איש אמונים מט

הרשב"א ז"ל. ומהתימה על עוצם פלפולו ורוחב מבינתו דבלאו האי טעמא היתה מותרת ההיא דנדון דידיה לד' הרשב"א ז"ל לכתחי' מט' שהיתה שפחת אחרי' כמובא בשאלה וא"כ לד' הרב מהר"ד ן' נחמיאש ז"ל שכתבנו לעיל מותרת לכתחילה ובפרט שהרב ז"ל הביא תשובת מהרח"ש ז"ל בתוך דבריו ושקיל וטרי בה ולא עלה על לבו לחלק כנז"ל והוא תימה. והרב הנמק"י דל פירש כפירש"י ז"ל ממש דטעם הלעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ואח"ך כ' ולאו דוקא משום רנון שאין מוציאי' אותה מידו אחר שכינסה כי דרכיה דרכי נועם כתי' אלא אפי' אם נתברר שבא עליה אם כנס לא יוציא והכי איתא להדיא בתוספתא הבא על השפחה ונשתחררה ועל הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא יעש"ב. כי מן הבאר מה מאד אני תמיה על הרב דברי אמת ז"ל בדרשותיו ד' כ"ע ע"ד שהביא פירש"י וכ' דמשמע מדברי רש"י ז"ל דדוקא בנטען הוא דאמרו במתני' שלא יכנוס דלא ליתו לאחזוקי לקלא קמא אבל אם נתברר בבירור שבא עליה הא ודאי דמותר לכונסה לכתחי' מאחר דליכא עוד טעמ' דקלא שכבר נתברר שבא עליה וכתב שהנ"י לא ס"ל הכי אלא דאף אם נתברר שבא עליה לכתחי' לא יכנוס. ולכאו' מילתא דתמיהה באמת מה ראה בדברי רש"י דס"ל דלא כהנ"י מאחר דרש"י והנ"י שניהם פירשו בשוה דהלעז הוא שלא יחזיקו את הקול ובכן מהיכא תיתי דרש"י ס"ל דיכנוס לכתחי' הפך התוספ' הפך הנ"י נימא דגם רש"י אזיל בשיטת הנ"י וכדברי התוספתא

עוד כ' דכרש"י ז"ל ס"ל לר"ת הבי"ד התוספות בריש. כתובות ד' ג' ע"ב דאיתא התם בגמ' ומסכנה: ואילך נהגו לכנוס ביום ג' ואמרו בגמ' מאי סכנה אמר רבא דאמרי בתולה ונישאת ביום ד' תיבעל לטפסר תחי' והק' בגמ' האי סכנה אונס הוא ומשני משום צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה והקשה בש"ס ולדרוש להו דאונס שרי ומשני משום פרוצות והקשה בתוס' בד"ה ולידרוש להו וא"ת דהא אמרי' בפ' ן' סו"מ על כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ותי' ר"ת דאין חייבי' מיתה על בעילת מצרי דרחמנא אפקריה לזרעיה דכתי' וזרמת סוסים זרמתם ומייתי ראיה דפריך התם בש"ס והא אסתר פרהסייא הואי ולא פריך והא אסתר נ"ע הואי משמע דמשום עריות לא מחייבא ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל. שהמירה וניסת לנכרי ואח"ך נתגיירה וגם הגוי נתגייר עמה מותר לקיימ' לאותו נכרי כשגירשה בעלה דלא שייך למי' ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא כביאת בהמה ופסקו הטור בסי' קע"ח דין זה משם ר"ת ובודאי שאם יצא הקול על ישראלית שנבעלה לגוי ושוב נתגייר הגוי אסור לישראלית לינשא לגוי זה מפני החשד עכ"ל. ופירוש דבריו דמאחר שכת' ר"ת שמותר לקיימה לישראלית זאת עם הגוי שנתגייר וה"ד בשביל שכבר בא עליה ונישאת עמו אבל אם היה קול בעלמא ושוב נתגייר הגוי אסירא מפני החשד הרי דס"ל לר"ת כרש"י דבקול בעלמא אמרי' לא יכנוס אבל אם נתברר שבא עליה מותרת לו לכתחי' זתד"ק

ואני בער אמינא אחרי נשיקות ע"ז לו לא ירדתי לסוף דעתו בכל מה שכתב מתחי' וע"ס דהנה במ"ש בתחי' שהנ"י ז"ל פליג על רש"י אחרי המחי"ר מכתו"ר לא ידעתי מי גילה לו רז זה שהרי הנ"י פי' פירוש הלעז ממש כפירוש רש"י ואם הנ"י לא פליג על התוספתא וגם רש"י לא פליג ומה מצא בדברי רש"י יותר מהנ"י דמבוי להו דפליגי תו ק' לע"ד במ"ש דר"ת אזיל כשיטת רש"י ז"ל מדהתיר לקיימה לישראלית שהמירה ושוב נתגיירת ונתגייר הגוי עמה דמה דמות יערוך כי עוכלא לדנא לפקע"ד דהתם הישראלית המירה ונשאת ונתגיירו שניהם אחיך קמל"ן ר"ת ז"ל דליכא איסור דונטמאה לבועל דהוי כביאת בהמה ואה"ן דאם בעודה ישראלית בא עליה גוי ושוב נתגייר יודה ר"ת דלא ישאנה כמ"ש התוספ' ואם לא נתברר אלא קול בעלמא יודה ר"ת דלא ישאנה משום לזות שפתים. אבל הכא שכבר המירה ונשאת לגוי ושוב נתגיירו שניהם דסד"א דאיכא איסור ונטמאה לבועל קמל"ן דליכא איסור דונטמאה. ועל מה תחוש זאת האשה אי משום לעז שלא יאמרו שבשביל זאת נתגייר הרי כבר המירה וכבר היה נשוי עמה בגיותו ולמה צריך להתגייר ולזה לא אסרה ר"ת מט' הלעז ואפ' דגם הרשב"א מאריה דהאי טעמא יודה בכה"ג ומה ענין שמיטה אצל הר סיני ובאמת דהוא פלא וצ"ע

עוד כתב הרב ז"ל דטעם זה דאמרינן בנטען שלא יכנוס מפני החשד הוי מן התורה והביא ראיה ממ"ש מהרד"ך ז"ל שחששה דחשד הוי מן התורה כדאמרי' מפני מה אמרה תורה להניח פאה בצד שדהו מפני החשד וכ"כ בתשו' מהראנ"ח ח"ב משם הרב מהר"ח פיזארו והביא עוד ראיה מדאמרי' בפ' המקבל אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה דדרשינן טעמא דקרא דמתוך שמשכים ומעריב בביתה משיאה ש"ר בשכנותיה עכ"ל. גם דבריו אלו נפלאו ממני לא יכולתי להולמם דהכי איתא בגמרא דיבמות דכ"א ע"ב החכם שאסר את האשה בנדר ה"ז לא ישאנה ואיבעיא להו כנס מהו שיוציא ופשיט הש"ס מדתנן הנטען על. הנכרית ועל השפחה ונתגיירה ונשתחררה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אלמא דמשום רנון לא מפקינן והק' בתוס' בד"ה אמר להו וכו' ולא דמי לנטען על אשת. איש דהתם בדין הוא שיוצי' אם היה הקול אמת אסירא ליה אבל הכא החכם שאסר את האשה בנדר אפי' אסרה שלא כדין כיון שגירשה בעלה. שריא ליה מדאורייתא עכ"ל. הרי להדייא דס"ל להתוס' דמפני החשד דהכא הוי רק דרבנן דאי הוי דאורייתא תי' התוס' אינו מובן דמה יושיענו דשריא ליה מדאורייתא סוף כל סוף מפני החשד אסירא ליה מן התורה. וכן כ' הרא"ש והש"ע בס' הקצר באה"ע סי' י"א ס"ק ז' דכל אלו שאמרו חכמים לא יכנוס ג"כ שלא תדור עמו במבוי הרי דהוי דרבנן: וכ"כ הרב ח"מ בסי' י"ב ס"ק א' בסו"ד כתב וז"ל ופשיטא דאין איסור זה רק דרבנן ולקולא יעש"ב ודלא כמ"ש ה' דברי אמת ז"ל ואיך אישתמיט מיניה דמר כל זה ולדידי צע"ר

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו ונקדים מ"ש התוס' על הא דאמרו בש"ס הא גיורת מיהא הויא וז"ל ונהי דהנטען לא יכנוס הא לאחר שרייא לכתחי' מאחר שהיא גיורת גמורה עכ"ל. עוד נקדים מ"ש הרב מהר"ד ן' נחמיאש ז"ל הוב"ד בתשו' מהרח"ש ח"ב סי' מ"ד דבשפחה של אדון אחר שגיירה ונטען עליה אפי' לד' הרשב"א ז"ל ליכא לעז דדוקא בשפחתו שקנאה גויה ונטען עלים וגיירה ואח"ך כונסה איכא לעז אבל בשפחת אחר שגיירה יודה הרשב"א דליכא לעז עוד נקדים מ"ש הרא"ש ביבמות ופסקו מרן בש"ע סי' קע"ז בנטען על הפנויה י"א שאסור לכונסה וי"א שמותר לכונסה יעש"ב

מעתה עלי בא"ר כונת הכתובים דהנה בועז בראות את רות הצדקת גמר בדעתו לישא אותה וחשש שמא יקדמנו אחר וציוה לה אל תצאי ללקוט בשדה אחר וכה "תדבקין" עם נערותי שם רמז שרצונו לישא אותה וכדאמרו בש"ס אבל רוח נצטערה הרבה בשמטה