איש אמונים נג

אפשר לזה בלא זה. ואפשר דזה יהיה רמז דהע"ה אמת דבר אלקים שתים זו סמעתי כי עז לאלקים ופשוט. עו"ן מ"ש רז"ל דכשבקש הקב"ה ליתן את התורה לבני עשו וישמעל אמרו מה כתיב בתורה לא תרצח ואנו אי אפשר לקיים זה כי ברכתינו היא ועל חרבך תחיה ואיך אפשר לנו לקיים את התורה מעתה זה נלע"ד כונת הכתובים דקא מנבא ישעיה הנביא ע"ה אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו מאחר שאתם מודים כי לה' הארץ ומלואה שפיר אתם נהנים מעוה"ז ומפירות הארץ אבל אם "תמאנו" ומריתם דהיינו שתעבדו ע"ז ולהכי דייק ונקט בלשון מיאון הרי שעקרת' הקי' לגמרי א"כ מלבד שאין אתם יכולים ליהנות בעוה"ז עוד זאת תדעו חרב של בני ישמעאל ישלוט בכם כברכת יצחק אע"ה וכמ"ש רז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ונתן ט' כי פי ה' דבר' דייקא שלכך אמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד מה שאין הפה יכולה לדבר להודיע כי שניהם צורך קי' וא"א לזה בלא זה ודו"ק

את זה רמזתי בנשאי מקדם שמרע"ה קא מזהר ליתרו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך ותתענג מפירות אבל צריך שתדע כי ה' דבר טוב שתי דברות בדבור אחד לטוב על ישראל להחיותינו כיום הזה ע"י קיום התורה והמצוות ימהר ויחיש לגאלינו ויאמר די לצרותינו ויבנה בית קדשינו ותפארתינו בעגלא ובזמן קריב כיר"א

דרוש ג' לשבת כלה

שדרשתי בק"ק גדול בשנת התרל"א

והנושא בא ועל שלחן הפגים יפרשו בגד תכלת ולחם הפנים עליו יהיה: ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ולחם התמיד עליו יהיה

ולחם החמיר עליו יהיה

איתא במס' שבת דפ"ח ע"א דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה עשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום שנא' ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב א"ר חמא בר חנינא וכולן זכה משה ונטלן שנא' ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם עכ"ל

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו תורת אמת שבזכות' מתקיים העולם וכמו שאמר התנא במס' אבות שמעון הצדיק הוא היה משיירי כנה"ג הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח והרב מהר"ש אוזידא ז"ל פירש משם הר"י ן' נחמיאש ז"ל מכתב שהכל בכלל התודה והעבודה ונ"ח בכלל התורה הם אלא ההוגה על התורה לימוד התורה: והעבודה היא עבודת הקרבנות וג"ח הוא מצות מעשי' וכולם נכללים בתורה. וכן במשנה י"ז פרק א' דאבות אמרו רשב"ג או' על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנא' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ויש לדקדק דהתנא היל"ל כסדר הכתוב על האמת על הדין ועל השלום קרא כדכתיב אמת ומשפט שלום ולמה שינה. וגם שם פי' הרב מהרש"א ז"ל שכולם הם מענין הדין דהיינו על הדין שהדיין לא יטה הדין שיהיה דן דין אמת על האמת שהעדים יעידו אמת ולא ידברו שקר ועל השלום אזהרה לבעלי דינין שיעשו שלום ביניהם אחר שנפסק הדין יע"ש. ולכאו' ק"ק במה שפי' דעל האמת הוא אזהרה לעדים דהנה ידוע ההפרש שיש בין שתי משניות הללו דמשנה א' שאמרו על התורה ועל העבודה ועל ג"ח היינו קיום העולם. התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי העבודה כדאיתא בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו ש"ו. ג"ח דכתיב עולם חסד יבנה. והג' דברים שבמשנה ב' שאמרו על הדין ועל האמת ועל השלום הם ישוב העולם שאי אפשר שיהיה ישוב בעולם בלתי ג' דברים אלו והשתא כפי דבריו ז"ל דעל האמת הוא אזהרה לעדים זה אינו כ"כ ישוב העולם דאם פעם אחת ידבר איזה עדות שקר אף שעבירה גדולה היא בידו מ"מ לא יעכב ישוב העולם דבשלמא הדיין אם לא ידון דין אמת לא ילכו אצלו להתדיין כלל וזה יהיה סיבת מניעת ישוב העולם וכן אם הבעלי דינים לא יקבלו דברי הדיין בשמחה לא שבקת חיי ישארו מתקוטטים ביניהם לעולם ויעכב ישוב העולם אבל העדים אם לא יעידו האמת עושים עבירה גדולה וגורמים להוציא ממון שלא כדין אבל לא ימעט ישוב העולם

ואולם נראה לפקע"ד דלהכי דייק התנא ונקט על האמת באמצע שלא כסדר הכתוב והיא אזהרה על הדיין ועל הבעל דין דהיינו על הדיין שידון דין אמת לאמיתו שלא יהא אוהב אחד מהם או שונא עם אחד מהם. ועל הבע"ד שיקבל האמת מפי הדיין ולא יחשדהו ולא ישנאהו וכאשר מצאתי לה' מהראנ"ח ז"ל שפירש כונת הכתוב עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי דלכאורה קשה מהיכא תיתי שיעשקוהו בשביל שעשה משפט וצדק. והגאון הרב חיד"א ז"ל פירש בס' יוסף תהלות עם מ"ש בש"ס דדוד המע"ה אחר שהיה מחייב את החייב אם לא היה לו מה לפרוע היה פורע לו מכיסו והיה עושה משפט וצדקה. והיה חושש שמא יעשו קנוניא שני עניים ויבואו לדין שניהם זה תובע וזה מודה והיה צריך לפרוע להם ויתחלקו ביניהם ולזה היה מתפלל עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי שיעשו קנוניא ביניהם. ברם הרב מהראנ"ח ז"ל מפ' עפ"י מה דאיתא בסנהדרין שלא יאמר הדיין מה לי ולצרה לדון ולחייב את החייב למחר משנאתו אותי מדליק את גדישי והורג וכו' וזהו שהתפלל דהע"ה עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי שהחייב לא יעשוק אותי משנאתו אותי

איך שיהיה נמצא דב' משניות הללו לימדונו מוסר השכל דבר אחד הכלולה בג' דהיינו התורה שקיומה כוללת העבודה שהוא הקרבנות והקטורת וכו' וג"ח שהוא הצדקה ומצות מעשיות. והדין שקיומו כלול באמת ובשלום

אשר עפי"ז נר' לפקע"ד כונת הפסוקים יורו משפטיך ליעקב ותורתיך לישראל ישימו קטורה באפך