איש אמונים נא

שהסבר' דבא"י משקרי משום שבחא דא"י

והנה הר"מ ז"ל בפי"ג מה' אי"ב ה"ז פ' וז"ל בא ואמר נתגיירתי בב"ד של פ' והטבילוני אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים ובה' יו"ד כ' וז"ל אבל מי שבא ואמר שהיה גוי ונתגייר בב"ד ה"ז נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר בד"א בא"י ובאותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישר' אבל בח"ל צריך להביא ראיה ואח"כ ישא ישראלית ואני אומר שזו מעלה ביוחסין עכ"ל. והראב"ד השיג עליו שפסק דלא כהלכתא דבין לר"י ובין לרבנן בא"י צריך להביא ראי' והה"מ תי' משם הרמב"ן והרשב"א ורוב המפרשי' דל"ק מידי והוא דהר"מ בתחי' פ' כחכמים דבין בא"י ובין בח"ל צריך להביא ראיה ולהכי פ' סתם אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים. ואח"כ יצא לחלק דכ"ז הוא בידוע ומוחזק אצלינו שהוא גוי אינו נאמן עד שיביא ראי'. אבל הכא דאינו מוחזק אצלינו לגוי והוא מעצמו אמר גוי הייתי ונתגיירתי בב"ד נאמן במיגו דאי בעי אמ' ישראל אני ומי היה בודק אחריו וכדמוכח מההיא עובדא דפסחים דההוא גוי דהוה אכיל פסח בירושלם א"כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר ועל מה שחי' הר"מ בד"א בא"י ובאותן הימים וכו' נאמן ביאר הה"מ בפ' ך' מה' א"ב דס"ל להרמז"ל דאפי' מי שבא ואמר שהוא ישר' מעיקרו צריך ראי' לענין היוחסין שכל כהן שהוא בדוק אינו נושא את בתו וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נדבקות בו שתהא משפחתו בדוקה ואעפ"י שכל המשפחות כשרות ה"מ במי שיש לו חזקת משפחה ודין זה הוא בא"י בזה"ז ובח"ל יעש"ב. והמל"מ בפי"ג מה' נז' הק' על הה"מ שכ' דהר"מ מחלק בין היכא דידוע לנו שהוא גוי להיכא שאינו ידוע וכ' וז"ל דא"כ דין זה הוא סברת עצמו וא"כ מנ"ל לחלק בין א"י לח"ל נימא דלכ"ע נאמן יעש"ב

ולדידי אמינא נר' דאישתמיטיתי' מה' מש"ל ח"ו תשו' הרשב"א בח"ב סי' ט"ז דנשאל באנשים שבאו ולא ידעו שמות אבותם אם מקבלים אותם והשיב דבלי שום ספק שהם ישראלים גמורי' כמיוחסי' שבישר' ואינם צריכים להביא ראי' שהם ישר' וגדולה מזו מי שבא ואמר נתגיירתי בב"ד נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' ומ"ש בפ' החולץ מי שבא ואמר נתגיירתי וכו' ואיפסיקא הלכתא כחכמי' שצריך להביא ראיה מיירי כשהיה ידוע אצלינו שהוא גוי וכו' וה"ז דומה למ"ש בפ"ב דכתובות אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו' ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת עכ"ל. הרי דלהרשב"א ז"ל דין זה הוא משנה ערוכה בכתו' פ"ב ואיך נפיק מפומי' דמר ז"ל דדין זה הוא מדעת עצמו האמת אתמהה ד נקיטי' מדברי הרמז"ל דהיכא דהוא ידוע אצלינו שהוא גוי ובא ואמר נתגיירתי מט' מיגו נאמן בא"י ובזמן שהיו ישר' שרויים על אדמתם. ואם יש גר או גיורת דמקיימי' כל המצות והיא טובלת לנידתה והוא טובל לקריו הרי אלו גרי צדק כן פ' הרמז"ל שם ה' ט' אבל אין יכולים להתערב בישר' ולא לישא אשה עד שיטבלו בפנינו יע"ש

עו"נ מה שפס' הטור ביו"ד סו' סי' רס"ט דגר פסול לדון לישר' דיני נפשות אבל דיני ממונות דן את איש ישר' אם היתה אמו מישר' אפי' ע"י כפיה אבל אם אין אמו מישר' אינו יכול לדון זולת אם קבלוהו עליהם מרצונם וכ' הכנה"ג ח"מ סי' ז' בהגה"ט דטעמו דהוי כמו היכא שקבלו פסולי' נאמן עלי אבא או אביך וכו' יעי"ש

עו"נ מה דאיתא במדר' פ' יתרו ויאמר אל משה אני חותנך יתרו וגו' אמ"ל הקב"ה למשה אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו אדם זה שבא אצלך לא בא אלא לש"ש לא בא אלא להתגייר אף אתה קרבהו ואל תרחקהו עכ"ל. וכ' הרב מהר"ש יפה שמרע"ה לא היה רוצה לקבלו וכדאית' ביבמו' ד' כ"ד שהיה ר' נחמיא אומר מי שנתגייר לשום שלחן מלכים לשום עבדי שלמה וגירי מרדכי ואסתר אינם גרים וכן יתרו מאחר שבא להתגייר בזמן גדולתן של ישר' ביציאת מצרים לא היה רוצה מרע"ה לקבלו עד שהוכרח הקב"ה לצוותו ולהעיד עליו שלש"ש בא להתגייר יע"ש

מעתה עלי בא"ר כו' הפסוקי' והוא דמרע"ה מאחר ששמע מפיו כב יכול המעיד עליו שלש"ש נתגייר נתן בדעתו להוליכו לא"י דליכא למיחש שמא משום שבח א"י נתגייר ואדרבא לאידך גיסא שמא בחזרתו לעירו יחזור לסורו אבל בא"י משום שבח' ודאי לא יחזור לסורו וז"א נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה "איתנו" דייקא רמז לו שכבר אתה מוחזק אצלינו שנתגיירת לש"ש וכמ"ש בש"ס איתך במוחזק לך ובכן והעבנו לך כמו כל ישר' ונתן ט' לשבח כי ה' דבר "טוב" דהיינו ארץ טובה זבת חלב ודבש אל ישראל ובכן ודאי שלא תחזור לסורך בא"י אבל אם תלך לעירך חוששני בך ויתרו השיב לו לא אלך ופירש"י בשביל משפחתי הכונה שאין לי חזקת משפחה כי ידוע הוא עכו"ם מעיקרו ואביו ואמו גוים ולאיזה תכלית אלך עמכם ועוד השיב לו יען לא ידע עדותו של הקב"ה שהעיד עליו שלש"ש נתגייר ולזה נתרעם על משה כי החששא היא לאידך גיסא וכמ"ש טעמא דחכמי' דאיצטריך בארץ לומר שיקבלו גרים דסד"א דמשום שבחא דא"י משקרי נמצא דהסברא היא להפך דבא"י איכא למיחש שלא יקבלו אותי ובעידי ודאי מקבלי' אותי ולז"א איך אניח את הודאי ואטול את הספק ולזה השיב לו מרע"ה אל "נא" תעזוב אותנו תיבת נא פי' עכשיו וכונתו עכשיו אל תעזוב אותנו שאנחנו מעידים שנתגיירת אבל אם תבא לאח"ז תהיה גר צדק ולא יאמינו בך הדורות הבאים לז"א כי על כן ידעת חנותינו במדבר שצריך זמן רב שיכנסו ישר' לארץ ומי יעיד עליך באותו פרק שנתגיירת לש"ש כמו שעכשיו שאנחנו ידענו האמת ועל מה שאמרת שאין לך חזקת משפחה שאין אביך ואמך מישר' הרי אנחנו מגלים דעתינו ברצונינו הטוב שתהיה בסנהדרין וכשקבלנו אותך כבר פס' הטור שיכול לדון וז"א והית לנו לעינים כולנו מקבלי' אותך בספ"י אבל כ"ז הוא והיה כי תלך עמנו ותהיה כמונו ממש ויכול לישא אשה ישראלית ולהתערב בהן בכל טוב וז"א והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו (בכל ענין) והטבנו לך דידוע דנישואי אשה הוא כינוי לטוב כדכתי' מצא אשה מצא טוב

ובא"א נר' לפקע"ד לפ' כו' המקראות הללו והוא דהמפרשים פי' כי על כן ידעת חנותינו במדבר לשון חן רמז לו ביזת מצרים אשר נתן ה' את חן העם בעיני מצרים וינצלו את מצרים ולכאו' לנו לדעת מה זו נתינת ט' להליכת יתרו עם ביזת מצרים ותו ק' אומרו והית לנו ופי' רשב"ם וה' אבן עזרא לשון עבר שנתן להם. עצה טובה ואתה תחזה וגו' והדבר ק' וכי נשתעבד יתרו לילך עמהם בשביל שנתן להם עצה טובה

אמנם נראה לע"ד לפ' אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדים מה דאיתא במס' ב"ק ד' צ"ז שהקשו בש"ס לרב דאמר עבדא כמקרקעי דמי וקאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד כמקרקעי דמי אמאי פטור ברשותא דמאריה קאי ומשני הב"ע שלא בשעת מלאכה והק' ומי ניחא ליה דליכחוש