איש אמונים סו

בשביל שמירחו הגוי עו"נ את הידוע דפרעה הרשע היה תובע כב"ח ושטרו בידו דגזרת בין הבתרים היתה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ח' שנה ואיך הוציאם קודם הזמן והתשו' לזה דמילת ת' שנה לא קאי אועבדום ועינו אותם דלעיל מיניה אלא אלפני פניו אכי גר יהיה זרעך וצריך לסרס המקרא כי גר יהיה זרעך ת' שנה ועבדום ועינו אותם נמצא דמה שהוציא הקב"ה את ישר' ממצרים קודם הזמן היה עפ"י דרשת לשון השטר אחר הכונה ולא אחר הלשון הפשוט

מעתה נא"ה דהקב"ה מצוה למרע"ה כה תאמר לבית יעקב שיבינו הנשים שלא יטענו איזה טענה שלא הבינו כמ"ש הרשב"א ז"ל ותגד לבני ישר' אין הגדה אלא לשון חכמה להודיעם שאין העיקר התורה שבכתב אלא התורה שבע"פ שמתפרשת כל התורה כמה פירושים אמתיים. ומכריח אותם שמוכרחים לקבל שהרי אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים להוציא אתכם קודם הזמן ולהביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי שאתם עושים משמרת למשמרתי אזי והיתם לי סגולה מכל העמים שכל העמים יעשו בשבילכם כל מלאכתכם ואתם תהיו שקטי' ושאננים ולא תפטרו מלהוציא תו"מ ע"י דיגון הגוי כי לי כל הארץ כי לי קדושת הארץ ואינו נפקע מקדושתו

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. נר' דיובן בהקדים במש"ל משם הרב שרשי הים בההוא עובדא דכיסוי הדם ששחט ובא אחר וכיסה וחייבו ר"ג ליתן עשרה זהובים וכ' הרב הטעם משום דחטף את המצוה. וא"כ במצות הפרשת תו"מ דהוי כמצות הצדקה הב' מצות אלו אף שהם מצות עשה אפי"ה נקרא חוטף את המצוה והקב"ה משלם לו גמולו וכמ"ש במלאכי הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות והריקותי לכם ברכה עד בלי די באופן עד היכן מגיע גודל המצוה הזאת של הפרשת תו"מ ונמצא דהקב"ה חייב לשלם לאיש העושה מצוה זאת בכל פעם שמקיים מצות הצדקה ומצות הפרשת תו"מ עשרה זהובים יותר על מה שנתן כדין חוטף את המצוה ואפשר דלזה דרשו רז"ל עשר בשביל שתתעשר שהוא כדין. וז"א וכל תרומה לכל קדשי בני ישר' אשר יקריבו לכהן לו יהיה הכונה דהתועלת והטובת הנאה שלו יהיה שיתעשר ויהיה לו ממון הרבה

חזרתי ואמרתי לכל קדשי בני ישר' אשר יקריבו שם רמז לביאת משיחילו שיבנה בית מקדשינו ונקריב שם קרבנינו בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש ה' לשבת כלה

דרוש שדרשתי פעה"ק ירושלם ת"ו שנת התרל"ג ליצירה

והנושא בא יחנו סביב למשכן הערות ולא יהיה קצף על עדת בנ"י. יחנו סביב למשכן הערות ולא יהיה קצף על עדת בנ"י. והלוים יחנו סביב למשכן הערות

איתא במס' שבת ד' פ"ח ע"א דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישר' ב' כתרים א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישר' ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופירקום שנא' ויתנצלו בני ישר' את עדים מהר חורב אמ"ר חמא בר חנינא וכולן זכה משה ונטלן שנאמר ומשה יקח את האהל. ואמר ר"ל ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנא' ופדויי ה' ישובון ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם עכ"ל

יתבונן האדם ויעמק ההשכלה היותר חשובה דרוש ידיעת השגת תכלית אמיתי ההבדל שבין תורתינו הק' אשר הנחילנו הקב"ה כי זהו תכלית בריאת העולם ויצירת האדם והבדילנו מן התועים וכמאמר החכם שהע"ה (משלי ה') ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו

והנה יל"ד בהני קראי תחי' וראש אומרו ואורח צדיקי' כאור נגה וא"כ מה רצה לו' אח"ך הולך ואור דודאי דכיון שהוא כאור נגה פשיטא דהולך ואור ואם כונתו לו' שהאור הולך ומוסיף לנו לדעת מה כיון בזה לאיזה תכלית צריך שיהיה מוסיף ותו ק' דבדרך רשעים היל"ל הופכו הולך ומחשיך ולא נקט הכי אלא לא ידעו במה יכשלו ולא ידענו מה כיון בזה. אמנם נלע"ד לפרש דכיוון בזה שהע"ה ההפרש הגדול שיש בין קיום תורתינו הק' לשאר אומות ולשאר עניני עה"ז. והוא דאם האדם גמר בדעתו לעשות איזה מסחר לקנות או למכור או לילך למקום פ' הנה כמה הכנות וכמה הזמנות וכמה ענינים יעשה לבא אל התכלית וכל ההכנות וההזמנות וירכוב בים אניות וביבשה לא יתייחס להם שם תכלית ויש כמה פעמים שידמה בדעתו לעשות איזה ענין שנראה לו לפי דעתו שהוא עזר אל התכלית ואח"ך יראה שטעה בדמיונו ולא עושה לו שום עזר כלל ואדרב' יגרום לו נזק. באופן שכל הימים שהפסיד להזמין אל התכלית לא יקראו להם תכלית כ"א עד הגיעו למחוז חפצו ההוא יקרא תכלית משא"כ קיום תורתינו הק' כי תכף שמתחיל התנוק ללמוד אותיות ונקודות וטעמים תכף הרי הגיע אל התכלית מיום א' ובכל יום מוסיף והולך התכלית עצמו עד כל ימי חייו הכל הוא תכלית מעתה זה רמז לנו שהע"ה בחכמתו וארח צדיקים כאור נגה תכף הוא מאיר כנגה ואח"ך הולך ואור עד נכון היום מוסיף התכלית אמנם ודרך רשעים שאינם מאמינים בקיום התורה הק' וכל ימיהם רודפים אחר עניני העוה"ז כל דרכיהם כאפילה שעושים כמה ענינים להשגת תכליתם ואינם יודעים אם ישיגו תכליתם אי לא ולפעמים מסיבה שלא ידעו במה ישיגו התכלית ועושים איזה ענינים והכנות ויכשלו מלבד שלא ישיגו תכליתם אלא אדרבא יכשלו

ובכן כמה וכמה טובה כפולה עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו החג הק' הזה ומן הראוי לנו לשמוח בחלקינו בחג הק' הזה שבו זכינו לקבל התורה הק' ולא כילינו ימינו להבל וריק כדאיתא בש"ס דפסחים ד' ס"ח ע"ב דרב יוסף הוו עבדי ליה עגלא תלתא ביומא דעצרתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ע"כ. והרב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בספרו הבהיר דברים אחדים ד' י"א הק' לדעת למה קבעו בש"ס שיחה בעלמא שהיה או' רב יוסף בעצרת מה לימוד יוצא מזה שהוצרכו לקובעו בתלמוד והוא ז"ל פי' כמה אופנים יע"ש

ולפקע"ד נר' לפרשו בהקדים איזה הקדמות שהביא הוא ז"ל שם ראשונה דרב יוסף היה עניו גדול דהכי איתא בסוף סוטה משמת רבי בטלה ענוה