איש אמונים עב

רוחב אינם מערערים דלעשות כיבוש צריך רבים. וז"א "ופרינו בארץ" דע"י רבים נזכה בארץ. ודרך צחות אמרתי דחיבת "ופרינו" מורה על הכיבוש כדכתיב פור התפרורה הארץ וז"א "ופרינו" ונעשה כיבוש בארץ ודו"ק

ואל קוטב זה נלע"ד דיובנו הני קראי הסמוכים אחר כך וכה תארם ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה'

והנה הדקדוקים רבו זה יצא ראשונה דמה איכפת לנו לידע אם אבימלך הלך מגרר או ממקום אחר. ב' ק' על יצחק תכף כשראה לאבימלך צעק עליו מדוע באתם אלי הי"ל להמתין לשמוע מפיו למה בא הרי למפרע שבא לפייסו ותו קשה איך עצר כח עד עתה לצעוק עליו עתה ולא מקודם כשאמר לו לך מעמנו וכשרבו הרועים כמה פעמים והרחיק נדוד כמה מסעות ולא דבר מאומה. ותו ק' תשו' אבימלך ראה ראינו כי היה ה' עמך ולא פורש מה ראה. ובמדר' אמרו דראה שהצליחו ה' וזה כבר ראה מקודם ויזרע יצחק וגו' ויברכהו ה' ועכ"ז לא שת אל לבו ומה יום מיומים ותו ק' או' ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך דתיבת בינותינו היא מיותרת והמפרשים פירשו האלה שבינותינו ובין אביך אם תשקור לי ולניני ולנכדי תהא עתה בינינו ובינך. ולנו לדעת למה בקש עתה לחדש האלה הנז' ולא זכר מקודם. ותו ק' אומרו אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב דנראה דכל דבריו הראשונים היה די שיאמר כאשר עשינו עמך רק טוב וממילא שאם עשה לו טוב פשיטא דלא עשה לו רעה ומוכרח לומר ששני טענות הם כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ולא ידענא פירושם ותו ק' אומרו עתה אתה ברוך ה' דק' מה כיוון בזה עכשיו ידע שיצחק אע"ה הוא ברוך ה', ותו ק' איך משקר לומר כאשר לא נגענוך אחר כל הצער שהכל שאמר לו לך מעמנו וגם עד הרועים והוכרח ליסע כמה מסעות

אמנם עפי"ה הנה נכון ובהקדים את הידוע דהוא מחלוקת בין הר"מ והר"א דהר"מ ז"ל ס"ל דאיסור דלא תכרות להם ברית אינו לשבעה אומות לבד כי אם על כל האומות והר"א והסמ"ג ס"ל דהוא דוקא לז' אומות וכאשר הרחיבו הפוס' ז"ל הלא בספרתם בזה ומקשים על הרמז"ל עצמו דבמנין מל"ת נראה דס"ל דהוא דוקא לז' אומות יע"ש והרב לח"מ בהלכות מלכים פ"ו ה"ה הקשה על הר"מ ז"ל דאם כדבריו איך כרתו ברית נשיאי ישראל עם הגבעונים אף שאמרו שהיו משאר אומות בערמה אפי"ה לא היה להם לכרות ברית ועוד הקשה איך שהע"ה כרת ברית עם חירם מלך צור ותי' ב' תירוצים האחת דס"ל להרמז"ל דלא נצטוו ישראל שלא לכרות בריח אלא דוקא כשלא ירצו להשלים מתחי' ויערכו עמהם מלחמה אזי אסור לכרות להם ברית משא"כ הגבעונים דמתחילה רצו להשלים ולהכי כרתו עמהם ברית. והב' לגבי חירם מלך צור דמלבד שהוא רצה להשלים מתחילה וגם ששלח עצי ברושים ואבנים לבנין הבית יעש"ב. ופליאה דעת ממני איך לא זכר שר הרב לח"מ ז"ל דקו' זאת דחירם מלך צור כבר הק' אותה התוס' במס' יבמות דכ"ג ע"א בד"ה ההוא אעיקרא דדינא דכתבו דלאו דלא תכרות להם ברית סמיך אלאו דלא תחנם דכי היכי דלאו דלא תחנה הוא על כל שאר אומות ה"נ לאו דלא תכרות הוא לכל האומות וא"כ איך שהע"ה כרת ברית עם חירם מלך צור ותי' שמא חירם מלך צור גר תושב היה וא"כ גם הר"מ ז"ל אפשר דס"ל הכי ואיך לא שלטה עינו ז"ל לדברי התוס' הללו והוא תימה. עוד תי' התוס' ז"ל דלא נאסר לכרות ברית אלא לע"ז שלהם כדמוכח קרא לא תכרות להם ולאלד'יהם ברית יעש"ב. עו"ן מאי דאית' במדרש פ' תולדות דאותה הלילה שיצא יצחק אע"ה משם באו גנבים לבית אבימלך והיו מגררים אותו כל אותה הלילה בעון יצחק אע"ה שגירשו מארצו וז"א "מגרר" ע"ש שהיו מגררים אותו ואית דאמרי שפרחה בו צרעת והיה מגרר עצמו בחרס וזה רמז מגרר יע"ש

מעתה נא"ה והוא כשראה אבימלך הגנבים והצרעת בעון יצחק אע"ה גמר בדעתו לילך לפייסו בהתנצלות כי אף שבאמת זכה אאע"ה בארץ בחזקה לבד עכ"ז כבר נשבע לו אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד דור רביעי כמש"ה ודור רביעי ישובו הנה וא"כ בדין יוכל לגרשו מארצו ולריב עם רועיו עד ג' דורות ולבא אל הבאר ואבימלך הלך אליו מגרר כדאמרו במד' לכרות ברית עם יצחק אע"ה. וכשראה אותו יצחק ע"ה מלבד דהוא נביא וידע סיבת ביאתו וגם ראה אותו מלא צרעת והבין שבא לכרות ברית. וע"ז אמר לו תיכף יצחק אע"ה שזה בלתי אפשר כאמור לכרות עמנו ברית מאחר שהראה לו סימני שנאה שגירשו מארצו ולא הותר אלא דוקא כשבאו להשלים מתחילה וכמ"ש הלח"מ ז"ל. וז"א מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם ואיך אכרות לכם ברית. וע"ז השיבו ראה ראינו ב' ראיות דהיינו הגנבים והצרעת ומשם ידענו כי היה ה' עמך שהלכה כמותך וכמ"ש רז"ל גבי דהע"ה וה' עמו שהלכה כמותו והדין אמת שקנה אאע"ה הארץ בחזקה ונאמר הכונה ההתנצלות שיש לנו הוא שכל מה שעשינו לך לא משנאה ח"ו עשינו אלא הטעם תהי נא אלה בינותינו השבועה שנשבע אביך עד ג' דורות שאין לך שום זכות וזה אמרנו שיהיה בינינו וביניך וע"ז גרשנו אותך ומריבת הרועים ואם כן נכרתה ברית עמך כדין מאחר שאנחנו בשלום. והא ראיה שלא עשינו שום מלחמה. וז"א אם תעשה עמנו רעה כאשר לא "נגענוך" כמ"ש הרב לח"מ ז"ל שאם רצו להשלים יכול לכרות ברית. ועוד אמרו וכאשר עשינו עמך רק טוב וכתי' הב' של הרב לח"מ בחירם מלך צור שמפני שהביא אבנים ועצים כרת עמו הברית שהע"ה ואנחנו עשינו טובה עמך וזה אות ומופת שאנחנו היינו בשלום וז"א ונשלחך בשלום. ועוד אמרו אתה עתה ברוך ה' הכונ' לתי' התוס' שאינך כורת ברית לע"ז שלנו חלילה כיון "שאתה עתה" אתמול בלילה קבלת ברכה מאתו יתברך וא"כ מה שאנו מבקשים שתכרות ברית עמנו דוקא. וכיון ששמע אלו התשו' יצחק אע"ה נתרצה ונתפייס ויעש להם משתה וילכו מאתו "בשלום" דייקא בטענה שמעיקרא היו עמו בשלום ודו"ק

נחזור למאמרינו הנצב פתח השער דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא של מלאכי השרת וקשרו שני כתרים לכל אחד ואחד מישראל דלכאורה קשה לאיזה צורך קשרו להם הכתרים ומאי נ"מ מאלו הכתרים הא ודאי לא על חנם עשה ה' ככה

ואולם עט"ר מו"ר א"א העזרי רבין חסידא גדול מרדכי בעהמ"ח ס' בני בנימן זלה"ה זיע"א היה מפרש המאמר הזה בהקדים את הידוע דישראל יש להם דין קדש וקדשי קדושת הגוף ויש בהם מועל אחר מועל . עו"ן