איש אמונים ס

ותכף השיבו כולם פה אחד כל הדברים אשר דכר ה' נעשה באהבה וחיבה מעתה זהו כונת התנא חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה ולא למה"ש אף שבאו בטענה אלימתא דמצרנות והט' משום דחיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה הכונה שכבר היתה נודעת להם מימי קדם וזכו בה כדין נחלה וכההיא דשומא הדרא וכדכתב הרב החסיד ש"י ז"ל

אשר עפי"ז נראה לע"ד לפרש כונת שהע"ה (קהלת ז') דאמר טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש דלכאור' פסוק זה אין לו מובן מה כיון בזה שהע"ה חכם שבחכמים לי' דטובה חכמה עם נחלה ויותר לריאי שמש ורש"י ז"ל נדחק לפרש נחלה זכות אבותם לרואי שמש הן כל הבריות כדתנן בנדרים הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שהחמה רואה אותם. ולכאורה לנו לדעת מה תיקן רש"י ז"ל פי' מילת ויותר אי הוה אמר קרא טובה חכמה עם נחלה לרואי שמש ניחא לפי פי' ברם תיבת ויותר אין לה מובן. ותו ק' מה שפי' נחלה היא זכות אבותם ולא ידענו מה כיון בזה אמנם עפ"י האמור הנה נכון ונקדים עוד מ"ש המפרשים ז"ל דישראל כבר היו מחוייבים לקיים התורה מצד אבותיהם כאמו"ל ומה שהוצרך הקב"ה ליתן להם את התורה בקולות וברקים והכנה גדולה משום דגדול המצווה ועושה וכדאיתא בש"ס דקידושין ד' ל"א אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי סומא פטור מכל המצוות ר"י עבידנא יו"ט לרבנן דהלא לא מפקידנא ועבידנא השתא דשמענא להא דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי דסומא חייב בכל המצוות עבידנא יו"ט לרבגנ

נקוט מהא דסומא פטור מכל המצות ואין לו שכר כמצווה ועושה. עו"ן מ"ש הרב של"ה ז"ל דבמתני' דאבות, איתא איזהו חכם הלומד מכל אדם ובמס' קטנות אמרו איזהו חכם הרואה את הנולד וכי פליגי אהדדי. והוא ז"ל תי' דשתי המשניות נא פלגן בהדייהו והכונה שאמרו הרואה את הנולד היינו הנולד מתיבת חכמה דהחי"ת מלא עולה תי"ח. וכ"ף עולה ק'. ומ"ם עולה פ'. וה"י עילה ט"ו. ס"ה תרי"ג. וזהו פירושו איזהו חכם הרואה את "הנולד" מהחכמה שמקיים תרי"ג מצוות יע"ש. נמצא דתיבת חכמה במילואה היא כינוי לתורה. מעתה ז"א טובה חכמה (שהיא התורה דזכו בה ישראל) עם (טענת) נחלה (מאבותיהם שבזה זכו בה לגבי מלה"ש) ויותר (שכר הוא) לרואי שמש שהם מצווים ועושים משא"כ סומא שאין לו שכר כמצווה ועושה וזה למדנו מנתינת התורה בקולות וברקים אף שהיו חייבים לקיימה מצד אבותיהם אלא שגדול המצווה ועושה כאמור

והנה לבעל טענה זו דמודעא דאמרו במס' שבת ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבא הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר עכ"ל. והרב אש דת בפ' בראשית הק' בפי' הסוגיא ז"ל דמנ"ל לרבא דקיימו וקבלו היחודים קאי על התורה דפשט הכתוב משמע דקאי על קבלת הפורים שקבלו היאודים לעשות את ימי הפורים. והוא ז"ל תריץ יטי'ב עפ"י מאי דאיתא במרדכי בדין המודעא שאם האחד מכר את השדה באונס ומסר מודעא ואח"ך בשעת כתיבת השטר מכר צוה לסופר שיכתוב יותר יפוי כח הרי הוא כמי שביטל המודעא דאם רצונו לבטל המכר מעיקרו למה צוה לסופר לכתוב יותר יפוי כח אדרבא היה לו לבקש מהסופר שיכתוב לשון גרוע אלא ודאי דניחא ליה במכר וביטל טענת המודעא וא"כ ה"ה והוא הטעם לישראל שהיו אנוסים בקבלת התורה כיון שקבלו עליהם מצות קריאת המגילה וכל חוקותיה ומצות פורים בהכרח דבטלו טענת מודעא וקיימו מה שקבלו כבר. ובזה פירש הרב הגאון מע"ל ח"א דמ"א ע"א מה שאמר רב גידל במנחות ד' ל' הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו כאילו קבלו מהר סיני הגיה בו אפילו אות אחת כאילו כתבו. דהכונה כיון שזה כתב הס"ת מראש וע"ס אין לך יפוי כח גדול מזה דביטל טענת מודעא ולהכי הוי כאילו קבלו מהר סיני בלתי שום אונס כלל. ולפי דברי הרב ז"ל לנו לדעת דלמה צריך שיכתוב הס"ת כדי לבטל מודעא אטו בשטר מכד הצריך המרדכי שהוא יכתוב אותו כדי שיבטל המודעא אלא כל שצוה לסופר שיכתוב יותר יפוי כח באופן דמעשיו מוכיחים שמרצונו הטוב הוא מוכר הרי ביטל המודעא וא"כ גם בלוקח ס"ת שנותן מעות כדי לקנות הס"ת הרי עשה מעשה רב שמבטל המודעא ולמה לא יהיה נחשב הקונה כאילו קבלו מסיני. ואעיקרא דדינא ניחזי אנן להבין דברי רב גידל דאמר דלוקח ס"ת מן השוק הוי כחוטף מצוה מאי כונתו ורש"י ז"ל פירש מצוה עבד אבל אי כתבו הוי מצוה יתירה טפי יע"ש. והדבר הק' וכי לא הוה יכול רב גידל למימר דלוקח ס"ת לא עבד מצוה מן המובחר. ובהכרח מדנקט רב גידל כחוטף מצוה הא ודאי איזה חי' דדינא אשמועינן. ותו קשה דבסנהדרין דכ"ה גבי מלך דתנן וכותב לו ס"ת לשמו איתא התם אמר רבא אעפ"י שהניחו לו לאדם אביו ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב ועתה כתבו לכם את התורה יע"ש. והשתא קשה לרבא לישמועינן יותר רבותא דאפי' שקנה ס"ת מצוה לכתוב דכתיב כתבו אלא ודאי דבקנה מודה רבא דיצא י"ח לכם משלכם אבל כשהניח לו אביו בתורת ירושה דלא נתן דמים לא יצא י"ח

ואולם נראה לפקע"ד דמה שאמר רב גידל בלוקח ס"ת כחוטף מצוה לא אמרה למי שלוקח ס"ת חדש מהסופר אלא במי שקנה ס"ת מן השוק דהיינו שאחד עשה ס"ת לעצמו לקיים המצוה והוצרך למוכרו כדי ללמוד תורה או לישא אשה או לצורך פרנסה דאין לו מה יאכל הא ודאי לאיש הקונה ס"ת זה נקרא חוטף את המצוה ממש דהרי המוכרו היה עליו מוטל למוסרו לצבור שיקראו בו ובא זה וקנאו נקרא חוטף המצוה. וכאשר מצאתי ראיתי במדרש פ' בהר וז"ל מלוה ה' חונן דל וכו' אמר ר' אלעזר כתיב נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף את המצוה אמר הקב"ה עלי לשלם לו גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו מדינא. נמצא דלשון חוטף את המצוה שייך בדבר שהיה מוטל על אחר לעשותו כמצות הצדקה שעל הקב"ה לפרנס את העני ובא זה ופרנסו הוי חוטף את המצוה. אבל בלוקח ס"ת חדש ממש מהסופר שהסופרים מכינים ס"ת לכל ישראל שירצו לקנות והרי הוא מתחילה שהתחיל לכתוב נותן בדעתו שהוא שליח של הקונה וכשגמר בא זה ונתן לו מעותיו וזוכה בו הא ודאי דבזה לא נאמר כחוטף מצוה חלילה

ושו"ר דמעין חילוק זה יצא לחלק הרב שרשי הים בח"א דל"ה באופן אחר וששתי כעל כל הון והביא ראיה מההיא ששחט ובא חבירו וכיסה וחייבו ר"ג יו"ד זהובים וכתב הרי"ף דחיוב זה הוי דינא ולא קנסא יעש"ב. ואפשר דזה יהיה רמז הכתוב לקוח את ספר התירה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם והיה שם בך לעד דידוע דעיקר מצות הס"ת הוא