איש אמונים סה

ומירחן על ידו ואכלן פטור מן התורה אבל חייב מדרבנן משום גזירה שמא יבנה בהמ"ק וכו' וכל זה כד' הסוברים דיש קנין לגוי וכו' דאם אין קנין קרקע דגוי ודישר' שוים הם יעש"ב

(א) מי שיש לו קרקע שקנה בא"י וזרעו חייב להפריש תו"מ דהיינו טרם כל יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות [כן כתב ה' ברכ"י ז"ל ביו"ד סי' של"א ס"ק כ"ג ומשם המבי"ט ח"ב סי' קצ"ז והרדב"ז סי' תרמ"ב וכ' שכן דעת מרן ז"ל יע"ש]

(ב) וצריך שלא יפסיק בין הפרשת התרומה להפרשת המעשר ראשון ומעשר ב' שאם הפסיק צריך לברך בכל אחת ואחת [עיין בס' מטה יוסף ח"ב בסו' הס' ובס' הלכות קטנות סי' צ"ה]

(ג) ואח"ך יפריש תרומה גדולה אפי' כל שהוא [מרן ז"ל בסי' של"ה ס"ק י"ט ומטה יוסף שם] ויקברנה או יכשיר אותה במים קודם מירוח אם הוא דבר יבש כגון חטים וקטניות ויגע בה והרי היא טמאה וישרפנה. או יתננה לכהן וישרפנה ויתהנה ממנה הנאה של כילוי. ואם הוא שמן ידליק אותה הכהן ויהנה ממנה

(ד) ואח"ך יפריש מעשר א' אחד מעשר ונותנו ללוי והלוי יפריש תרומת מעשר אחד מעשר ואם התבואה הוכשר' קודם מירוח יתננה לכהן וישרפנה

(ח) תרומת מעשר אינו יכול להפריש אותה מאומד שלא במדידה אפי' בזה"ז

(ו) ואח"ך מפריש מעשר ב' ופודהו חוץ לירוש' בפרוטה של כסף שיהא בה צורת מטבע ושתהיה גדולה שתהי' שוויה יותר מפרוטה כדי שיפדה בה הוא וחומשו. [עי' מטה יוסף ח"ב שם] ואם אין לו פרוטה מחללו על פירות

(ז) ואין צריך לברך על פדיון מע"ב והטעם כבר כתב מרן בתשו' בספר אבקת רוכל וגם בספר ברכי יוסף סימן של"א ס"ק כ"ו העתיק דבריו משום שיש לנו ספק בשנים אם היא שנת מע"ב או מ"ע ע"ש. ואף שהוא ז"ל הסכים כס' הר"מ ז"ל. וגם ה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' פ"ה קרא תגר על זה וגם ה' מטה יוסף ז"ל שם. מ"מ ספק ברכות להקל

(ח) וכל זה בשנת א' ב' ד' ה' של השמיטה. אבל ג' ו' יפריש מעשר עני. ואם רוצה לזכות בו לעצמו קודם שיפרישנו יפקיר כל התבואה (ס' החרדים יע"ש) וצריך שיפקירנו בפני אחד לפחות ולא בינו לבין עצמו. ולא כמו שנוהגים עתה שמפקירים כל נכסיהם בינו לבין עצמו דשמא יש להם מלוה או פקדון ביד אחרים ונמצא מפסיד אותם ודעת מרן בש"ע א"ח סי' רמ"ו ס"ק ג' משמע דס"ל דהפקר אפי' בינו לבין עצמו מהני יע"ש וע' בס' שער המצות למהרח"ו ז"ל בסופו דאסיק דצריך בפני ג' וצ"ע. (עי' מהרימ"ט ח"א סי' פ"ה)

(ט) כל זה הוא בקרקע ישראל והתבואה של ישר' אבל אם הוא שותף בקרקע עם הגוי והתבואה היא בשותפות אחר שיחלק עם הגוי התבואה יפריש על חלקו ככל הסדר האמור לעיל. דעכשיו בזה"ז דחיוב הפרשת חו"מ דרבנן אמרי' יש ברירה למפרע. (עי' מרן סי' של"א ס"ק י"א)

(י) אבל אם אין לישר' שום זכות בקרקע כ"א הוא שותף עם הגוי בפירות שיצמחו דהיינו שנתן להגוי זרע וקנו שוורי' לחרישה ואחר שיגמרו הפירו' אחר המירוח לוקח הישר' חלקו בזה רבו הדעות דיש מן הרבנים האחרונים דמחייבי' גם בזה שיפריש הישר' מחלקו [ה' בצלאל אשכנזי בתשו' סי' ב' הרב מזבח אדמה די"ז ע"א מטה יוסף] אמנם כנגדם איכא רבנים דפטרי הנה הגאון ר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' של"א ס"ק ז"ך כתב דבזה"ז דתו"מ חיוב הפרשתם הוא מדרבנן יש קנין לגוי בא"י כמו בסוריא והביא ראיה לדבריו ממ"ש רש"י בגיטין ד' מ"ז בד"ה בסורייא וגם הביא מדברי ה' בעה"ת הבאתי דבריו לעיל והסמ"ג עשין קל"א. ואחריו נמשך הר' פאת השלחן בה' דמאי סי' ט"ז ס"ק מ' יע"ש. ודעת מרן נר' לכאורה דס"ל דפטור כי הוא נמשך אחר הרמז"ל בזה והוא ז"ל כאב בכ"מ ה' תרומות ובס' אבקת רוכל כי כל זה דאמרי' אין קנין לנוי בא"י היינו לענין דאם חזר הישר' וקנאה מהגוי דלא הוי ככיבוש יחיד אלא הוי כמו שלא קנאה גוי מעולם דאין קנין לגוי אבל לענין הפקעה ודאי יש קנין וגם דהמירוח נעשה ע"י גוי מהיכא תיתי לחייבו ובכן יפריש תרומה ותרומת מעשר ביחד והמעשר א' מסיים לו מקום בכרי והוא לעצמו [ולענין אם יכול הבעה"ב להפריש התרומת מעשר רוב רבני האחרונים מסכימים בזה ועי' לה' ברכ"י יוסף ז"ל בסי' של"א ס"ק י"ב יעש"ב] ואם ירצה להחמיר על עצמו על צד היותר טוב וישתווה עם הלוי בעד חלקו במעשר א' תבא עב"ט

(י"א) ואח"ך מפריש מע"ב ופודהו כנז"ל ואין צריך לברך שום ברכה

(י"ב) וצריך ליזהר שלא יכניס התבואה לירוש' קודם שיפדה המעשר שני

(י"ג) אלו הקונים העושור מאת המלך יר"ה הנה לדע' מהרשד"ם ז"ל סי' קצ"ב ביו"ד דהמלך יר"ה יש לו זכות בגוף הקרקע חלק עשירית וכההיא דבן לוי שמכר שדהו לישר' ע"מ שהמעש"ר שלו דאמרי' דשייר לעצמו זכות בקרקע וכו' יעי"ש. וה"ה הקונה מאת המלך נר' לכאורה דקונה זכות בקרקע לאותה שנה. אמנם עינינו הרואות דכמה פעמים נמכר האילתיז'אם אם אחר הקציר ונתלשו הפירות חזר הדין שאין זה לא שותפות בקרקע ואפ' דאם אין לו שותפות בפירו' מאחר דהוא קונה מאת המלך יר"ה חלק העשירית שלו ואפי' יתייקר השער וימכור מה שיקבץ בעד חלק העשירית וירויח ואפשר יוזיל השער ויפסיד. ואפ' דזה דומה לקונה מאת הגוי במוקד' כמה סאות חיטים על שער שיפסקו ביניהם ואפ' יתייקר וירויח ואפשר יוזיל ויפסיד. ואיש כזה אינו חייב להפריש תו"מ ואפ' דה"ה ואין ולאו ורפייא בידי ובחי' הגהות על הטור כתב דכל זה שמירוח הגוי פוטר מתרומה היינו דוקא כשממרח פרותיו של הגוי אבל אם הגוי עושה מלאכה אצל הישר' וממרח פירותיו של הישר' בשכרו ודאי דזה אינו נקרא דיגון גוי מאחר דהגוי הוא פועל בא בשכרו וזה הוא מחלו' בין הטור והרמז"ל והרב אי' הגהות מביא ראיה לדינו של הטור דדיגון הגוי באופן זה אינו פוטר מההיא דאמרי' בפ' כיצד מברכין תניא רשב"י או' בזמן שישר' עושי' רש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמדו זרים ורעו צאנכם שהגוים חורשים וזורעים בשבילם אלמא דכל מלאכתן נעשית ע"י אחרים ואין פוטרים אותם מהמעשר יעש"ב. ועם כי כדאי ראיה זאת להכריח שאינו פוטרם דמי יימר דאינם פטורים ומי יימר דכוונת הרשב"י הוא שהגוים יחרשו ויזרעו ויקצירו פירותיו של ישר' על מגן אלא הכוונה שהגוים חורשים וזורעים וקוצרים ומוכרים בזול ויקנה הישר' ויהיה עוסק בתורה ולא יתבטל משום החרישה וזריעה וכיוצא עכ"פ לדידיה צ"ל בהכרח דזה לא הוי דיגון גוי ופי' כי לי כל הארץ לי קדושת הארץ דאינו נפקע מקדושתו לפוטרו