינא אנא א"ל מי עדיפת לן מינה ופירש"י מי עדיפת לן מינה כלום אתה חשוב לנו יותר מן השבת לכבוד שבת הכננום ולא היינו יודעים שתבא עכ"ל. והדבר קשה דברי רש"י שכתב ולא היינו יודעים שתבא מאחר דכבר אמרו שאינו חשוב יותר מן השבת וא"כ אף אם היו יודעים שיבא לא יכבדוהו. והאמת כל קורא המאמר הזה יתמה מה חטא רבה בר רב הונא שאמר להם מי הויתו ידעתון דאתינא אנא שהשיבו לו בחימה שפוכה מי עדיפת לן וכו' כאילו טעה טעות גדול ויותר טוב היל"ל בנחת לא ידענו שתבא ולכבוד שבת הכננום. ותו קשה אומרם מי עדיפת לן ופירש"י כלום אתה חשוב לנו דתיבת לנו אין לה שחר היל"ל מי עדיפת מינה וכי לאחרים הוא חשוב יותר מהשבת ולגבי דידהו דוקא אינו חשוב

והיותר תימה דנראה דמה שהשיבו הם היה שלא כדין שהרי איתא התם בשבת דף קכ"ז ע"א אמרי' אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנא' ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך ודין זה פסקו הרמז"ל בה' אבל. וא"כ היכי השיבו לו מי עדיפת לן מינה הא ודאי דעדיף מאחר דכבוד שבת לא יהי אלא הקבלת פני שכינה והרי הכנסת אורחים היא יותר גדולה. אמנם נלע"ד לתרץ בהקדים מ"ש הרב עץ החיים ז"ל שהק' במאמר הזה דהיכי יליף דגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה מקרא דויאמר ה' וגו' אל נא תעבור וגו' דילמא שאני התם שנתחנן אאע"ה לפניו יתב' שימתין והמתין הקב"ה לעשות רצון צדיק ומהיכא יליף דגדולה הכנסת אורחים. ותי' הוא ז"ל עפ"י מ"ש בזבחים דצ"א ע"א תדיר ומקודש הי מינייהו עדיף ולא איפשיטא הבעיא והר"מ ז"ל בפ"ט דתמידין פסק דאיזה שירצה יקדים. ואולם הרע"ב פ' דתדיר קודם. והנה האורחים היו תדירים בבית אאע"ה אבל השכינה באה באקראי לבקרו נמצא דנזדמנו לפני אאע"ה תדיר שהם האורחים ומקודש שהיא השכינה והיה הרשות בידו להקדים למי שירצה ואם היה מניח להאורחים שילכו לעצמם היינו פושטים הבעיא דמקודש עדיף ואם היה מניח השכינה היינו פושטים דתדיר עדיף ולהכי התחנן להקב"ה שימתין כי היכי דלא תפשוט הבעיא יען דא"א ע"ה ס"ל דאיזה שירצה יקדים ולמדנו ע"כ פנים דגדולה הכנסת אורחים כי על ידה זכה לעשות שתיהן וכבר הרב הגדול ראש דוד בפ' וירא הרבה להקשות על דבריו דעכ"פ לפי דבריו ז"ל אשמועינן דשקולים הם יע"ש. ואני בעוניי אמרתי פשט לענ"ד דשפיר יליף דגדולה הכנסת אורחים ממה שהכניס עצמו אאע"ה לעשות מעשה רב כזה לחלות פני שכינה שימתין עד שילך להכניס האורחים מזה יליף שפיר דגדולה הכנסת אורחים

אמור מעתה דיתורץ שפיר המאמר והוא דידוע דשבת יש לו ב' מעלות תדיר ומקודש כידוע. והת"ח יש לו מעלה שהוא קדוש ואם הוא רגיל לבוא לבית האכסניא היה לו ג"כ מעלה דתדיר וכמו שפירש הרב שארית יעקב ז"ל כונת הכתוב הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא עובר עלינו תמיד דהכונה שהיה לו ב' מעלות הדיר ומקודש יעש"ב. וידוע דהת"ח נקרא שבת כמ"ש בזוה"ק מה שבת לה' קדש וכו'. ובכן רבה בר רב הונא ביודעו שהוא נקרא שבת וגם נקרא קדוש חשב שכבר זכה לב' מעלות ולזה שאל אותם מי הויתו ידעתון דאתינא דלדידיה יכולים להקדימו אם ירצו וע"ז השיבו לו מי עדיפת לן מינה הכונה אם אתה היית רגיל לבא אצלינו וא"כ היית תדיר ומקודש גם אתה ואפשר היינו יכולים להקדימך אבל לא היינו יודעים שתבא כיון שאינך רגיל ואם כן מהיכא תיתי שנקדים אותך מן השבת ולזה דקדק רש"י ז"ל כלום אתה חשוב לנו מן השבת וכו'. מעתה נקיטינן ממאמר הלזה שאם יתאכסן איזה ת"ח שאינו רגיל לבא לאיזה אכסניא בשבת וירצה לומר כדרך האורחים כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי צריך הבעה"ב לקרוא בקול