איש אמונים נב

עבדיה אין ניחא ליה דלא לסתריה עבדיה והרב כנה"ג בסי' שס"ג בהגס"ט אות י"ג כ' וז"ל ודוקא בתוקף עבדו של חבירו אבל אם תקף שכירו של חבירו ועשה בו מלאכה חייב דליכא האי טעמא דניח"ל וכו' והר' שה"ג נסתפק בזה ואיני רואה שום ספק עכ"ל וה' נחפה בכסף ז"ל הביא סמוכות לדברי הכנה"ג דודאי חייב וכ' וז"ל וגדולה מזו אני או' אם היה האדון רגיל לתת לעבדו שכר שלא מן החיוב כי אם מרצונו היה משלם שכר חלף עבודתו דינו כשכירו שהתוקפו חייב לשלם שכרו אפי' שלא בשעת מלאכה דהא ליכא טעמא דניח"ל שהרי הוא פורע לו שכרו ועי"ז אינו מתעצל במלאכה ולא עדיף אחרים מרבו שפורע לו שכרו מהמלאכה שעושה לו וכתב עוד ובחנם דחק את עצמו הרב פרשת דרכים לו' שביזת מצרים היתה על צד החסד יען שלא היו עושים רצונו של מקום ואף דתקף בהם פרעה ליכא למי' דניח"ל להקב"ה מאחר שהוא יתב' משלם שכר לעושי רצונו וכמו שאמר לאאע"ה שכרך הרבה מאד וכמה יעודים יעד אותנו הקב"ה והבטחות אם בחקתי תלכו וגו' א"כ נמצא דהקב"ה ברוב רחמיו משלם שכר עבודתינו אף שאנו עבדיו ואם כן כשתקף בהם פרעה ועשה בהם מלאכה ודאי דחייב דלא עדיף הוא ח"ו חלילה מאדונינו אדון כל הארץ שאם היינו עושים מלאכה זו אצלו היה משלם לנו כ"ש וק"ו לגבי פרעה הרשע שחייב לשלם. נקוט מהא דאנחנו עם בנ"י אין לנו דין עבדים כדי שישתעבדו בנו האומות ויהיו פטורים ואין לנו דין שכיר לחזור בחצי היום ולבטל ממלאכתינו מלאכת אה' חלילה

אשר עפי"ז נר' לפקע"ד לפ' כו' התנא לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה ן' חורין ליבטל הימנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. דלכאו' סיום המשנה היא יותר'ת הכב'ד דכבר אמר אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. אמנם עפי"ה הנה נכון דהתנא אשמועי' דאין לנו דין עבדים לעבוד בחינם כי הוא מעדיף טובו לפנים משורת הדין ומשלם לנו שכר ואין לנו דין פועל ליבטל הימנה אלא כל שעוסקים במלאכתו יתב' בלימוד התורה הקב"ה אב רחמן נותן לו שכר הרבה. ובזה הרגיש התנא נמצא דאנו עוסקים בתורה ע"מ לקבל שכר ח"ו לזה השיב חלילה לטעות בזה אלא כדי לחייב אם ישתעבד בך זולתו ויעשה בך מלאכה שחייב לשלם וז"א ונאמן בעל מלאכתך שישתעבד בך שישלם לך שכר פעולתך

עו"נ תשו' מהרשד"ם סי' קכ"ח שנשאל בראו' שנטמע לבין הגוים והפציר בו שמעון להחזירו למוטב והיה מסרב ראובן עד שמרוב ההפצרה נתרצה ראובן לצאת מהטומאה בתנאי שילוה לו שמעון אלף זוז לזמן ב' שנים ולבטחון קיום התנאי הנז' שיתן לו שמעון ש' זוזים בידו שאם יחזור בו שמעון גם הוא יאכל הש' זוזים ועשה לו שמעון שט"ח על עצמו בכל חזק ויצא ראובן מבין הגוים וחזר בתשו' בדרכי ה'. ועתה תובע משמעון הסך ח"ש זוזים הנשארים ושמעון טוען כי הוא עשה כל זה להוציאו מעמק הבכא ואדרבא הוא תובע ממנו הש' זוז שנתן לו. והשיב הרב ז"ל דפטור שמעון מחיובו הנז"ל וראו' חייב להחזיר הש' זוז כקבל משמעון וסו"ד הביא תשו' מהר"מ הנודר לחבירו סך כו"כ ותלמד את בנך תורה דפטור דבלא"ה על האב מוטל ללמד את בנו תורה וה"ה הכא יעש"ב. עו"ג דמילת טוב הוא כינוי לפנים משורת הדין וכדאי' בס"פ האומנים דפ"ג ע"א

מעתה נא"ה דהנה מרע"ה רצה לזכות את יתרו שלא יחזור לעירו ויבא לא"י ומסביר לו שאף שאנחנו עמו ועבדיו עם כל זה הקדוש ב"ה הבטיח לנו כמה טובות בכניסתינו לא"י לפנים משו"ה. וז"א לכה איתנו והטבנו לך מהטובות שלנו כי ה' דבר "טוב" על ישר' אבל יתרו חשש ב' ספיקות שמא הקב"ה כל מה שהבטיח לישראל הוא כדי להוציאם מעמקי הקלי' ולהכניסם תחת כנפי השכינה. ועוד נסתפק שאף שיקיים הקב"ה הבטחתו עכ"ז מרע"ה יפטור עצמו בטענה זו כי הוא היה עכו"ם כומר לע"ז ורצה להביאו לחסות תחת כנפיו יתב' ולא יתן לו מאומה מהטוב אשר ישפיע להם הקב"ה ולזה דקדק לו' שני פעמים לא "אלך" כי אם אל ארצי ואל מולדתי "אלך" רמז לב' ספיקות הנז' לא אלך עמכם שמא הקב"ה יפטור עצמו בטענה זאת ושוב אמר לגבי דידיה אל ארצי ואל מולדתי אלך ולזה דרשו רז"ל לא אניח את הודאי ואטול את הספק בממ"נ. ולזה השיב לו מרע"ה לב' הספקות וכה א"ל אל נא תעזוב אותנו (דייקא שמא ח"ו הקב"ה לא יקיים הבטחתו) כי על כן ידעת "חנותינו" במדבר מה שנתן ה' את חן העם בעיני מצרים אף שלא היו עושים רס"מ הרי שהקב"ה מקיים הבטחתו בכפלים. ולגבי דידך שחששת שמא נפטור עצמינו עפ"י תשו' מהרשד"ם ז"ל לזה אשיב דאמת הי' בידינו לטעון טענה זאת אם עדין היית עכו"ם והייתי מפציר בך לגיירך היה ספק בידינו לפטו' עצמינו בטענה זאת משא"כ עכשיו שכבר נתגיירת והיית לנו לעינים ונכתב פרשה א' בתורה על שמך אין לנו שום טענה לפטור עצמינו כי אתה. עכשיו כמונו והיה כי תלך עמנו בדרכי ה' והיה הטוב אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך בלתי שום מקום פטור כלל ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם כי ה' דבר טוב על ישראל דיל"ד לכאו' כי מה זו נתינת ט' כי ה' דבר טוב על ישראל מה היתה כו' בזה אמנם לפקע"ד נראה והן קדם נבין כו' הכתו' בישעיה אם תאנו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר. ולכאו' ק' דבשלמא אומרו אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו שייך שפיר קרא כדכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו אמנם להפך מאי דנקט ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו ק' איך הוא מדה כנגד מדה. ותו ק' מה זו נתינת ט' כי ה' דבר מה כיון בזה ומה דבר ה'. אמנם נר' לפקע"ד דיובנו בהק' מאי דאיתא בכתו' דנ"א אמר"י אמר שמואל והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת שאפי' לא נתפסה מותרת ואיזו זו שנתקדשה קי' טעות שאפי' בנה מורכב על כתיפ' ממאנת והולכת לה וה"ד קי' טעות הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי בית כור עפר מקודשת ויש לו ואם יש לו חצי בית כור עפר אינה מקודשת. עו"ן חקירה ידועה דאיך הקב"ה מתקנא בע"ז כלום מתקנא אלא גבור בגבור משא"כ בע"ז שהיא הבל מעשה תעתועים. ולזה תירץ הרב נחלת בנימן במצוה כ"ו דל"ו והוא דכשקדש הקב"ה את ישראל בפי' אמר להם והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ נמצא דע"מ כן נתקדשו שכל העולם כולו הוא להקב"ה וזה הוא טוב להם שאוכ' מפירות הארץ ונהנים מן העוה"ז מאחר שהם מודים שכל הארץ להקב"ה ואנחנו עמו ועבדיו אוכלי' מטובו שהעדיף עלינו משא"כ כשעובדי' ע"ז ח"ו נמצא דמשתפי' ד"א עם הקב"ה ח"ו ומורים שאין כל העולם כולו להכ"ה ח"ו כ"א תחת ב' רשויות ונמצא דעקרו הקידושין לגמרי ח"ו דהוו בטעות שאין כל הארץ להקב"ה ח"ו דמטעם זה הוכרח הקב"ה לו' שתי דברות אנכי ולא יהיה ל בדבור אחד להודיע כי שניהם לצורך קידושין המה ואי