איש אמונים נו

אחר גילה דעתו שרצונו שיזכה בנו כדין. מעתה הבא נא אב"א לבאר כונת הכתובים דהנה דהע"ה רצה לתת מתנה למפיבושת כל שדה שאול הגם שהיה רוצה ג"כ שיהיה מפיבושת סמוך על שלחנו ולזה אמר לו אעשה חסד עמך והשיבותי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד ומבקש אופן כדין שיזכה במתנה. ולזה השיב לו מפיבושת מה עבדך הכונה מאחר שאתה נותן לי מתנה זאת מטעם שאנו עבדיך כמ"ש רש"י במה יזכה דמה שקנה עבד קנה רבו וא"כ איני רואה שום אופן לזכות במתנה זו. ולזה נתחכם דהע"ה וגמר בדעתו לזכות לו ע"י אחר ע"י ציבא נער מפיבושת ולזה קרא אותו ויאמר אליו כל אשר היה לשאול נתתי לבן אדונך הא כיצד אני מזכה אותו על ידך ועבדת את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והים לבן אדונך דייקא שתזכה בה אתה לשמו ובזה זוכה אף שמפיבושת יאכל לחם על שלחני תמיד וכדי שלא נטעה לומר שציבא הוא עבד ואינו מועיל הזיכוי על ידו קרא אותו נער שאול והראיה שהיה לציבא ט"ו בנים וך' עבדים מכאן מוכח שלא היה עבד כי אם משרת בשכרו וכמ"ש התוס' דעבד ואמה העובדים בעד שכרם מזכה על ידם. וציבא רצה להוכיח דלית הלכתא כס' ר' אלחנן ז"ל ואינו מועיל זיכוי לעבד ע"י אחר וכמ"ש הריטב"א דזיכוי לעבד אף ע"י אחר לא מהני והוי כאילו נתן לעבדו דלא זכה ולזה השיב לו בצחות לשונו ככל אשר "יצוה" אדוני המלך את "עבדו" כן יעשה עבדך הכונה דכמו מתנה שנותן אדוני המלך לעבדו דאין בה מועיל דיד עבד כיד רבו כן הזיכוי הזה שאתה מזכה על ידי דומה בדומה דאין בה שום תועלת. ולזה השיב דהע"ה בחכמה ומפיבושת אוכל על שלחני כאחד "מבני" המלך דייקא דחלילה לי שמפיבושת הוא אצלי בסוג עבד כי אם בסוג בן הסמוך על שלחן אביו דמהני הזכוי ע"י אחר אליבא דכ"ע כמ"ש הכנה"ג וה' מחנ"א ז"ל וזכה במתנה כדין וכהלכה ודו"ק

מעתה נבא אל הישוב לחקירתינו הנז' והוא דכבר ידוע פלוגתא דקמאי במתנה שנותן האב לבנו הסמוך על שלחנו דלדעת ר"ת ודעימייה ס"ל דלא זכה הבן והרנב"ר והנמק"י ז"ל ודעימיהו ס"ל דזכה הבן דדוקא במציאה אמרו חכמים דהוי לאביו משום איבה משא"כ במתנה וכמ"ש הנמק"י בפ"ק דמציעא יע"ש. וההגהו' אשירי כתב משם הסמ"ק והכל בו דאם הבן הגדול הוא נשוי זוכה במתנת אביו ויש לו יד. והרב נשמת כל חי בח"ב סי' טו"ב אסף וקבץ טו"ב סברות רבנים דס"ל כס' הג"א דבנשוי יש לו יד יעי"ש. ואני בעניי נר' לפקע"ד להביא ראיה לס' הג"א ז"ל מדברי התוס' עצמם בב"ב פ' מי שמת ד' קמ"ד דאיתא התם חלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלי טעמא וחד מנייהו המשיא אשה לבנו הגדול בבית קנאו וכתבו התוס' ז"ל וז"ל מ"מ קצת טעם יש שמרוב שמחתו אמדינן דעתיה דמסתמא נתנו לו וכ"כ הטור ז"ל באה"ע סי' ט"ן וז"ל שמרוב שמחתו הקנה לו אותו הבית יע"ש. והשתא אם איתא דבן הגדול הלשוי לא זכה במתנת אביו מהו טעם זה דכתבו התוס' דאמדינן דעתיה דמסתמא נתנו לו הבית במתנה הלא אפי' אם בקולי קולות נתנה לו הבית במתנה לא קנה הבן ומה מקום לאומדנא זו אם לא בהכרח לומר דאם נתן לו הבית במתנה בפי' דזכה בודאי כדין. אלא במשיא אשה לבנו הגדול איכא עדיפות' דאפילו דלא פירש דנותנו לו הבית במתנה אפ"ה אמדינן דעתיה שמרוב שמחתו נתנו לו כאילו פירש. זה נלע"ד ברור בכונת התוס' והוי ראיה לדינו של הג"א ז"ל

כי מן הבאר מה מאד אני תמיה על הגאון ה' חק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סי' מ"ז שהביא דברי הנמק"י פלוגתא דר"ת עם הרנב"ר ז"ל ודעימייהו ואח"ך הביא ס' הג"א ז"ל וכ' וז"ל אך לבי מהסם מאחר דסתם דברי הפוס' במצי' כתבו בנו הגדול ולא חילקו בין נשוי לשאינו נשוי נר' דלא ס"ל הכי וכו' דאם איתא להא לא הוו שתקי הפוס' וסוף דבריו העלה דס' הג"א הלזו היא סברא מחודשת מדנפשיה ולא נתן טעם לדבריו ויכול המוחזק לומר קי"ל דלא כהג"א יעש"ב. ובנו ז"ל הרב תנא דבי אליהו הרבה לחפש ולתור בדעת הרשב"א אי ס"ל האי דינא ולא הכריע

ובאמת בראותי דבריו אלו עמדתי מרעיד איך יצאו דברים אלו מפה קדוש דכל רז לא אניס ליה מאחר שממקום שבא והביא ס' הג"א ז"ל העתיקם מדברי מרן ז"ל בא"ח סי' שס"ו. ומרן הב"י ז"ל למעלה מזה כתב. דדוקא במציאה אמרו דזוכה האב מכום איבה משא"כ בעירוב וסיים וכתב וז"ל וכיון דהרי"ף והרמב"ם ז"ל והנך רבוואתא מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן הרי דמרן הב"י הפליג דאפי' מטעם היות הבן גדול לבד בלתי טעמא דנשוי פסיק ותני דזכה הבן זולת במציאה מטעם איבה ובפרט לפי מ"ש בעניותן לד' התוס' ז"ל. וגם בד' הרשב"א ז"ל יגעתי ומצאתי דהכי ס"ל דבנשוי זכה הבן והוא דבא"ה סי' צ"ו הביא מרן ז"ל תשו' הרשב"א ז"ל דסי' תתקצ"ו וז"ל שאלת בראובן ובנו שהיו דרים בבית אחת והיו אוכלים על שלחן אחד והכן היה נשוי והיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ונפטרו האב והבן וטוענים יורשי האב שהכל של אב ואלמ' הבן טוענת שהכל של בעלה והשי' שהדין עם האלמ' ואפי' אין לבעלה נכסים ידועים כלל ואעפ"י שאם היה קיים עליו להביא ראיה וכדאמרי' בפ' חזקת ד' נ"ב ע"א אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראים עכ"ל יעש"ב. והשתא ניחזי אנן מה דמות יערוך ההיא דפ' חזקת דהתם מיירי שאחרי מות אביהן היה אחד מן האחים נושא ונותן והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו וכמו שפי' רש"י זיל סם ולהכי דינא הוא דעל האחין להביא ראיה דאימור מציא' מצא או נתנו לו מתנה וזוכה בה לעצמו אחר שמת אביו וטענינן ליורשיו ולהכי על האחין להביא ראיה משא"כ בדינו שנשאל הרשב"א ז"ל שהיה סמוך עש"א ונושא ונותן בחיי אביו דאפי' מצא מציאה או נתנו לו מתנה ואפי' שכר פעולתו ומעשה ידיו הן של אב מאי טענינן להו ליורשיו איכא אם לא בהכרח לומר יען היה הבן נשוי דבנשוי זוכה במתנה לעצמו וטענינן ליורשיו שמא אביו נתנם לו במתנה או אחרים שהאונות והשטרות היו יוצאות על שמו ולהכי פסיק ותני דעל האחים להביא ראיה ולהכי דייק בדבריו ז"ל בתחי' השאלה שכ' והבן היה נשוי וכו' הרי להדיא דדעת הרשב"א אזיל כס' הג"א ז"ל. והרב מהר"י הלוי ז"ל בסי' קכ"ד כתב דס' הג"א הלזו היא אף לד' ר"ת ז"ל דס"ל דבמתנה שנתן האב לבנו הגדול לא זכה מודה דבנשוי זוכה ומהתימה שלא נסתייע מדברי התוספות דב"ב הנז"ל דמשמע להדייא הכי כמש"ל. וגם ה' נשמת כל חי הרבה להק' ע"ד ה' מ"ז ז"ל וה' תנא דבי אליאו ז"ל ולא הביא תשו' הרשב"א הלזו. ויש לי בעניותי אריכות דברים בזה לא עת האסף. עכ"פ נקיטינן דבנשוי כ"ע מודו דזכה הבן במתנת האב כדין וכתורה

אמור מעתה תשו' מספקת להחקירה הנז"ל והוא