איש אמונים נ

דברים אלו מפי בועז כי חשקה ורצונה להתגייר ולא יוכל אח"ך לישאנה שיאמרו שבשביל זה נתגייר' כי בועז דבר בפני כל משרתיו ועבדיו ולזה פיה פתחה בחכמה ונתרעמה עליו אחר שנפלה על פניה להראות להם שהיא צנועה וכה אמרה לו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה שעכשיו לא יש תיקון שתשא אותי אחר שאתגייר משום הלעז. ולזה השיב לה בועז שבזה לא יש שים חשש כי כבר הגד הוגד לי כל אשר עשית את. חמותך וגו' ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך נמצא שכבר מאסת בע"ז מזה כמה שנים לא בשבילי וע"ז ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה כאלו כבר נתגיירת וכבר כ' הרב עדות ביהוסף דכיון שעינינו הרואות שכבר נתגיירת מזה זמן בעיר אחרת ליכא לעז ואת ג"כ כבר חשובה כגיורת מזה זמן אף שעתה באת לחסות תחת כנפיו מ"מ דינך כגיורת גמורה ותטבלי לשם גירות ולא תחושי בזה כלל והראיה שעתיד לצאת ממך שלמה המלך ע"ה וכמ"ש הרב מהר"מ אלשיך ז"ל ורות הצדקת כשמעה דברי בועז הללו נתיישב דעתה וכה אמרה לו אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני דעכשיו יכולה אני להתגייר בשופי וגם נתנה לו חינות עכשיו שרצונו לישא אותה. וז"א וכי דברת על "לב" שפחתך דלא יש שים פקפוק. אבל עכ"פ יען דברה בלשון ענוה ושפלות שעשתה עצמה שפחתו הוכרחה במעשיה לפרש דבריה ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך הכונה איני רוצה להיות בסוג שפחותיך ממש דכבר כתב מהר"ד ן' נחמיאש דבשפחתו שנטען עליה וגיירה ואח"ך כונסה איכא לעז ולז"א ואנכי לא אהיה כאחת "שפחותיך" דייקא וכשהלכה רות אצל נעמי וסיפרה לה כל הדברים חששה נעמי דלד' הרשב"א כבר יצאנו מספק לעז אבל לד' רש"י דהלעז הוא על הנטען מה הועיל בזה מאחר שכבר הקול נשמע ומרנני כ"ע ואם ישאנה יחזיקו הקול ולזה רמז לה יהי "מכירך" ברוך הכונה נעשה תיקון למכירך שלא ילעזו עליו וכאשר לא מצאה שום תיקון לנטען אמרה לרות בתי הלא אבקש לך מנוח אשר יטב "לך" דייקא לגבי דידך שלא יש חשש לעז התיקון שתלך אצלו ויכנוס אותיך אבל לא בקידושין דכיון שהוא מחלוקת בנוסחת הירוש' הרמב"ן והרשב"א א"כ לא יועילו הקי' כי אם נישואין ממש וענין כזה אי אפ' לעשותו כ"א באישון לילה אחר שתטבלי לשם גירות ובאת וגילית מרגלותיו ותאמרי לו הטעם שעשית כך והוא חכם ראש הסנהדרין הוא יגיד לך את אשר תעשי אם יש תיקון אחר יעשה הוא וכאשר הלכה רות אצל בועז בחצי הלילה והגידה לו כל לבה והיתה תשו' היטבת חסדך האחרון שחששת לכבודי. וז"א ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך להציל חשש הלעז לגבי דידך ליכא למיחש כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את כאשר אמרתי לך מעיקרא כי בדידך ליכא חששא מה נשאר הלעז שלי התיקון הוא והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל וכמ"ש התוס' דלאחר שריא ואם לא יחפוץ לגאלך אזי וגאלתיך אנכי בלי שום חשש מאחר דכל העם רואים בעיניהם שאני מבקש ליתנה לאחר איך ידברו עלי שום לעז אם היתי רוצה לעצמי לא היתי מבקש ליתנה לשום אדם ונגמר החשש. אבל בועז חשש חששא אחרת שעכשיו אם יראה אותה איזה אדם שוכבת מרגלותיו אף שנתגיירה עכ"פ פנויה היא וכבר כ' הרא"ש ז"ל דהוי פלוגת' אם ישאנה אם לאו ולזה קם בטרם יכיר איש את רעהו וכה אמר אל יודע כי באה האשה הגורן ונבא לכלל חשדה ח"ו ודו"ק

ועפ"י קוטב זה נר' לפקע"ד לפ' כונת הויכוח שהיה בין מרע"ה ובין יתרו פ' בהעלותך ויאמר משה לחובב ן'. רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישר' ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך

והנה כל המפ' ז"ל פירשו ברוח מבינתם מ"ק הללו לפי רוחב דעתם ואף אני אענה חלקי אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר וטרם כל יל"ד איך יוצדק למרע"ה שמפציר בחיתנו שילך עמו וסו"ד נותן לו טעם להפך כי ה' דבר טוב על ישר' מכלל דלגרים לא דבר טוב עליהם וזה הט' מונע אותו מלילך בשומעו דברים אלו ובהכרח לו' שטעם זה הוא סיוע אל ההפצרה הפך המובן ולנו לדעת מאי כונתו ותו ק' מדקדוק לשון הזהב וההדרת של מרע"ה באומרו לכה אתנו אל נא תעזוב אותנו והיה כי תלך עמנו מורה כי יתרו היה בדעתו לבא לא"י אלא לא היה רוצה לילך עמהם ביחד וע"ז היה מפציר בו מרע"ה שילך עמהם והכי איתא בילקוט אחר שיתחלק א"י אלך איזה שבט יתן לי כרם א' או שדה א' ע"כ. ולנו לדעת מאי נ"מ אם ילך עמהם או אח"ך. ותו ק' תשו' יתרו לא אלך וגו' ופירש"י ז"ל בשביל משפחתי לא אניח את הודאי ואטול את הספק ולכאורה ק' מה זו תשו' בשביל משפחתו וכי הקצור קצרה ידו להביאם עמו ותו ק' מהו הודאי ומהו הספק. ותו ק' תשו' מרע"ה אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר ולא ידענו מה זו נתינת טעם ורש"י פי' וראית הנסי' והנפלאו' שנעשו לנו וא"כ יותר טוב היל"ל כי על כן ידעת יציאתינו ממצרים ומדקאמ' חנותינו במדבר הלא דבר הוא ולא ידענו מהו. ותו ק' אומרו והית לנו לעינים איתא בילקוט וז"ל והית לנו לעינים אפי' דייך אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהיה מורה בד"ת די והדבר ק' וכי מרע"ה רוצה לשחדו ליתרו ליתן לו שררה כדי שיבא עמהם הא ודאי לא יוצדק ולנו לדעת מה כיון בזה. ותו ק' אומרו והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא וגו' ולכאן דברים אלו כבר הבטיחו בריש דבריו לכה אתנו והיטבנו לך ומה חידש לו דנר' דטובה זאת היא אחרת ולא מה שהבטיחו בראשונה ולנו לדעת פירושו

אמנם נר' לפקע"ד דהדברים מגיעים לההיא דאיתא בפ' החולץ ד' מ"ז ת"ר מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל וכי יגור אתך גר בארצכם אתך במוחזק לך אין לי אלא בארץ בח"ל מנין אתך בכל מקום שאתך א"כ מה ת"ל בארץ בארץ צריך להביא ראיה ופירש"י בארץ צריך להביא ראיה דשמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י משקר. בח"ל אי"ץ להביא ראיה דברי ר' יאודה וחכמים אומרים בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראי' ואלא מה ת"ל בארץ לאשמועי' דאפי' בארץ מקבלים דסד"א בארץ אין מקבלים דמשום טיבותא דא"י קמגיירי ואפ' האידנא איכא לקט שכחה ופאה ומע"ע ומשו"ה משקרי קמל"ן. נמצא דבין לר"י ובין לחכמים שניהם מודים דבא"י איכא חששא דמשקרי משום שבחא דא"י ולהכי צריך להביא ראיה אלא דלחכמים אפי' בראי' אצטריך לקבולינהו. אבל התוס' בד"ה אין לי אלא בארץ הק' ואע"ג דחובת הגוף ולא בעי רבוייא ותי' משום דמיעט קרא בארץ צריך רבוייא לח"ל א"נ אע"ג דלא הוה כתי' בארץ הו"א ד דדוקא בא"י מקבלים משום דלא הדרי בהו משום שבחא דא"י אבל בח"ל לא יקבלום משום דליכא שבחא והדרי בהו עכ"ל משמע לד' התוס' דהסברא מחייבת להפך ממ"ש בש"ס