איש אמונים סב

לדון בין בדיני ישראל בין בדיני אוה"ע ואמרתי חלילה וחס שיהא רשות למלוה לילך בדיניהם ואפי' אם הלוה לפנינו ואומר למלוה הלך ותתבעיני בדיניהם מחינן על המלוה ואי לא ציית משמתינן ליה דמחלל ש"ש ואויבינו פלילים דכתי' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני אוה"ע וכו' [אשר מדברים הללו של הרא"ש ז"ל כל שומעיו יכאב לבבו כי בעוה"ר פשתה המספחת ומידי יום ביומו מוספא ואזלא צרעת ממארת אמריה ממררת מראות ברע שני אנשים עברים נצים ובראשי' מחלוקות' יפחידו איש את אחיו בהליכת הקונסול מה נענה ומה נאמר בראותינו דברי הרא"ש ז"ל היורדים חדרי בטן כגחלי אש דאף אם הלוה אומר לפנינו למלוה תל ותתבעיני בדיניהם מחינן במלוה ואי לא ציית משמתינן ליה והן כהיום בעוה"ר אין לאל ידינו למחות בו ומכ"ש לנדותו ולבינו בוער באש ועינינו רואות וכלות ה' ברחמיו יחזירנו בתשו' שלימה לפניו יתב' אכי"ר] ובסו"ד כתב וז"ל וכן חקרתי ורגילים לכתו' פה בשטרות לכל מוכ"ז ואעפי"כ נהגו להצריך הרשאה אלמא לא נהיגי לדון כלשון הכתו' בשטרות כ"ש בדברים הללו שיש עבירה בדבר ויש לפרש הלשון בענין שלא יהיה בו עבירה עכ"ל ומתשו' הרא"ש הלזו דן את הדין ה' מהרלנ"ח ז"ל לנדון דידיה דכיון דאיכא איסורא דכתו' לא ניתנה ליגבות מחיים לא צייתינן להתנאי יעש"ב

ואחד הרואה דראיה זו דהרא"ש ז"ל לכאו' נר' דלא דמיא דהתם שאני דהתנאי הוא לעבו' אדאוריי' למשכנו שלא בב"ד וכן לדון בפני אוה"ע דהוי דאורייתא ומה דמות יערוך לההיא דכתו' לא ניתנה ליגבות מחיים דהויא תקנתא דרבנן ובמידי דרבנן גם הרא"ש ז"ל יודה דמהני התנאי וכאשר עין רואה תשו' הרא"ש ז"ל הביאה הטו' ומרן ז"ל בח"מ סי' ק"ז אחר שכתב תקנת הגאונים שתקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח וכתב וז"ל ואם ירשו היתומים קרקע ומטלטלים ואין מפורש בשטר שיגבה מטלט' בין בחייו בין במותו והיתומים רוצים להגבות לב"ח מקרקעי שומעים להם שלא תקנו הגאונים דישתעבדו המטלטלים אלא כשאין להם קרקע אבל כשיש להם קרקע אוקמי' אדיניה דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי הרי דאם היה כתוב בשטר שיגבה מטלטלי בין בחייו בין במותו היה גובה מטלטלי אף שהוא הפך הדין דמדרבנן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי ובודאי דטעמא הוי משום דהתנה הפך מילתא דרבנן ובהכרח לו' האי חילוקא דאלת"ה יהיו שתי תשו' הרא"ש ז"ל סתראי ח"ו וא"כ לנו להבין כי נסתר'ה ראייתו של ה' מהרלנ"ח ז"ל והוא תימה

איך שיהיה נקיטינן דבפלוגתא מתנייא דלהרשב"א ז"ל ש לעולם לא אזלינן בתר הלשון הכתו' בשטר אלא בתר הכונה. ולדעת הגאון דאזלינן בתר הלשון זולת היכא דאיכא מנהג בעיר. ולדעת ה' מהרלנ"ח והרב ב"ש ז"ל לא אזלינן בתר הכונה אלא במידי דאיסורא דוקא

ואפשר דזה רמז דהע"ה בתהלים חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. דרז"ל דרשו דבלילה היה אומר למחר אלך לטייל למקום פ' ובבקר היה הולך לביהמ"ד. ולכאו' בזה לא היה צריך לומר חשבתי דרכי דלא היה במחשבה לבד כ"א גם באמירה. ואולם עפי"ה יבא על נכון דכשהיה בא לפניו איזה שטר ושני דרכים לפניו והיה מחשב מסופק היכי לידייניה אם היה דבר נגד הדין לא היה משגיח כלל. וז"א חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל "עדותיך" דייקא דזה הוא אליבא דכ"ע

אשר עפי"ז נר' לפקע"ד לפ' כונת הכתו' דאבשלום האמורי' בשמואל ב' י"ד וכ"ת והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב ומדון לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישר' עבדך ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך ויאמר אבשלום מי ישימני שופט כארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו עכ"ל. והדקדוקים רבו. א) במה שאמר ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט דדברים אלו נר' אורך הלשון מבלי טעם היל"ל אשר יבא אל המלך למשפט ומדנקט אשר יהיה לו ריב נר' דהוא אשר לו ריב לבדו ובעל דינו אין לו ריב ואיך אפשר אופן כזה. ב) ק' שאלת אבשלום אי מזה עיר אתה למאי נ"מ עפ"י הדין לדעת שם עירו וכי הדין משתנה ח"ו בעיירות. ג) ק' תשו' האיש מאחד שבטי ישראל עבדך דהוי ממש כטענו חיטים והודה בשעורים דאבשלום שאל לו מאיזה עיר והוא השיב שהוא משבטי ישראל. וכל המפרשים ז"ל פירשו מאחד שבטי ישראל כונתו שהוא מאחד המיוחד שבשבטי ישראל דהיינו גדול הדור ולא ידענו מאי נ"מ אם הוא גדול או קטן. ד) תשו' אבשלום זוהי שקשה כי עדיין לא שמע טענותיו ולא בא בעל דינו תכף השיב לו ראה דבריך טובים ונכוחים והדין עמך מי יאמין על אבשלום חכם גדול שיפסוק הדין באופן כזה. ה) היכי אמר אבשלום שקר כזה על אביו דמעיד עליו הכתו' דינו לבקר משפט והוא אומר ושומע אין לך מאת המלך. והיותר ק' דתיבת לך נר' דלזה האיש לא היה שומע ולא ידענו טעמא מאי. ו) דקאמר מי יתנני שופט וגו' והצדקתיו וכי ביד הדיין להצדיק את הבעל דין

אמנם עפי"ה הנה נכון רק נקדים מ"ש ר' ירוחם בשם הגאון שאם המנהג לדון עפ"י הכונה ידונו סיים בדבריו ז"ל וז"ל והמנהג צריך שרוב הקהל יתיעצו עם זקני וגדולי הקהל ויעשו תקנה ויתקיימו זהו המנהג ואפי' אחר כמה שנים וכו' יהיה המנהג עומד בתקנתו ע"כ. וידוע דמילת שמיעה פירושה הבנה וכמ"ש בזוה"ק שמע כלו' הבן

מעתה נבא אל הביאור דהנה זה האיש אשר יש לו ריב עם בעל דינו באופן כזה דהרשב"א ז"ל ובעל דינו אין לו שום ריב כי תופס השטר בידו ותובע מה שכתוב וזה רוצה לפטור עצמו בטענה מספקת לילך אחר כונת השטר ולא אחר הלשון ולהכי דייק ויהי האיש אשר יהיה "לו ריב" לבא אל המלך למשפט שבא אצל המלך למשפט שידון אותו בתר כוונתו בטענה. ולזה שאל לו איזה מזה עיר אתה כו' לידע עירו דבזה הוא יודע מנהג כל עיר ועיר יכול לומר לו אם המנהג בעירו לדון בתר הלשון או בתר התקנה. והאיש הבין שאלתו והשיבו מאחד שבטי ישר' עבדך הכו' שהוא המיוחד בזקנים שבשבט ואם היה איזה תקנה הוא היה יודע ולא היה בא אל המלך אבל הוא רוצה לידע עפ"י הדין אם האמת אתו. ולזה השיבו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך הכו' האמת דלדעת הרשב"א וכולהו גאוני הדין עמך אבל "ושומע" אין לך מאת המלך שאינו הולך אחר הכוונה אלא אחר הלשון וכאשר אמרנו למעלה דדוקא במידי דאיסורא היה הולך דהע"ה אחר הכוונה ולא בממונא. וע"ז אומר מי יתנני שופט בארץ "ועלי" לסברתי יבא כל איש אשר יהיה לו "ריב" דייקא ומשפט והצדקתיו כד' הרשב"א ז"ל. ובזה ויגנב אבשלום את לב בני ישר' בראותם דהאמת אתו ורובא דרבוואתא הכי ס"ל ודו"ק

והשתא עלי בא'ר כו' הכתובים ונקדים עוד תשו' הרשב"א סי' תרכ"ט שנשאל ביהודי