איש אמונים נז

כיון דישראל קבלו את התורה הקדושה במעמד הר סיני כאשם תשובה וכדכתי' תורה ציוה לנו משה מורשה ודרשו רז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה הרי יש לישר' דין בן נשוי דלכ"ע זכה במתנת האב אף בהיותו סמוך על שלחן אביו ואפשר דזה יהיה רמז הכתוב תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים. ולא נאריך בדקדוקי' ונקדים הידוע שאוה"ע מונים את ישר' בטענה לסטים אתם שכבשתם את הארץ. עו"נ מ"ש המרדכי בפ' האומנים סי' שצ"א שיש ליזהר למלמד או סופר מלהשכיר עצמו בבית ב"ה קבוע ולהיות סמוך ט"ש יותר מג' שנים דקא עבר על לי בנ"י עבדים יעש"ב. והרב תורת חסד סי' רס"א הק' ממ"ש התוס' במציעא ד' יו"ד דמ"מ יכול אדם להשכיר עצמו מאחר דאינו צריך שחרור אינו עובר על לי בנ"י עבדים יע"ש. עו"ן דידוע דשמן ויין הוא כינוי לתורה כדאיתא במדר' פ' דברים עו"ן דמילת טוב כינוי לקרבנות דכתיב מזבח טוב. עו"ן מ"ש רש"י בתחיל' פירושו על התור' אר"י לא היה צריך להתחיל אלא מהחדש הזה וגו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו אוה"ע לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' טעמי' וכו' מעתה נבא לבאר כונת דהע"ה דבתחי' מדבר בישוב העולם ואמר ה' רועי לא אחסר בנאות דש"א ירביצני (הכונה על ג' דברים שהם דין שלום אמת שר"ת שלהם דש"א) על מי מנוחות דזהו ישוב העולם אח"ך אמר תערוך לפני שלחן שאני סמוך על שלחנך אפי"ה אני זוכה בא"י נגד צוררי מטעם שקבלתי תורתך וז"א דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אח"ך מתפלל שעם התורה צריך שני דברים לקיום העולם שהם "טוב" שהיא העבודה "וחסד" שהוא ג"ח ואז ושבתי בבית ה' לאורך ימים שמתקיים העולם לעד ודו"ק. וזה יהיה כונת הנביא על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי והוא פשוט דכבר אמרנו דכל מה שזכו ישר' במתנת הארץ הי' מסיבת קבלת התורה כדין בן נשוי וכאשר עזבוה ממילא חזרה המתנה. וז"א ויתן להם ארצות: גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו

הנה בעתה הנה נכון סמיכות המשניות אהדדי דבתתח' קא משבח התנא לישר' שהם חביבין ישר' שנקראו בנים למקום וכו' שנא' בנים אתם לה' אלקיכם ומייתי ראיה מקרא זה ולא אייתי ראיה מקרא דבני בכורי ישר' מטעם דבקרא דבנים אתם מפורש הטעם כי עם קדוש אתה ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה שהוא מת"ת שבחר בנו מכל העמים ולזה הוק' לו להתנא ומה תועלת שהם בנים מאחר שאנו סמוכים על שלחנו של מקום לזה השיב חביבים ישר' שניתן להם כלי חמדה שהיא התורה שהיא חמודה ומאורסה לנו ויש לנו דין בן נשוי דזוכה כדין במתנת האב כאמו"ל

ובאופן אחר נר' לפקע"ד לפ' כונת התנא על הדין ועל האמת ועל השלום. והן קדם כבין כונת הכתובים האמורים בשמואל ב' סי' ט"ו והשכים אבשלום על יד דרך השער ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישר' עבדך. ויאמר אליו ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך ויאמר אבשלום מי ישימני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו ויעש אבשלום כדבר הזה ו ו' ויגנב אבשלם את לב אנשי ישר'. ולכאורה הדקדוקים רבו. א' מה לו לשאול אי מזה עיר אתה יהיה ממקום שיהיה. ב' כשהשיב הבע"ד מאחד שבטי ישר' ולא הגיד לו אפי' את מקומו מהיכן ידע שדבריו טובים ונכוחים כאילו ידע טענתו: ג' אף אם שמע טענתו איך יאמר לו ראה דבריך טובים מבלתי שמוע טענות שכנגדו. ד' אומרו ושומע אין לך מאת המלך איך יצויר שיאמין השומע לדבריו אלו מאחר שדהע"ה היה משובח ומפואר שהיה עושה משפט וצדקה. ה' אומרו מי ישימיני שופט בארץ והיה כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט דלכאורה היה די שיאמר כל איש אשר יהיה לו משפט. ו' אומרו והצדקתיו כאילו בידו הוא להצדיקו. ז' איך נתפתו ישראל אחר דבריו דכתי' ויגנב אבשלום את לב בני ישר' אחר שהיו יודעים לאביו דהע"ה שהיה עושה משפט וצדקה

אמנם נר' לע"ד שיובנו בהקדים את הידוע פלוגת' דרש"י ור"ת בדין שודא דדייני דלרש"י פי' שודא דדייני הוא למי שרואה הדיין שנוטה יותר דעת הנותן לזה נותנים ולר"ת פי' שודא דדייני הוא למי שירצה הדיין והר"מ ז"ל פי"א מה' זכיה והטור ז"ל בח"מ סי' רנ"ג וסי' רמ"ו ומרן ז"ל בש"ע בסי' הנז"ל כולם פסקו כרש"י ז"ל ותמיהה לי מילתא דהנה איתא בשבועות ד' ל' ע"א רב עולא בריה דרב עילאי הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן שלח ליה רב יוסף עולא חבירינו עמיתי בתורה ובמצוות אמר מאי שלח לי לחנופי ליה הדר אמר למישרא בחגריה אי נמי לשודא דדייני. ופי' רש"י בד"ה לשודא דדייני וז"ל יש דין שאינו תלוי בעדות העדים ולא בשבועה וכו' אף כאן שלח לי דזה ראוי לזכותו שהוא חכם וצדיק והתוס' ז"ל בד"ה אי נמי כתבו דלפי' ר"ת שלח להודיעו דכמו שכנגדו הבע"ד הוא ת"ח וגם זה הוא ת"ח והדיין יתן למי שירצה יעש"ב

והן אמת דלפי' ר"ת ז"ל ק' לאיזה צורך הודיעו רב יוסף לרב נחמן שרב עולא היה עמיתי בתורה ובמצות מאחר שלדעתו פי' שודא הוא שיתן הדיין למי שירצה וכבר עמדו על דבריהם מהרש"ל ומהרש"א ומהריב"ל ז"ל בשיטתו לשבועות והעלו דכונת התוספות לפי' ר"ת הוא יען שכנגדו היה ת"ח הוצרך רב יוסף להודיעו שרב עולא ג"כ ת"ח וצדיק והדיין יתן למי שירצה והרב מהריב"ל ז"ל כבר כתב שגם פי' זה הוא דחוק אלא שמהרש"א ז"ל ניחא ליה בהכי

ואני עני לא זכיתי להבין כונתם ולדידי שום פירוש לא יסבול לפי' ר"ת כלל כי המעמיק היטיב בדברי הש"ס שאמרו למאי שלח לי לשודא דדייני דהיינו שאם יהיה הדין שודא והיכי דמי שודא שיסכים רב נחמן לעשות שודא בהכרח הוא שיחקור לידע אם שניהם שכנים או אם שניהם קרובים או אם שניהם חכמים דהכי איתא בכתובות בההוא דאמר נכסי לטוביא נמצא דליכא אופן לעשות שודא אם לא שיתברר לו דשניהם חכמים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי שלח לו רב יוסף להודיעו שהוא עמיתי בתורה וכעת לא מצאתי ידי ורגלי לפי' ר"ח כלל וגם היכי ניחא להו להרבנים הנז"ל כהכי

איך שיהיה נקיטינן לדעת רש"י ז"ל דבהכרח שלח רב יוסף להודיעו לרב נחמן שיכירנו שהוא ת"ת וצדיק יותר מהבע"ד שכנגדו כדי שיעשה שודא וא"כ איך פסק הרמב"ם ז"ל בה' סנהדרין פ' כ"ג ה' ו' וז"ל ואם הדיין לא הים מכיר את שום אחד מהבע"ד ולא את מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו עכ"ל. וכן פ' הטור בח"מ סי' ז' וגם מרן ז"ל בש"ע פסק הכי. דלכאו' ק' מהו הצדק הזה דבהכרח צריך שיכיר אותם הויין כדי שאם יהיה הדין שודא שידע למי נותן לפי פירושם שפירשו הם ז"ל ועוד מצינו שיכיר הדיין את הבע"ד למשרי בחגריה כדאיתא בש"ס כנז'. ובכתובות ד' ק"ו איתא דכבוד תורה עדיפא. ועוד מצינו במס' שבת ד' קי"ט שאמרו תיתי לי דלא מזיגנא ריש' אבי סדייא עד דמהפכנא