איש אמונים סג

שבא לגרש את אשתו ואמרו לו ב"ד שיפרע לה כתובתה והשיב שלא הבין כשקרא החזן הכתובה וכו' וע"ז שאלו את פי הרב רבינו מאיר ז"ל והשיב דשומעין לו והוא אומר דאין שומעין לו דחזקה שעדות העדים היה ע"פ ועל פיו חתמו בו ואם אין אתה אומר כן לא הנחת חיוב לעמי הארץ ולא על הנשים דכולם יטענו כן ואין אלו אלא דברי תימה אבל מה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה עכ"ל. ודין זה פסקו מרן בש"ע ח"מ סי' ס"א ס"ק י"ג. והרב הכנה"ג בח"מ סי' קמ"ז הגהב"י אות ח' הביא משם מהר"י הלוי ז"ל בסי' ז"ן שהק' להרשב"א דדבריו סתראי נינהו למ"ש בסי' אלף קנ"ו שנשאל באשה שכתבו לה כתובתה קרקעות שהכניסה לבעלה ומכללא כתבו מיצרים של קרקע אחד שהוא מצד קרקע אחד של הקדש ועכשיו טוענת האשה שהקרקע של הקדש הוא שלה מנכסי אביה ואין כח ביד שום אדם להקדישו והגזברי' טוענים שהם של הקדש והראיה שעשאוהו סימן לקרקע שלה בכתובתה והיא שתקה. והיא טוענת שלא הבינה ולא שמעה שאילו ידעה היתה מוחה והשיב הרשב"א ז"ל וז"ל שטענה יפה היא שלא הבינה ואנן סהדי שאין כלה מרגשת במה שכתבו בכתובתה וכו' ואם מפני שחתמו עליה עדים אין בכך כלום דעדים לאו אכולה מילתא קמסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד איבד זכותו אלמא משום דהוא עצמו חתום עליה איבד את זכותו הא משום חתימת העדי' דעלמא לא איבד את זכותו דקי"ל דעדים לאו אכולה מילתא קמסהדי עכ"ל נמצא דב' תשו' אלו מותרות זו את זו. והרב הכנה"ג יצא לחלק בין איש לאשה דבאיש אפי' ע"ה מבין יותר ואין טענתו טענה אבל באשה שייך לומר שאינה מבינה אלא דבאשה לאשה קשיא ועוד תי' דבמצר אם לא הבינה אין כ"כ מן התימה ואפשר דלא יהבה דעתה ואפי' איש לאו אדעתי' אבל בעיקר החיוב שמתחייב בכתובה כו"כ וחותמים העדים בהא ודאי איך אפשר שיאמר לא הבנתי. והאמת שתי' זה הוא התי' האמיתי ובזה קדמו לה' תורת חסד ז"ל סי' צ' דס"ד שחילק חי' זה של הכנה"ג ונעלם מעיני דמר ז"ל דברי הכנה"ג ז"ל בב' מקומות בסי' מ"ט הגה"ט אות י"ב ובסי' קמ"ז הגהב"י אות ח'. ויש לי אריכות דברים בזה לא עת האסף. והרב מהר"ש הלוי ז"ל באה"ע סי' י"ד יצא לחלק דהיכא דנתחייב בשבו' אינו יכול לטעון שלא הבין דמסתמא לא נשבע אלא א"כ הבין ואפי' רבינו מאיר ז"ל יודה בזה

עו"ן מ"ש הטור בח"מ סי' מ"ה דראש ב"ד וסופר שלו קורא לפניו וחותם דהכי איתא בגטין די"ב דר' נחמן היה קורא לפניו הסופר שלו וחותם. וה' כנה"ג ז"ל שם בהגהב"י אות ו' הביא שמצא במרדכי ישן ד' קראקא שכתב וז"ל ועל זה סמכו האידנא שחותמין העדים בכתובה אעפ"י שאינם יודעים לקרות דכיון שקורא אות' חכם הקהל בפני כל הקהל איכא אימתא דצבור' לשקר טפי מההיא דרב נחמן שהיה קורא לפניו סופר שלו והיה חותם משום אימתא

והנה ידוע דתורתינו הקדו' היא הכתובה בינינו ובין הקב"ה והיא השטר וכאשר כל מפרשי התורה מלאים מזה וכל מה שמחייב אותנו הקב"ה הוא עפ"י התורה וא"כ יכולים ישראל לטעון ב' טענות או שלא הבינו במה שנתחייבו דלדעת רבינו מאיר שומעין לו וגם לד' הרשב"א שכתב דטענת הכלה שטוענת שלא הבינה טענה יפה היא כנז"ל או שיש איזה דבר שקר ח"ו והתיקון לזה שקראה מרע"ה באזני כל ישראל והוא הסופר

ואפשר דזה יהיה פשט הכתובים בסדר ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישר' את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ה' אלד'ינו כרת עמנו ברית בחורב וגו' אנכי עומד בין ה' ובניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'. דלכאו' הדיקדוקים רבו תחי' וראש דלמאי הוצרך מרע"ה לומר אשר אנכי דובר באזניכם כיון דכבר אמר להם שמע ישר' וגו'. ותו ק' אומרו ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם דפשיטא צריכה למימר דהתורה לא ניתנה כ"א ללמוד ולשמור ולעשות. ותו ק' למה הוצרך להזכיר השבועה עכשיו ה' אלד'ינו כרת עמנו ברית וגו'. ותו ק' אומרו אנכי עומד בין ה' וביניכם דדברים הללו אין להם מובן ורש"י ז"ל נר' דנרגש מזה וכ' וז"ל אמר ר' ברכיה כך אמר משה לישר' אל תאמרו שאני מטעה אתכם על לא דבר כדרך שהסרסור עושה וכו' דלכאו' ק' דאם יאמרו ישר' שהוא מטעה אותם מה תועיל טענתם שחשש משה להכי. אמנם עפי"ה יבא על נכון דמרע"ה להוציא מלבן של ישר' ב' טענות הללו קרא לכל ישר' ויאמר אליהם שמע ישר' את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם הכוונה שכיון דאני הוא הקורא הכתובה באזניכם ליכא שום חששא משום אימתא דציבורא ובכן חייבים ללמוד התורה ולשמרה. ואם כה תאמרו שאין אתם מבינים מה שכתוב בה גם טענה זו לא תועיל לכם שכבר נתחייבתם בשבוע' ה' אלד'ינו כרת עמנו ברית ואחר שכבר נתחייבתם בשבועה לא יש לכם שום פיטור כמ"ש מוהר"ש הלוי ז"ל ופי' דבריו שכל זה שאני מדבר לכם באזני כולכם ומזכיר לכם השבועה הטעם שאנכי עומד בין ה' וביניכם ולא תחשדו בי שאני משקר ח"ו. וזהו שאמר ר' כרכיה כך אמר להם משה אל תאמרו שאני מטעה אתכם על לא דבר חלילה ותטענו טענות של הבל ודו"ק

וזה אפשר יהיה כונת הכתובים האמורים במשלי סי' כ"ד וכ"ת הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך כי תאמר הן לא ידענו זה הלא, תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו והדקדוקים רבו. ראשונה אומרו הצל לקוחים למות ומטים להרג ואם כונתו הוא שיצילם לא פירש במה יצילם. ותו ק' אומרו אם תחשוך כי תאמר הן לא ידענו זה נראה דכונתו שלא יתעצל מלהציל בטענה זו ומה היא הטענה הן לא ידענו זה דאינו מובן הטענה ובפרט תיבת זה דנראה דזה לא ידענו אבל אחר ידענו ולנו לדעת מה ידעו ומה לא ידעו. ותו' ק' התשובה שמשיב הלא תוכן לבות הוא יבין מה כיוון בזה והוסיף והשי' לאדם כפעלו ולא ידענו ההתנצלות והסתירה אל ההתנצלות והתשלומין על מה אדניה הוטבעו

אמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים מאי דאיתא בסנהדרין ד' פ"א ובמכות ד' כ"ד ע"א עושה אלה לא ימוט לעולם אמ"ל ר"מ וכי אל תטמאו בכל אלה עד דעביד ומטמא לכולהו הוא דחייב אלא באחת מכל אלה ה"נ באחת מכל אלה. נמצא דבתורתינו הקדושה מצינו שמוכרחים אנחנו לפרש הפך הלשון שהרי כתיב אל תטמאו בכל אלה והוה ס"ד לעשות כל העריות וליטמא בכולם בכדי שיתחייב אלא שצריכים לילך אחר הכונה שאפי' באחת חייב מיתה או סקילה או הרג וכן בשכר המצות הוה ס"ד שצריך כל המצות כדי שלא ימוט לעולם ואנו הולכים בתר הכונה שאפי' בחדא מנייהו לא ימוט

מעתה נא"ה והוא דמילת הצל הוא לשון הפרשה והבדל כמו שנאמר ויצל אלקים את מקנה