איש אמונים עג

מ"ש הרב נחלת בנימין מצוה קי"א דכתב דמשעה שקבלו ישראל את התורה נתקדשו קדושת הגוף אבל תדע שיש ב' דעות בזה והוא דכתבו התוס' בע"ז במאי דאמרו התם בש"ס דלעת"ל יאמרו אוה"ע ישראל שקבלוה היכן קיימוה א"ל הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם אומרים לפניו ש"ו נוגעים בעדותן שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ ולא שמתי כתבו התוס' והרי ראיה גדולה שקיימו ישר' את התורה שהרי ש"ו קיימים הם ותי' וי"ל דאין חוששין בראיה זאת דאין אב מעיד על בנו ועוד י"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישר' מקבלים עכ"ל. וכבר ידוע כמה דיות נשתפכו בדברי התוס' הללו דמכמה סוגיאות מוכח להפך דעל קיום התורה דוקא קיום ש"ו ולא על הקבלה ועיין להרב פמ"א ח"א סי' מ"ד הרב פר"ח הרב שנות חיים הרב דברים אחדים ובס' אהבת דוד ז"ל יע"ש דכולם לא מצאו מענה ישוב נכון לד' התוס' הנז'. והנה אי אמרי' דעל קיום התנה הקב"ה עם ישר' א"כ לעולם בקדושתן הם עומדים ואית בהו מעילה אבל אי אמרינן דע הקבלה התנה וכבר קבלו הרי נעשה מצותו ואית בהו מעילה דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו. וידוע דטענת מרע"ה שטען לפניו יתב' במעשה העגל הוא לי צוית ולא להם

מעתה זהו כונת ר' סימאי בשעה שהקדימו ישר' נעשה לנשמט הורו וגילו דעתם דרצונם הוא קיום התורה ולא הקבלה לבד מדהקדימו נעשה שהוא הקיום לנשמע שהוא הקבלה, ולכן תכף ירדו ס"ר מלא"ה וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע להורות דנתקדשו קה"ג. וכאשר חטאו בעגל שעשו מעשה להפך הורו לדעת דבקבלה תלייא מילתא וכיון שנעשה מצותו שוב אין בו מעילה ולהכי ירדו ק"ך רבוא מלא"ח ופירקום מידה כנגד מדה. אמר ר"ח ב"ח וכולן זכה משה ונטלן להודיע שהאמת אינו כסברתם אלא העיקר תלוי בקיום והם שגו בזה ולזה נטלם מרע"ה שהוא כלול מכל ישראל לו נאה ולו יאה ובפרט שהוא הציל את ישר' בטענת לי צוית. אר"ל ועתיד הקב"ה להחזירן כונתו להביא אות ומופת חותך שלא יצאו לחולין ח"ו אף שהם חטאו קדושה שבהן להיכן פקעה והראיה שלעת"ל עתיד הקדוש ב"ה להחזירן לנו כאילו הם מופקדות שמה עד שיחזרו בתשו' שלימה לפניו יתב' ולזה מביא ראיה מן הכתוב ופדויי ה' ישובון וגו' אלו דבריו ז"ל וש"י

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל שם רמז לקוטב דרושינו דהוכרח הקב"ה לכפות עליהם את ההר כגיגית כדי שלא יוכלו לטעון שום טענה שאם לא היו מקבלים שם תהא קבורתם וזה אומרו "יחנו סביב" דהיינו התורה שבעל פה שהיא פירוש התורה שבכתב בהיא משכן העדות ובזה לא יהיה קצף על עדת בני ישראל שאמר להם שם תהא קבורתם

חזרתי ואמרתי יחנו סביב למשכן העדות שם רמז לפטירת הצדיקים שזכרנו שבודאי שם הם עומדים ומשמשים כמ"ש רז"ל על יעקב אע"ה שמשמשים ונהנים מזיו השכינה. וז"א יחנו סביב למשכן העדות ומכאן ולהבא לא ישמע עוד שוד ושבר בכל גבול ישראל בילע המות לנצח ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל כלל בעהי"ת

חזרתי ואמרתי והלוים יחנו סביב למשכן העדות שם רמז לבנין בית קדשנו שיבנה בב"א ושיחזרו כהנים לעבודתם והלוים יחנו סביב למשכן העדות לשירם ולזמרם יראו עינינו ויגל לבינו בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש ו' לשבת כלה

דרוש שדרשתי פעה"ק ירושלם ת"ו בבה"כ הגדולה שנת התרל"ד ליצירה

איתא בילקוט ס' יתרו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה עכ"ל

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים והנחיל לנו ממרומים תורתו הקדושה וירד על הר סיני כחתן לקראת כלה ויתנה לנו בימין חשקו וכדאמרו רז"ל התורה ניתנה מימינו של הקב"ה שנא' מימינו אש דת למו. ולנו לדעת מאי נ"מ אם ניתנה מימינו של הקב"ה או לאו. האמנם נר' לע"ד לתת טעם נכון והן קדם נבין כונת דוד המע"ה דכתיב בתהלים תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. דיל"ד מה כיוון דהע"ה בבקשתו ג' דברים הללו ארח חיים ושובע שמחות מאת פניו יתברך ונעימות בימינו יתב'. והרב הגאון חיד"א ז"ל נרגש מזה ופירש דדברים אלו שובע שמחות את פניך וגו' הם המה תשו' יתב' שהשיב לבקשתו ארח חיים והשיב לו שובע וכו' והוא ז"ל פי' עפ"י דרכו דרך הקודש

ואני בעניי נלע"ד דיובן עפ"י מ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל משם הר"מ ז"ל שכ' בס' המורה בפי' הפסוק לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו עפ"י מ"ש הוא ז"ל בה' דיעות דהעוה"ז ידוע שהוא כולו גשמיות וצריך האדם לאכול ולשתות ולישן ולישא אשה ודרכיה דרכי נועם כתיב. אלא שמי שהוא חכם אוכל ושותה וישן ונושא אשה ועושה כל רצונו הטבעי. ואולם כל מעשיר עושה ותכלית כונתו ומחשבתו רצויה להיות בריא לעית"ש ולקיים מצוותיו יתב'. וז"א לב חכם לימינו שרצונו יתב' נגד עיניו תמיד כאשר לא ישכח יד ימין שלו כהרף עין לקלות תנועתה. אבל מי שהוא כסיל אוכל ושותה וישן ועושה כל מעשיו להנאת גופו הגשמי וז"א לב כסיל לשמאלו שאינו נותן אל לבו לעשות רצונו ית' כאשר אינו זוכר יד שמאלו יד כהה. ובזה פי' הרב מהראנ"ח ז"ל כונת הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט שתמיד כל מעשיו לעשות רצונו יתב' ולא ישכח כהרף עין כמו יד ימינו שלא ימוט ממנה כלל ולא זכר שר שכבר קדמו הר"מ ז"ל בס' המורה בפירוש הכתוב הזה במ"א. עו"ן מה שפי' הרב חיד"א ז"ל כונת הכתוב יצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה בהק' מ"ש המגיד למרן ז"ל דכל עיקר ביאת הנשמה בטוה"ז הוא כי היכי דלא להוי כמאן דאכיל דלאו דיליה דבהיל לאסתכולי באפיה. וע"ז מקשים ממ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' הפסוק וצדקה תהיה לנו שכל השכר שמשלם הק' ב"ה לצדיקים הוא מדין צדקה כמו שנותן האדון לעבדו המחויב לשרתו וא"כ נפל פיתא בבירא כיצד תהנה הנשמה מזיו השכינה. והתי' לזה הוא כי שכר השמחה ששמח הצדיק בעשותו המצוה היא הנותנת כח ליהנות מזיו השכינה כדין שהעבד אינו חייב לשמוח בעבודתו ועפי"ז פי' הרב ז"ל כונת הכתוב וצדיקים ישמחו יעלצו