איש אמונים נט

הפנים ישרשו בגד תכלת ולחם התמיד עליו יהיה שם רמז לקוטב חקירתינו דאיך יהיה לנו עם בני ישראל שום זכיה בכל היעודים שהבטיח לנו הקב"ה מאחר דיש לנו דין בנים הסמוכים עש"א דאינו זוכה במתנת אביו אמנם התי' לזה דיש לנו דין בן נשוי דזוכה אליבא דכ"ע. וידוע דפריסת טלית פירושו הוא כניסה לחופה וכמ"ש בקידושין אינו מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ויליף לה ר"ע מקרא בבגדו בה כיון שפירס טליתו עליה שוב אינו יכול למוכרה. את זה רמזתי ועל שלחן הפנים הכונה ואי תיקשי שאנו סמוכים על שלחנו של מקום ומה זכיה שייך עוד לנו. ולזה בא הכתוב לתרץ יפרשו בגד תכלת הכונה שכבר זכינו בנישואין שעשינו בכניסתינו לחופה וכדאיתא במדרש שיר השירים ביום חתונתו זו מ"ת וכו'. וא"כ יש לנו דין נשוי וזכינו בדין. ואח"ך אמר דכל זה שיש לנו דין נשוי הוא ע"י עסק התורה וקיומה לא על הקבלה לבד וז"א "ולחם התמיד" שהוא כינוי לתורה דכתיב לכו לחמו בלחמי עליו יהיה לא יסור ממנה כלל

חזרתי ואמרתי ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת שם רמז לפטי' הצדיקים. ובפרט פטירת חתני ידידי כי ה"ן בעון נגדע בהיותו בחור כארזים חוץ לזמנו וסבל כמה יסורים משך עשרה חו' קשים ומרים וסוף כל סוף יצאנו בידים ריקניות בעוה"ר. ואפשר דזהו כונת הנביא שמתרעם אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אותי נהג ויולך חשך ולא אור. וידוע דמילת שבט כינוי ליסורים כמ"ש רז"ל שבטך אלו יסורים. וז"א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו הכונה דכבר סבל כמה יסורים קשים בעברה וזעם. וסוף דבר אותי נהג ויולך חשך ולא אור שמת שלא בזמנו לקברות יובל

והנה ידוע חקירת המפרשים על מה עשה ה' ככה להביא את האדם לעוה"ז כיון דסוף כל סוף קטון וגדול שם הוא וא"א לומר ונקה ובהכרח שימות. אמנם שתי תשובות בדבר. א' ידוע מה שאמר המגיד למרן ז"ל כי נפש האדם בהיותה למעלה בעולם הנשמות ונהנית מזיו השכינה ויען מתביישת כי אין לה פנים ליהנות כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולכן שולח אותה הקב"ה לעוה"ז כדי שתסגל מצות ומע"ט. ובזה אח"ך אינה מתביישת כי מפרי ידיה היא נהנית. ותשו' הב' דע"י ביאת האדם מזכך החומר וע"י מעשה המצות ועסק התורה עושה לבוש להנשמה על דרך שכתב הרב האר"י ז"ל בשער הגילגולים כי נפש האדם בהיותו מתעסק במצות לבד זוכה לנפש הנקרא עשיה ודומה לאשה ערומה וכו' אך ע"י עסק התורה זוכה לרוח שהוא מן יצירה ודומה לאשה שכא בעלה ומלבישה וע"י עסק התורה תתמלא נפשו רוח חכמה ותתעלה נפשו מעשיה ליצירה יעש"ב. מעתה זה רמזתי שתכלית ביאת נשמת האדם בעוה"ז הוא להיות לה פנים לישב בשלחן אשר לפני ה' ועוד טעם ב' יפרשו בגד תכלת דהיינו מלבוש הנשמה וכיצד זוכה למלבוש זה ע"י עסק התורה. וז"א ולחם התמיד עליו יהיה שהוא כינוי לתורה

חזרתי ואמרתי ולחם התמיד עליו יהיה שם רמז לביאת מלכינו משיחינו דאז לא ילמדו איש את רעהו כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וז"א ולחם התמיד שהיא חכמת התורה עליו יהיה על כל אחד ואחד מישר' יה"ר הוא יבנה בית קדשינו ותפארתינו ויגלה כבוד מלכותו עלינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר בילאו"א

דרוש ד' לשבת כלה

דרוש שדרשתי פעה"ק ירושלם ת"ו בבית הכנסת הגדולה לשבת כלה שנת התרל"ב ליצירה

והנושא בא וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה: לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו

איתא במדרש פ' נשא יאר ה' פניו אליך זה מאור התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ויחנך בדעת בחכמה ובהשכל. עכ"ל

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים וקידשנו במצותיו הן הן נוראותיו והנחילנו תורתינו הקדושה מלא צנא דדובשא באהבתו ובחמלתו לבני ישראל עם נחלתי ובחיבה יתירה ליאודים היתה אורה זו תורה וכמאמר התנא חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת לה שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכו'

והנה כל המפרשים אחזו צער לפרש הך מתניתא. ואני עני ב"א נר' לפרש בדרך פשט. והוא דיל"ד דלמה נקט התנא הך לישנא חיבה יתירה נודעת להם בלשון עבר הול"ל חיבה יתירה הודיע להם דתיבת נודעת מורה שכבר היתה נודעת להם מקדם. אמנם נראה לפקע"ד לפרש בהקדים מאי דאיתא במס' ע"ז ד' ב' הופיע מהר פארן מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה ע"כ אומה ולשון ולא קבלוה ואיתא בזוה"ק דאוה"ע שואלים הלכו להקב"ה מה כתיב בה ואמ"ל לא תרצח ואח"ך אמ"ל לא תנאף ולא תגנוב וכו' וראו שאינם יכולים לסובלה מסיבת מידותיהם ולא קבלוה. משא"כ ישראל עם קדוש שלא שאלו שום שאלה כלל כי אם תכף שבא מרע"ה בשליחותו של מקום השיבו קול אחד כל אשר דבר ה' נעשה. והאמת שיפה עשו ישראל וכך נאה להם לגבי שמיא אמנם השכל הגשמי מחייב להפך שאם אחד אומר לחבירו למכור לו איזה מקח או איזה מתנה לא יאמר המקבל הנני מוכן לקבל עד שישאל אופן ומהות המקח או המתנה כי אפשר שאינו יכול לסובלה מסיבת חסרונותיה וא"כ ישראל שבאותו הדור איך קבלו התורה בלתי שום שאלה לידע מה טיבה של תורה זו. ואולם התירוץ לזה הוא עפ"י מה שראיתי להרב החסיד שארית יעקב ז"ל שבכלל התירוצים שתירץ הוא ז"ל לטענת מלה"ש שהיה להם דין ן' המצר כההיא דכתב הריב"ש ז"ל דחייב הבן לקבל עליו כל מה שקבל אביו וכדאמרו בפסחים גבי בני בישן דאמרי' ואל תטוש תורת אמך דבהכי תי' המפרשים ראשונים ז"ל לטענת מודעא וכדכתב הרמז"ל בפ"ב דגירושין דאינו נקרא אונס למי שמאנסין אותו לעשות מה שחייב לעשות. ובהכי אזדא לה טענת ן' המצר מאחר שהם בני בעלים ראשונים מאחר דאבותינו הק' כבר קיימו כל התורה כולה וזכו כדין בתורה מאבותיהם כדין נחלה. ולזה שפיר עשו ישראל שלא שאלו מה כתיב בה מאחר שכבר הים ידוע להם יקר הערך של התורה שלא יערכנה זהב מאבותיהם