איש אמונים סד

אביכם ומתרגמי' ואפריש. והוא דשהע"ה מזהיר אותנו להפריש מאיסורי העריות חייבי מיתה וחייבי הרג כל אחד בפ"ע שלא וטעה שעל כולם אינו חייב אלא אחת וז"א הצל (שפירושו הבדל) לקוחים למות ומטים להרג (ולמה אני מצוה אותך על כך כי חוששני) אם תחשוך (שתמנע מלחייב לכל אחד מיתתו בפ"ע) כי תאמר הן לא ידענו זה (שתטעון שאעיקרא לא ידענו זה הפי' כי אם מ"ש הכתוב אל תטמאו בכל אלה לזה משיב דאתה נשבעת על דעתו יתברך. וז"א) הלא תוכן לבות הוא יבין ועוד והשיב לאדם כפעלו בשכר המצות הוא יתב' ישלם לאדם כפעלו דייקא אפי' במצוה אחת ישלם לו

אמור מעתה דזה הוא כולת הכתוב דפ' משפטים הנ"ל והוא דבתחילה שליחות א' שאמר להם מרע"ה קודם מ"ת היה על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ. וז"א ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים דהיינו תורה שבע"פ וכל ישראל פנו ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה וכונתם שאין רצונם לקבל כ"א תורה שבכתב אבל תורה שבע"פ שמוציאים המקרא מידי פשוטו לא רצו לקבל. מה עשה מרע"ה הלך וכתב את התורה ואחר שכתב השביעם בדם הברית ופי' בשעת השבועה הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה דייקא ואחר שהשביעם קרא את התורה באזניהם. וז"א ויכתוב משה את כל דברי ה' וגו' ויאמר הנה דם הברית וגו' ואח"ך ויקח ספר הברית שהוא נוסח השבועה ויקרא באזני העם אזי ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דהיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ וכדאיתא במדרש תלפיות דנעשה הוא נגד תורה שבכתב ונשמע הוא נגד תורה שבע"פ ודו"ק

אשר עפ"י קוטב זה נלע"ד לפ' כונת הכתובים האמורי' בפ' יתרו וכ"ת כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. דלכאו' יל"ד במה שאמר כה תאמר לבית יעקב ואיתא במדרש אלו הנשים ולנו לדעת למאי נ"מ להזהיר לנשים. תו ק' אומרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כאלו הוא דבר ישן נושן יציאת מצרים וחזר להזכירם שלא ישכחו הלא עדיין לחם המצריים בתוך גרונם. ותו ק' אומרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ופי' רז"ל דהכונה שהוציאם קודם הזמן כאילו לא ידעו ישראל זה שהוצרך לומר להם את הידוע תו ק' מה זו נתינת טעם כי לי כל הארץ להיכן נוטה נתינת טעם הלזו ומי לא ידע בכל אלה כי לה' הארץ ומלואה

ואולם עט"ר מוה"ר רבין חסידא הרמב"ן ז"ל זיע"א היה מפרש הני קראי חוץ מדרכינו א"ב הוא היה מתכוין להשיב ישוב נכון למה שהקדימו ישר' נעשה לנשמע בהקדים מאי דאיתא במס' קידושין ד' ס' ע"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז רב הונא אמר מקודשת והוא יתן רב יאודה אמר לכשיתן מאי בינייהו דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לרב הונא לא הוו קידושי שני קידושין דאגידא ביה בראשון דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דהא גמרו קידושי א' למפרע לר' יאודה היו קידושי שני קי' דלית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וכל הפוס' פסקו כר' הונא דקידושי א' הוו קי'

והנה ידוע דיש מן המפ' דפירשו דביזת הים היתה בתורת קידושין בתנאי וע"מ שיקבלו את התורה בהר סיני כדכתיב תעבדון את האלקים על ההר הזה מעתה רצה הקב"ה לידע ולבחון את ישר' מאי דעתם אם מחזיקים עצמם שכבר נתקדשו משעת יצי"מ אף שהתנה ליתן להם את התורה עכ"פ מקודשת והוא יתן כדר' הונא או אינם מחזיקים עצמם כמקו' וכרב יאודה דאמר לכשיתן. ולזה שלח להם לומר בזה הלשון אתם ראיתם אשר עשיתי למצרי' וקידשתי אתכם בתור' קידושין בתנאי וע"מ שעתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה לשון עבר שכבר אתם מקודשים לי או כונתכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ונוי קדוש מכאן ולהבא וישר' כיון ששמעו שליחותו יתב' אם כה יאמרו נשמע ונעשה מורה שכונתם שמכאן ולהבא יהיו מקודשים כרב יאודא דלא כהלכתא וע"ז הוכרחו להשיב כל אשר דבר ה' דייקא לשון עבר נעשה ונשמע שכבר אנו יש לנו דין נשואה מזמן יצי"מ ואנו מוכנים לעשות רצונו יתברך בלתי שום פ"פ כלל ע"כ חד"ק ז"ל וש"י

ואולם עפ"י קוטב דרושינו יבא על נכון ונקדים מאי דאיתא במס' גיטין ד' מ"ז ע"א על פסוק זה כי לי כל הארץ פליגי רבא ור' אלעזר דאיתא התם אמר רבא אעפ"י שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר שנא' כי לי כל הארץ אבל יש קנין לגוי בא"י לחפור בה שחין ומערות שנ' והארץ נתן לבני אדם. ור"א אמר אעפ"י שיש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר שנא' דגנך ולא דגן גוי אבל אין קנין לגוי בא"י לחפור בה שחין ומערות שנא' לה' הארץ ומלאה במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דגן גוי ומ"ס דגונך ולא דגון עכו"ם ופירש"י דיגונך ולא דיגון גוי שאם מירחן גוי והן שלו בשעת מירוח שהוא גמר מלאכתן למעשר מירוח הגוי פוטר ואפי' לקחן מישר' בשיבולין אבל אם הגדילו בקרקע הגוי ולקחן ישראל בשיבולין ומירחן חייבים במעשר דקרקע א"י ביד גוי לא הופקעה קדושתה

והנה כל הפוס' והרמב"ם ומרן ז"ל פסקו כרבה דאין קנין לגוי בא"י ומינה דגם פירות שגדלו בקרקע הגוי ולקחן ישראל קודם מירוח ומירחן הישר' חייב להפריש תרו"מ דהוי דיגונך ובפירות הגוי שגדלו בקרקע הגוי וגם מירחן הגוי פטורים מכולם שהרי הדיגון היה ע"י גוי. ויען דינים אלו רבו בהם הדעות וחילוקי דינים ואנן בדידן בעוה"ר מעולם לא היה לנו שום קרקע כדי ללמוד דינים אלו בשרשן. אך עתה כי יש איזה אנשים שיש להם מעט קרקע שקנו במקנת כסף ויש שיש להם בשותפות הקרקע עם הגוים ויש שאין להם חלק בקרקע כי אם הם שותפים בזריעה שנותן לגוי זרע וגם קונים להם שוורים לחרישה ולוקחים חלק בפירות למחצה לשליש כפי התנאי. ויש שקונין העושור מאת המלך יר"ה ונכנסים במקום המלך יר"ה כדי לגבות העשירית מאת הגוים. ובכן נתתי אל לבי לבאר כל אחד כדינו ואף שכבר כתב הר"מ ומר"ן ז"ל דתרו"מ בזה"ז היא דרבנן לא בשביל זה חלילה לישר' קדושים לעבור על לאו דלא תסור וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ומי יערב אל לבו חלילה חלילה! ואשריהם ישר' שכל מה שרודפים לקנות קרקע בא"י כל כונתם לקיים מצות התלויות בארץ אף שהוא חיוב דרבנן לד' הר"מ ומרן ז"ל וטעמא דפטורים מן התורה הוא משום דכתיב כי תבואו אל הארץ. ואף דגבי חלה כתיב ה"ה לענין תרומה וכמ"ש הט"ז ז"ל סי' של"א ס"ק א' יע"ש ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. ולד' ס' התרומות בהלכות א"י משום דסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד. ולהכי אף אם ישראל קנה קרקע וזרעו