איש אמונים נד

וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון. דלכאו' ק' דנר' מקראות הללו כפולים במילות שונות ממש אמנם עפי"ה הנה נכון דבתחי' נקט מרע"ה ב' דברים פרטיים המורים על עיקר ישוב העולם וקיומו וז"א יורו משפטיך ליעקב שהוא הדין ותורתך לישר' שהיא התורה דשניהם הם העיקרים הראשים והדר מפרש הארבע' הכלולי' בהם דהיינו התורה מאי דסליק מינה כלול העבודה וג"ח וז"א ישימו קטורה באפך שהוא הקטורת וכליל על מזבחך שהם הקרבנות. ואח"כ אמר ברך ה' חילו שהוא הג"ח כפירש"י ופועל ידיו תרצה שהם המצוות המעשיות. ועתה פירש שתיים גזרות שהם כלולות בדין דהיינו מחץ מתנים קמיו דהיינו על העדים שצריכים להעיד מעומד קרא אותם "קמיו" שיעידו אמת. ואפשר ירמוז ג"כ על הדיין וקראו "קמיו" על שם הגבר הוקם על שלא יהא אוהב לאחד או שונא לאחד וגם אמר ומשנאיו רמז לבע"ד שיצא חייב שלא יהיה שונאו ויקום על הדיין לעושקו וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל. באופן נקיטינן דכל קיום העולם תלוי בקיום תורתינו הק' כי היא חיינו וארך ימנו

והנה איתא במס' ע"ז ד' ג' ע"א דלעת"ל אומרים אוה"ע להקב"ה רבש"ע ישר' שקבלוה היכן קיימוה והקב"ה משיב אני מעיד בישר' שקיימו כל התורה ואומרים לפניו כלום יש אב מעיד על בנו דכתי' בני בכורי ישר' ומשיב להם הקב"ה יבואו שמים וארץ ויעידו על ישר' שקיימו כל התורה ואומרים לפניו שמים וארץ נוגעים בעדותן הן שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' והק' בתוס' וא"ת והרי ראיה גדולה שקיימו שהרי ש"ו קיימים הם וי"ל דאין חוששין בזה הראיה דאין אב מעיד על בנו ועוד י"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישר' מקבלי' עכ"ל וכבר ידוע דבתי' ב' זה של התוס' ז"ל נתחבטו בו כל המפ' ראשונים ואחרונים וכמ"ש ה' פמ"א ז"ל בח"א סי' מ"ד והר' שנות חיים וה' אהבת דוד ז"ל דאינו מובן דאם העדות היה על הקבלה בלבד וכבר קבלוה וא"כ לא נשאר נגיעה בעדותם כלל ותירצו כמה תירוצים הלא בספרתם ולפקע"ד נר' לי לתרץ דש"ו הם נוגעים בעדותם אף אחר הקבלה דהכי איתא במס' תענית ד' ח' אמר ריש לקיש בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד טל ומטר דומה לאשה שיש לה חבלי לידה ואינה יכולה לילד ויליף לה מג"ש נאמר עצירה באשה ונאמר עצירה בגשמים נמצא דהשמים נוגעים בעדותם שרוצים להוריד על ומטר שלא יצטערו. וגבי הארץ יש לה נגיעה דאיתה במדר' שכל עשב יש לו שר ומזל ומכה אותו כדי שיצמח נמצא דיש להארץ נגיעה שמכים אותה להצמיח. אלא דנגיעת השמים היא לטובה שרוצים להעיד שישר' עושים רש"מ להוריד טל ומטר משא"כ נגיעת הארץ היא לרעה ב"מ שרוצה להעיד שישר' אינם עושים רש"מ כדי שלא יכו אותה להצמיח

אשר עפי"ז פי' ה' נש"ר ז"ל כונת הכתוב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישר'. בהקדים מ"ש רש"י בפ' האזינו וז"ל ולמה העיד בהם הש"ו שאם יזכו ישר' הארץ תתן יבולה וגם השמים יתנו טלם ואם יתחייבו יד העדים תהיה בהם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה עכ"ל והק' הרב ז"ל מהך דמס' תענית ומדברי המדר' שהכאתי לעיל דמוכח דשמים וארץ נוגעים בעדותם. ותי' בהקדים מ"ש הטור בסי' ס"ו בח"מ משם ה' בעה"ת ז"ל וז"ל ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ולוי חתום בו לעד ואח"ך קנה לוי השט"ח אם בשעה שקנה לוי הש"ח כבר היה חתום בו לא חיישינן לשיקרא מאחר שיש עד השני חתום עמו ומסתמא לא חתם על השקר עד הב' בשביל הנאת לוי כיון שבשעה שחתם לוי לא היה ניכר בש"ח שום ריעותא אמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד. אבל אם לא היה לוי חתום על השטר ועכשיו רוצה לחתום מאחר שיש לו נגיעה לא מהני אעפ"י שהעד הב' חתום בו דנמצאו ב"ד מוציאים ממון אפומא דחד סהדא

והנה כבר אמרנו דשמים וארץ בזמן שמעידים שישר' עושים רש"מ אזי השמים נוגעים בעדות שלא יהיו נעצרין אבל הארץ אין לה שום נגיעה. וכן להפך אם מעידים שישר' אינם עושים רש"מ הארץ נוגע בעדות שלא יכו אותה אבל השמים אין להם שום נגיעה נמצא ששניהם כשרים להעיד מאחר שממ"נ האחד אינו נוגע וכמ"ש הטור ז"ל

אמנם כל זה הוא אם בשעת שחתמו בשטר לא היה לשניהם שום נגיעה אז הוא דמועיל העדות הנוגע מאחר שהעד הב' חתום עמו משא"כ היכא דבשעת החתימה היה נוגע לא מהני עדותם כנז"ל. ולזה נתחכם מרע"ה והזמין השמי' והארץ לעדות בהיותם ישראל במדבר שהיו ישראל אוכלים מן שאינם צריכים לא לגשמים ולא לתבואת הארץ דאז אין להם שום נגיעה וז"א ועתה (דייקא שאתם במדבר אוכלים מן) כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל (וע"ז מקשה למה צריך כתיבה) שימה בפיהם (די שתתקיים העדות בעל פה ויהי כמשיב) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו אל האדמה וגו' הכונה שאם עכשיו יחתמו יועיל עדותן שאין בו צד נגיעה אף שאח"ך יהיה נגיעה לאחד מהם וכאמור אלו תד"ק ז"ל יע"ש וש"י

אשר עפי"ז נראה לע"ד בזה יהיה כוונת הכתובי' באיוב סי' ע"ז וכ"ת פערו עלי בפיהם על לא חמס בכפי ותפלתי זכה ארץ אל תכסי דמי ואל תתני מקום לזעקתי גם עתה הנה בשמים עדי וסהדי במרומים מליצי ורעי אל אלו'ד דלפה נפשי ויוכח לגבר עם אלו'ד ע"כ. ולכאורה הדקדוקים רבו תחי' וראש שהוא מתרעם על שפערו עליו בפיהם על לא חמס בכפיו ומה מצווה לארץ שלא תכסה מה הוא הענין שתדבר ולא תכסה. ותו קשה אומרו גם עתה הנה בשמים עדי וגו' מהו אומרו גם עתה כאילו יש זמן שיעידו בשמים והוא אומר שגם עתה יבואו ויעידו ולנו לדעת מה כיון בזה

אמנם עפי"ה הנה נכון. ונקדים עוד מאי דאית' בפ' חלק דצ"א ע"ב א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין גוף או' נשמה חטאה שמיום שנסתלקה הרי הוא מוטל כאבן דומם ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו לא חטאתי א"ל משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות והושיב בו ב' שומרים א' חיגר וא' סומא רכב החיגר על הסומא ואכלו הבכורות כשבא בעל הפרדס א"ל היכן הבכורות נאות חיגר אומר אני איני יכול לעלות לאילן סומא או' אני איני רואה אותם הרכיב החיגר על הסומא ודן אותם אף הקב"ה מביא הנשמה בגוף ודן אותם שנא' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו עכ"ל. ופירש"י השמים היא הנשמה שבאה מן השמים והארץ הוא הגוף שבא מן הארץ עכ"ל. ולכאורה לנו לדעת למה אינו דן הקב"ה להגוף והנשמה בעוה"ז ולמה צריך להמתין עד יום מותו אבל התי' לזה שאם הנשמה תודה בעוה"ז שהגוף חטא יכחיש