איש אמונים סז

וא"ל רב יוסף לא תיתני ענוה דאיכא אנא. ואיתא בעירובין דנ"ד א"ר מתנה מ"ד ממדבר מתנה אם משום אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשים בו תלמודו מתקיים בידו נמצא דמי שהוא עניו הוא זכרן ואי' בסוף הוריות דרב יוסף היה זכרן שהיו קורין אותו רב יוסף סיני. ובודאי דכך היא המדה דכיון שהיה עניו היה זכרן גדול והיו קורין אותו סיני. ואיתא בס' ז"ב ח"ג דמי שהוא עניו אינו בא בגלגול וכן הביא הרב ז"ל שם משם גורי האר"י ז"ל במי שלומד תורה לשמה משיבת נפש מלשון האר"י ז"ל בפי' פ' תורת ה' תמימה משיבת נפש בשובה ונחת תושעון ולא יחזור לבא בגלגול. ולפי הקדמת הרב ז"ב ז"ל אפשר דזה יהיה כונת הכתוב תורת ה' תמימה דהיינו שכל התורה היא בזכרונו תמימה כמו שניתנה מסיני ודאי דזה גרם לו מסיבת היותו עניו כנז' וא"כ היא משיבת נפש שלא יבא בגלגול כנז' ודו"ק

עוד נקדים מה שהקשו המפרשים בפסוק בחדש הג' לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים וגו' דלכאורה קשה דקודם שיכתוב שבאו מדבר סיני היל"ל ויסעו מרפידים ואחר כך באו מדבר סיני ואיך צודק לכתוב אחר שכתב שכבר באו מדבר סיני ויסעו מרפידים וגו' והם ז"ל פירשו הכונה דמרוב חשקם וחיבתם להתקרב לקבלת התורה מיום צאתם מא"מ הכינו עצמם כאילו באו מדבר סיני ולנו לדעת מה נ"מ אם הכינו עצמם כאילו באו לפי רוב חשקם. אמנם אמרתי לפע"ד דזהו כונת הכתוב דכבר אמרנו דמדבר הוא כינוי לענוה שמשים האדם עצמו כמדבר. וסיני הוא כינוי לזכירה כדאמרי' רב יוסף סיני. ומידת הענוה היא הגורמת למידת הזכירה. מעתה זהו אומרו לצאת בני ישראל מא"מ מאותו היום ממש הכינו עצמם למידת הענוה כדי לזכות למיד' הזכירה וזה אומרו ביום הזה באו מדבר סיני' ודו"ק

אמור מעתה דזהו כונת רב יוסף דקאמר אי לאו האי "יומא" דקא גרים דהיינו "ביום הזה" הכתוב בקרא דהיינו דמשם התחילו בני ישראל במדת הענוה כדי לזכות למידת הזכירה ועי"ז אינו בא בגלגול כמה יוסף איכא בשוקא שהיה צריך לבא בגלגול כמה פעמים ודו"ק

אך מה שיש לחקור הוא מאחר דעינינו הרואות חשק ישראל וחיבתם לקבל התורה וכמו שהורו מעשיהם אמרם נעשה ונשמע וא"כ אמאי הוצרך הקב"ה לכפות עליהם את ההר וכדאיתא בש"ס דשבת ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אחא בר אבדימי כפה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם ע"כ. ולא ידענו למה הוצרך לכפות עליהם את ההר וכבר תירצו רז"ל לזה דכפית ההר הי' על תורה שבע"פ. וא"ת מי גילה להתוס' והתנחומא רז זה דמה שאמרו ישראל נעשה ונשמע היה על תורה שבכתב נימא דהיה אף על תורה שבע"פ. אמנם לפי קע"ד נראה לתרץ בהקדים מאי דאיתא בקידושין ד"מ ע"ב וז"ל וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובים בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ופירש רש"י שהתלמוד מביא לידי מעשה ונמצאו שניהם בידו עכ"ל. והק' בתו' דבמס' ב"ק די"ז אמרי' דלחזקיה מלך יאודה כבוד גדול עשו לו שהניחו ס"ת על ארונו. ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה וא"ר יוחנן קיים אמרי' למד ל"א והקשו בגמרא והאמר מר גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ופירש"י אלמא מעשה גדול עכ"ל וכונתו מדקאמר שמביא לידי מעשה אלמא מעשה גדול דקטן ה נתלה בגדול ותי' דכו' קו' הש"ס הכי הוי דהיכי אמרי' קיים אמרי' למד ל"א והאמר מר גדול לימוד שמביא לידי מעשה ואיך קיים אם לא למד ותי' בש"ס הא למיגמר הא לאגמורי וכתבו התו' יש מפרשים פי' מאי דאמר הש"ס הא למיגמר הא לאגמורי אם אחד לא למד עדין כלל ובא לימלך אם ילמוד תחילה או יעסוק במעשה אומרים לו ילמוד תחי' לפי שאין ע"ה חסיד אבל אדם שלמד כבר המעשה טוב יותר מלימוד עכ"ל התו' ז"ל

אשר עפי"ז נראה לע"ד לפרש הכתובים במשלי סי' ד' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך שמור מצותי וחיה דלכאורה קשה מהיכא תיתי שיעזבו את התורה שמזהיר להם שהע"ה תורתי אל תעזובו. ותו ק' מאי נ"מ במה שהיה אביו מלמדו כשהיה קטן. אמנם עפי"ה הנה נכון והוא דקא מזהיר שהע"ה שאפי' שהתלמוד גדול מהמעשה ואח"ך פירש דבריו באיזה אופן התלמוד גדול בעודו נער שלא למד עדין כמ"ש התוס' אז צריך שילמוד תחי' וז"א כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך הכונה שתלמוד בתורה בטוב ואחר כך שמור מצותי וחיה אח"ך המעשה גדול. מעתה כשישראל אמרו בתחי' דבריהם נעשה ונשמע קודם שידעו דבר מהתורה אפי' אות אחת גילו דעתם שמעשה גדול דאם היה בדעתם לקבל תורה שבעל פה היו מוכרחים לו' נשמע ונעשה דלא ע"ה חסיד ולכך כפה עליהם את ההר כגיגית ולכן אמרו בתנחומא דכפיית ההר היה על תורה שבע"פ ודו"ק

ובאופן אחר אפשר לפרש כונת הכתו' הללו בהקדי' תשו' הרמב"ן ז"ל הביאה מרן ז"ל בח"מ סי' של"ג על ראו' שהעמיד את בנו אצל שמעון לעשות לו אומנות בסך ידוע לשנה ועשה עמו איזה חודשים ואח"ך סירב ולא רצה לקיים תנאו של אביו. והשיב אם מעלה לו אביו מזונות שכירו' הוי דאב ואינו יכול לסרב כי אם כשיאמר שאינו רוצה ליזון עוד משל אב. ואפ' דאפי' אינו סמוך על שלחן אביו כל שנעשה התנאי ולא מיחה בתחילה מסתמא מינח ניחא ליה וזה נר' יותר עכ"ל. מעתה אפ' דזהו כונת הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו אי אפשר לכם לסרב מלעסוק בתורה כי אני היתי בן לאבי וגו' ויוריני ויאמר לי יתמוך דברי לבך הכונה אתה חייב לקיים דברי ולא תסרב מב' טעמים. ראשונה שמור מצותי "וחיה" הרי שאתה סמוך על שלחני שע"י התורה חיו תחיה זאת ועוד שכבר נכנסת וקבלת לא תוכל לסרב. וז"א "קנה" חכמה כיון שכבר קבלת החכמה קנה בינה ואל תט מאמרי פי ולנו לדעת גם על תורה שבע"פ אפשר שהיו מקבלים אותה ברצון טוב כמו תורה שבכתב ומדהוצרך לכפות עליהם את ההר נר' שגלוי וידוע לפניו יתב' שלא היו רוצים לקבלה ולא ידענו מה היתה טענתם שלא לקבל תו' שבע"פ

אמנם נלע"ד לפרש טעם בעיקר דהיו מסרבים ישר' לקבל תורה שבע"פ. והן קדם נבין כונת פסוקים האמורים במשלי סי' ב' וכ"ת. להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה. כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם עכ"ל והדקדוקים בהני קראי רבו. א' למה שינה בחכמה אמר להקשיב לחכמה אזנך ובתבונה אמר