איש אמונים סח

תמה לבך לתבונה. ורש"י ז"ל פי' להקשיב לחכמה לעסוק בתורה. ולנו לדעת מאי חדית לן רש"י ז"ל. ב' ק' או' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחששנה לא מצא לדעות התור' כ"א לכסף ולמטמונים ותו לא. ותו למה צריך לבקש ולחפש אחריה. ג' ק' אומרו אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא נר' דלפי שיבקש ויחפש יבין יראת ה' וימצא דעת אלקים והלא הדעת מחייב שלא יבין יראת ה' כ"א ע"י הלימוד לא ע"י הבקשה והחיפוש. ד' ק' אומרו אח"ך כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם המאמר הזה סותר הקודם שאמר שע"י החיפוש והבקשה יבין יראת ה' ודעת אלק'ים תמצא מוכרח שהם ב' דברים שע"י הבקשה והחיפוש ימצא דעת אלק'ים וע"י החכמה ינעם דעת לנפשו כנר' שהוא ענין אחר ולנו לדעת מה כיוון בזה

ואולם נר' לפקע"ד לפרשם אי ניחא קמי שמיא. והן קדם אבינה בבנים ויכוח אאע"ה עם עפרון דכל המפרשים ז"ל כבר פירשו בהני קראי לפי מהללם ואני אענה חלקי אי ניחא קמי שמיא. [ואף שפסוקי' הללו אינם שייכי' בדרוש זה שהוא דרוש מת"ת אמנם יען יש ג"כ הספדן של צדיקים וכו' והרבנית נ"ע אמרתי אענה חלקי] וטרם כל צריך אני לבאר ההערות שיש להעיר על הויכוח הלז. זה יצא ראשונה בדברי אאע"ה ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר דלכאו' ק' אומרו בכסף מלא דרש"י פי' בכסף שלם וכן אמר דוד לארונה בכסף מלא ואם באמת זאת היתה כונת אאע"ה למה אמרו רז"ל שעפרון היה רע עין הרי הוא נדר לו בכסף מלא. ותו דהתם בדוד הוכרח לו' בכסף מלא ופי' הכונה שלקח מכל השבעים חמשים שקל מכל שבט וא"כ הכא אמאי נקט בכסף מלא היה די שיאמר בכסף או במחירו. ב' ק' שכל הויכוח שדבר עפרון לאאע"ה הכל היה בלשון שמיעה לא אדוני שמעני אך אם אתה לו שמעני אדוני שמעני וכי חרשים היו אלא ודאי שהיו מדברים ביניהם בנסתר שמוכרחים לומר זל"ז שמשני ולנו לדעת כונתם. ג' ק' אומרו לא אדוני שמעני היה די שיאמר אדוני שמעני כמ"ש אח"ך ובש"ס דברכות אמרו לא אדוני שאמרה חנה לעלי לא אתה אדון בדבר הזה וכו' והכא מה כיוון לומר עפרון לאאע"ה לא אתה אדון. ד' ק' קו' כל המפרשי' שהקשו בדברי אאע"ה נתתי כסף השדה קח ממני אם כבר נתן איך יקח ואם לא לקח איך יאמר נתתי דהוו תרתי דסתרן ה' ק' כפל הלשון וישמע אברהם לעפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ד' מאות שקל כסף דכיון דכבר אמר את הכסף אשר דבר באזני בני חת וכבר ידענו שהם ד' מאות שקל כסף ולמה הוצרך לכפול הדברים אם לא דנר' דתרי כספים הוו את הכסף אשר דבר אחת. וד' מאות שקל כסף אחרים ולא ראינו שנתן לו פעמיים ולמה הוצרך ליתן לו פעמיים ו' ק' אומרו ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב דכל זה הוא מיותר דמאי נ"מ לומר כל זה פשיטא דכל זה בכלל המקנה

אמנם יובנו לפקע"ד בהקדים מעשה דאלכסנדרוס מוקדון הובא בירוש' פ' אלו מציאות ובמדר' פ' נח דאלכסנדרוס מוקדון אזל גבי מלכא קצייא אמ"ל לא אתית אלא למיחמי היך אחון דיינין עד דו עסק עמיה אתא חד בר נש דאין עם חבריה דזבן חדא חקלא וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי אהן דזבן הוה אמר קיקילתא זבינית סימא לא זבינית אהן הזבין הוה אמר קיקילתא וכל דאית בה זבינית עד דאינון עסיקין דין עם דין אמר מלכ' לחד מינייהו אית לך בר דכר אמ"ל הן אמר לחברי' אית לך ברת נוקב' אמ"ל הן אמ"ל אסיבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון עכ"ל והרב מהר"ש יפה ז"ל כתב וז"ל מיהו דינא דידן בכה"ג לא זכה הלוקח במה שלא ידע כשקנה וכמ"ש המרדכי בפרקין

והנה לשון המרדכי ז"ל הוא בפ' אלו מציאות על ההיא דאיתא בש"ס ד' כ"ה ע"ב מתני' מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו ואמרו בגמ' הטעם מפני שיכול לומר המוצא את המציאה לבטל הגל או לבעל הכותל של אמוריים היו ופי' רש"י של אמוריים שהורישו אבותינו היו והק' בגמ' אטו אמוריים מצנעי ישראל לא מצנעי ומשני לא צריכא דשתיך טפי ופירש"י שהעלו חלודה רבא יע"ש. וכתב המרדכי וז"ל ולא שייך כה"ג לו' חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו וזכו בו הראשונים שקנו הכותל והגל דכיון דאינו דבר הווה כשאר מציאות שפעמים הווים לבא לא זכה בו כי כשקנאו לא העלה על לב לקנות המטמון הילכך לא זכה אלא בדבר שירצה לקנות אבל בדבר שלא היה דעת המוכר למכור ולא דעת הקונה לקנות לא קנה ודמי להא דאמרי' בפ' שור שנגח ד' מ"ט ע"ב משכונו של גר ביד ישראל ואת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר. והק' בגמרא ואמאי תקני ליה חצרו דאמר ר' יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ומשני הב"ע דליתיה לדידיה כל היכא דאיתיה לידיה דאי בעי מצי קני קני' ליה נמי חצרו כל היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוה למקני לא מצי קני חצירו נמי לא קני והלכתא דליתיה בחצירו דלא קנה עכ"ל. וה"ה הכא נמי אין הקונה מעלה על לבו לקנות המטמונות הילכך חצירו נמי לא זכי ליה ודוגמתו מעשה דאלכסנדרוס מוקדון וכו' יעש"ב

והנה רש"י פירש בתי' הש"ס הב"ע דליתיה שאין המלוה בעיר ובמ"ש הש"ס והלכתא דליתיה בחצרו פי' שאין המשכון ביד המלוה יע"ש. והתוספות פירשו גבי והלכתא דלא היתה מצר המשתמרת וכיון שלא היה המלוה אצל המשכון לא קנה דבעינן עומד בצד שדהו יעש"ב. והרב מחנה אפרים הל' מכירה דיני קנין משיכה סי' ה' הק' על המרדכי ז"ל דמה ראיה מייתי מההיא דמשכונו של גר דלא אסיקו הכי במסקנא כמו שפי' רש"י ואפי' לפי' התוס' ליכא ראיה דהתם מיירי בחצר שאינה משתמרת והניחו בתימה יע"ש

ואני עני ב"א בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוי אמינא דנר' דנעלם מעיני דמר דברי ה' המאירי ז"ל הוב"ד בש"מ לקמא דאיכא נוסחא אחרת שממנה למדנו שאף חצר שאינה משתמרת אם היה האדון שם הואיל ובידו לקנות זכה לו אותו חצר אבל חצר המשתמרת קונה לו אעפ"י שאינו שם כיון שהמשכון בחצרו עכ"ל. הרי דאיכא דמפרשי לדברי הש"ס במאי דקאמר והלכתא דליתיה בחצרו דלא קנה הוא אפילו בחצר שאינה משתמרת קונה אם היה בדעתו לקנות ושפיר מייתי ראי' המרדכי ז"ל מההיא דפ' שור שנגח [ובהכרח לו' דמ"ש בש"ס כל היכא דאיתיה לדידיה דאי בעי הוה מצי קני חצרו נמי קני וכו' הכונה הוא דכיון דאינו בעיר לא אסיק אדעתי' לקנות ואסיקו בש"ס והלכתא דליתיה לדידיה כך היא הכונה דכיון דליתיה בעיר לא אסיק אדעתי' לקנות כך צ"ל לפרש כונת הש"ס כדי ליישב הראיה שמביא המרדכי ז"ל מהתם לחילוקו וז"ב]

וחזה הוית לה' מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' מ"א הביא תשו' לרש"י ז"ל שנשאל על מומר שהפקיד חפץ ביד ישראל ואחר זמן בא המומר אצל הישראל שיחזיר לו פקדונו ולא רצה להחזיר לו ואח"ך מת המומר