איש אמונים מז

דרוש ב' לשבת כלה

דרוש שדרשתי בק"ק גדול בשנת התר"ל

והנושא בא לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל וגו' לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל וגו' כי ה' דבר טוב על ישראל

איתא במתני' דאבות. הוא היה אומר לא עליך המלאכ' לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר קדשנו במצותיו ובחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו מאהבתו וברוב חיבתו עם ישראל עם קרובו להיותינו גוי קדוש וכמ"ש הכתוב כי עם קדוש אתה לה' אלקיך בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים וגו'. אלא דיש להתבונן דהנה מקרא זה מוכח דלסיבת היותינו עם קדוש בחר בנו מכל העמים ואילו במקום אחר מצינו דמה שבחר בנו הוא מסיבת אבותינו הק' וכמ"ש הכתוב רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים וגו' נמצא דמה שבחר בנו הוא לסיבת אהבת אבותינו הק' ואיך יתקיימו ב' מקראות הללו

ולפקע"ד אמינא דהא והא איתא. והוא בהקדים מה שראיתי להרב החסיד בס' שארית יעקב ז"ל שהביא משם חכם אחד כמהר"י אבואלעפייא ז"ל שנתן טעם נכון לחקירת אוה"ע שטוענים למה לא כפית לנו את ההר כמו שכפית לישראל והוא ז"ל חריץ יטי'ב והוא בהק' מ"ש בש"ס דר"ה וכמה מקומות יקריב אותו לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וניחזי אנן מה הועילו חז"ל סוף סוף אף שאמר רוצה אני עכ"פ היה ע"י כפיה ואינו לרצונו אלא האמת שישראל כל מחצבתם ושורש נשמתם הכל מסטרא דקדושה וכל חפצם ורצונם לעשות רצונו יתברך אלא שהיצה"ר שאור שבעיסה הוא המעכב ומסית אותם להמרות רצונו ית' ח"ו ובכן כשכופין אותו ואומר רוצה אני הוא בכל לבו ובכל נפשו כי זה הוא חשקו ותאותו וליכא למיחש תו לטעון טענת אונס ומשום הכי כפה הקב"ה לישראל את ההר כי גלוי וידוע לפניו שמקבלים אותה בכל לב ולא יטענו עוד שום טענת אונס משא"כ באוה"ע שאם היה כופה אותם לא היו מקיימים אותה כלל ובכל יום היו צועקים טענת אונס ולכן לא כפה עליהם את ההר כמו שעשה לישראל

והרב החסיד ז"ל נתן טעם אחר לטענת אוה"ע והוא עם מ"ש בפ' מקום שנהגו בני בישן לא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בינייהו קמי דר"י אמרו ליה אבהתנא אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי אמ"ל כבר קבלו אבותיכם עליכם שנא' שמע בני מוסר אביך וגו' וא"כ ישראל כבר היו חייבים מדינא לשמור. ולעשות ככל אשר קיימו וקבלו עליהם אבותי' הקדו' משום ואל תטוש תורת אמך ונקדים עוד מ"ש הרמב"ם סוף פ"ב מה' גירושין שאין אומרים אנוס למי שאונסין אותו לעשות מה שהוא חייב מן הדין יע"ש ולכן הקב"ה כפה את ההר על ישראל דוקא דלא יקרא אונס כיון שכבר היו חייבים לשמור ולעשות משא"כ אומות העולם שאבותיהם לא קיימו מאומה ולא היו חייבים כלל אם היה כופה עליהם את ההר יש להם לטעון טענת אונס בקול גדול

אשר בזה פי' הרב ז"ל כונת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע כי מהראוי היה שיאמרו נשמע ונעש' אבל עפי"ה ניחא דישראל כבר היו יודעים התורה והמצוה מאבות הק' שאאע"ה קיים כל התורה ואפילו עת"ב שהיה שומר שבת ולכן אמרו נעשה מדין אל תטום תורת אמך ונשמע כדי שיהיה לנו שכר כמצווה ועושה יעש"ב מעתה לא אקשו קראי אהדדי הא והא איתא הן מסיבת היותם קדושים בחר בנו מכל העמים וכמ"ש כמהר"י אבואלעפייא ז"ל והן מסיבת אבותיהם שכבר היו חייבים וכאמור

ועפי"ז נראה לפקע"ד דזה יהיה פשט הכתו' בישעי' סי' נ"ז אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר ן' הנכר הנלוה אל ה' הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו' כי כה אמר ה' לסריסים ובני הנכר הגלוים אל ה' וגו' והביאותים אל הר קדשי וגו' דלכאורה יל"ד דלמה פרט שני דברים אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה מהו הכונה כאילו הם שני ענינים ותו קשה למה בחר במצות שבת לפרעה יותר מכל המצות ותו קשה למה שינה הכתוב לקרות בן הנכר הנלוה אל ה' יותר בקיצור היל"ל ואל יאמר הגר וגו' ותו ק' דאעיקרא למה יאמר בן הנכר הבדל יבדילני מאיזה טעם יבדילהו ה' אמנם עפי"ה הנה נכון והוא דכבר אמרנו דמה שבחר בנו הקב"ה מכל האומות הוא משתי סיבות הן להיות שרש נשמתם מסטרא דקדושה והיא אדוקה במצותיו ית' והן מצד הדין שאבותינו הק' היו מקיימים את כל התורה אמור מעתה דהגרים שאין להם הב' טעמים הנ' מן הראוי היה להרחיקם ולא לקרבם כמו שהקב"ה לא בחר בהם ומידי הוא ט' הוכרח הקב"ה לצוותינו באזהרה גמורה ואהבתם אה הגר במ"ע כדי שלא נטעה להרחיקו ח"ו

ובכן נא"ה דישעי' הנביא קא משבח לישראל אשריהם שיש להם ב' טעמים הא' שרצונו לעשות רצונו יתב' ולקיים את התורה והב' שהם מוחזקים בתורה ובמצות מצד האבות שהיו שומרים שבת אפילו במידי דרבנן וז"א אשרי אנוש "יעשה" "זאת" שהיא התורה דצונו לעשותה בכל לבנו וגם ובן אדם "יחזיק" בה מל' חזקה שהם מוחזקים בה מאבותיהם שהיה שומר שבת מחללו וגו' ואח"ך הוכרח לפרש דהגם שתשמעו הטעמים הנז' אל ימשוך עצמו מלהתגייר מסיבה שאין לו שום טעם מאלו וז"א ואל יאמר "בן הנכר" שאין לו קבלה מאבותיו שהיו גוים וגם הנלוה אל ה' עכשיו רוצה להתלוות אל ה' שנשמתו אינה חצובה מסטרא דקדושה ימשוך עצמו מלהתגייר באומרו הבדל יבדילני ה' מעל עמו ישראל דייקא ולזה מזהיר להם הנביא שלא יטעה בזה כי הקב"ה צוה בפירוש על בני הנכר שהם כישראל ממש והביאותים אל הר קדשי וגו' עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו' ודו"ק

ואפשר דזו היתה חששת רות כשבאה להתגייר שמא לא יקבלו אותה דמלבד שאין בידה הטעמים הנז' אלא שהיא מואבית ולזה נתן לה הבטחה בועז ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו דבגרים לא צריכי הני טעמי דהקב"ה אוהב גר לתת לו לחם ושמלה: