איש אמונים נח

בזכותיה דצורבא מרבנן יע"ש. וא"כ היכי פסקי כולהו רבנן דלא טוב הדבר שיכיר הדיין את הבע"ד וכעת לא מצאתי מי שנתעורר בזה. עו"ן מאי דאיתא בש"ס דכתובות ד' צ"ד ע"ב אימיה דרמי בר חמא כתביתינהו לנכסי לרמי ב"ח בצפרא לאורתא כתביתינהו לנכסה למר עוקבא ב"ח אתא רמי ב"ח לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא מר עוקבא ב"ח לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמ"ל מ"ט עבד מר הכי אמ"ל ומ"ט עבד מר הכי אמ"ל דקדים אמ"ל אטו בירוש' יתבינן דכתבי שעות אלא מר מ"ט עבד הכי אמ"ל שודא דדייני אמ"ל אנא נמי שודא דדייני אמ"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא. ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי נחית לה עכ"ל וכתבו התוס' בד"ה אימיה וכו' וז"ל ודוקא דיין מומחה כרב נחמן עביד שודא דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמ"ל רב נחמן אינך רשאי לעשו' שודא יע"ש נמצא דלעשות שודא צריך שיהיה דיין מומחה שמינוהו הצבור עליהם שיוכל לעשות שודא הא לא"ה לא

מעתה עלי בא"ר כו' הכתובים הנז' דהנה דהע"ה היה נזהר מאד בדיינותו כשהיה בא איזה בע"ד לפניו לא היה חוקר מי הוא ומה מעשיו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל והטור ומרן ז"ל דאדרבא הצד היותר טוב שלא יכיר הדיין את א' מהם אין לך צדק גדול מזה. ובזה מצא אבשלום דרך לגנוב את לב ישראל וז"א והשכים אבשלום על יד דרך השער הכוונה שמצא יד ופתח ליכנס לב"ד הנקרא שער וכמש"ה אל שעריך ויהי כל איש אשר יהיה לו ריב וגו' ויקרא אליו אבשלום והיה חוקר מאיזה עיר אתה הכוונה שרצונו להכיר את הבע"ד אם הוא ת"ח לעשות שודא דדייני. והבע"ד השיבו שהוא מאחד המיוחד בשבט"י וכמ"ש בפי' הפסוק כמעט שכב אחד העם שפירושו אחד המיוחד וכוונתו שהוא גדול הדור במקומו. ולזה השיב לו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך הכוונה שהמלך דוד אביו אינו חוקר מי אתה ומה מעשיך וא"כ מה תועלת שאתה גדול ונכבד. ולזה אמר מי ישימני "שופט" דייקא שיקבלו אותו למומחה והיה כל איש ישר' יבא עלי אשר לו ריב ומשפט' הכוונה שיש לו ריב עם בע"ד ומשפט שהאמת אתו והיכי דמי ששניהם אמת כגון דין דשודא ששניהם יש להם ריב ומשפט "והצדקתיו" לזה היותר גדול ומכובד כדין שודא וכהלכה. וכל ישראל אשר שמעו את דבריו הסכימו דהאמת אתו ובזה ויגנוב את לב אנשי ישר' וקבלו אותו למלך עליהם ודו"ק

אמור מעתה דזהו כו' התנא רשב"ג אומר על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום דהיינו עפ"י מ"ש הר"ם ז"ל דכשאינו מכיר הדיין את הבע"ד אין לך דיין צדק כמוהו דהיינו שניכר שהוא אמת שאין בו שום מכשול וגם הבע"ד אף שיצא חייב יוצא בשלום שאין לו מקום לחשוד ח"ו להדיין נמצא ששלשתן אחד הן ולזה אייתי ראיה מהכתו' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם דמורה דתיבת "שפטו" חוזר על שלשתן וכנז"ל

והואיל ואתא לידן ענין מרידת אבשלום אמרתי להביא דברי חכמה ומוסר אשר ראיתי משם החסיד הרב ח"ק כמה"ר דוד מאג'אר ז"ל שהיה מפרש פסוקי שמעי ן' גרא שציוה לו המלך שלמה ע"ה והלכת אל נחל קדרון ולא תצא אנה ואנה והיה ביום אשר תצא מות יומת וכאשר ברחו העבדים ויצא לחפש אחריהם וידע שהע"ה והמיתו אשר המרה את פיו ועבר על השבועה. והיה מקשה הוא ז"ל מה היא החכמה הזאת שעשה שהע"ה שצוה לו אביו ועשית כחכמתך אבל היה מתרץ הוא ז"ל שהנה שמעי כשקלל את דוד היה ביום שיצא מירוש' שהיה בורח מפני אבשלום בנו וכל השומעי' הקללה נמרצת אף כי חרה להם עד מאד מ"מ היו דנים אותו לכף זכות שמא לא היתה כוונתו להקניטו כ"א להוכיחו שיצא מא"י לחו"ל אף שמה שיצא היה להמלט על נפשו כי בורח הוא. וכן הוא עצמו כשבא והתנפל לפני דוד כה היו דבריו אל יחשוב לי עון ביום אשר יצא אדוני המלך מירוש' שם רמז שכל מה שקלל היה תוכחת על אשר יצא מירוש' לחו"ל ולזה דהע"ה שתק אף כי הבין מחשבות לבו שהיה רק לבזותו ולקללו וביקש מבנו שהע"ה ועשית כחכמתך שידעו כל העם עיק' תכלית כוונתו. ולכן צוה לו שהע"ה שילך לירוש' ולא יצא אנה ואנה וכאשר ברחו עבדיו ויצא הוא לבקש אותם הורה לדעת שאינו חושש על יציאת ירוש' דאפילו על דבר קל שברחו עבדיו יצא מירוש' לחו"ל כ"ש לסכנת נפשות לברוח מהרודף וידעו כל העם כי מה שביזה וקלל את דהע"ה היתה כו' לבזות ולקלל וזהו חכמת שהע"ה ע"כ ודפח"ח. והובאו דבריו בס' דרכי שלום. ומה שאני תמיה שדברים אלו הם בזוה"ק סבא דמשפטים בד' ק"ז ואין ספק אצלי שהרב כמהר"ד מאג'אר ז"ל אמרם משם הזוה"ק אלא שהרב דרכי שלום נעלם ממנו דברי הזוה"ק אשר בזה פירשתי בעניותי שזה הוא כו' דהע"ה יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק ובוחן לבות וכליות אלד'ים צדיק מגיני על אלד'ים מושיע ישרי לב דהכו' שדהע"ה היה מתפלל להקב"ה שיגמו' רעת הרשעי' ותכונן צדיק בענין שאין תפיסה לעשות להם דין שאו' שכוונתם לטובה וז"א ובוחן לבות וכליות אלד'ים צדיק. ואח"כ אמר בטחוני בה' שהוא יושיעני לפי ישרות לבי. וז"א מגיני על אלד'ים מושיע ישרי לב ודו"ק

נתנה ראש להבין מאמרינו הנצב פתח השער ולא נאריך בדקדו'. וה' עט"ר מו"ר רבין חסידא גדול מרדכי ז"ל היה מפרש עפ"י אמו' הקודם דברי התוס' דע"ז שתירצו ב' תירוצים על מה שהם קיימים שמים וארץ תירוץ הא' דאין זה ראיה דאין אב מעיד על בנו ותי' הב' שהם קיימים על מה שקבלו התורה וכ' ה' נחלת בנימן סי' קי"א דהנה ישר' ע"י קבלת התורה נתקדשו קדושת הגוף כדכתי' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ונ"מ לפי תי' הא' של התוס' שכ' שעיקר קיום ש"ו הוא על קיום התורה אם כן לעולם הם קדש ומועלים בהם כדכתי' קדש ישר' לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו אבל אם עיקר קיום ש"ו הוא על הקבלה כפי תי' הב' של התוס' אין מועלים בהם כיון שכבר קבלוה וקי"ל אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. מעתה זהו פי' המאמר דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישר' נעשה לנשמע הורו לדעת דבקיו' התו' הוא קיום ש"ו וכתירוץ הא' של התוס' ולזה באו ש"ר מלאכי השרת וקשרו ב' כתרים לכל א' וא' כנגד נעשה ונשמע. וכאשר חטאו בעגל הורו לדעתם דבקבל' תלייא מילתא וכבר קבלוה וא"כ הרשות בידם לעשות מה שלבם חפץ לזה הוכרחו לירד ק"ך אלף מ"ח ופרקום להודיעם שטעו בדמיונם ועי' קיום ש"ו הוא על הקיום ולא על הקבלה ולכן בא רב חמא לומר שכולן זכה משה ונטלן שהוא פטר את ישראל בטענת לי צוית ולא להם ועכ"פ בקיום התורה תליא מילתא ולא בקבלה. ולזה בא ר"ל לומר שלא פקעה קדוש' הראיה שעתי' הקב"ה להחזירן לישר' לעת"ל שנאמר ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם שלא פקעה מהם על ראשם אלו חד"ק ז"ל וזיע"א

איך שיהיה יען ראיתי שהטרחתי על מו"ר חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי ועל שלחן