איש אמונים מו
Ish emunim 46 · איש אמונים · free full Hebrew text
Open in the reader →בקידושין ובין בגיטין משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו
מעתה הבא נבא לכונת הפסוקים דקאמר אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים וכמ"ש ב"ה שקדשם בכסף בביזת מצרים ובשטר דהיינו התורה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי שהיא קיום התורה וכמ"ש רש"י שאכרות בריתי על שמירת התורה אז ואתם תהיו לי תהיו לשון הויה לי לחלקי לשון קידושין כמו והיתה לאיש אחר דהיינו מקו' לי והיינו דקאמר ממלכת כהנים וגוי קדוש דכיון דתהיו מקו' לי אז תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וצוה לו למשה אלה הדברים לא פחות ולא יותר דרצה הקב"ה לידע מאי כוונתם אי ס"ל דהלכה כר"י או כר"ה דאי ס"ל דהלכה כר"ה אפי' דהקב"ה קידש אותנו ע"מ שיתן לנו את כל התורה תנאה הוי והוא יתן וחלו הקידושין משעת נתינת ביזת מצרים ואי ס"ל כר"י לכשיתן וא"כ לא חלו הקידושין עד שיתן את כל התורה כולה אם ישיבו כל הדברים אשר ידבר ה' נעשה היא הוכחה דס"ל דהלכה כר"ה שכבר אנו מקו' משעת נתינת הקידושין וא"כ אנו חייבים לעשות את כל אשר יצוה אותנו דע"מ כן נתקדשנו ואם ישיבו כל הדברים אשר ידבר ה' נשמע היא הוכחה דכר"י ס"ל דלא חלו הקידושין וא"כ נשמע בתחי' אם אנו יכולים בהם אנחנו מקבלים ואם לאו לאו אבל כיון דישראל היה חפצם ורצונם להתקרב אל ה' ענו כולם ואמרו כל שר ידבר ה' נעשה
דעפ"ז מפרש הרב מ"ז בעל נ"ב כוונת הפסוקים האמורים בפ' קרח רב לכם בני לוי כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ודרשו רז"ל כולם שמעו אנכי ולא יהיה לך עוד נקדים מ"ש רש"י בפ' אני ה' אלודיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ע"מ כן פדיתי אתכם שתקבלו גזרותי וגזרות הקב"ה הם התורה והמצות ונקדים עוד מ"ש רז"ל דקב"ה נתנהג עם ישר' כדין חתן עם כלה גם ידוע שבסגי לא נצטוו כל התורה שהרי כמה מצות נצטוו אח"כ ע"י מרע"ה וא"כ נמצא שהקב"ה קידש את ישר' ע"מ ליתן להם את כל התורה כולה דלר"ה והוא יתן דתנאה הוי ולר"י לכשיתן וא"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דלר"ה לא הוו קידושין ולר"י הוו קידושין מעתה זהו אומרו רב לכם וגו' כי כל העדה וגו' ומדוע תתנשאו וגו' וכדרז"ל כולם שמעו וכו' דאם לא היו שומעים אנכי שפי' הוא ע"מ כן הוצאתיך היה לכם טענה להשתרר עליהם על מעשה העגל וישר' חטאו ויצאו מרשות הקב"ה ולא בני לוי שלא חטאו בעגל אכן עכשיו שכולם שמעו אנכי שפי' ע"מ כן פדיתי אתכם והלכה כר"ה דמקודשת וא"כ אפי' שעשו את העגל לא יצאו מרשותו דאינה מקו' לב' וא"כ בתוכם ה' אפי' עכשיו וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' משו"ה וישמע משה ויפול על פניו וכו' ופי' רש"י שכבר בידם סרחון ד' ואחד מהם עון העגל והכוונה דאדרבא בטענה זו הם ראוים לעונש על עון העגל דבשלמא אם היה הלכה כר"י דאינה מקו' אלא לכשיתן היה דינם כפנויה שזינתה ולא היו חייבים מיתה אכן עתה דינם כא"א שזינתה וחייבים מיתה ול"ד לפשטה ידה וקבלה קדושין כמו שהבין קרח דהתם ליכא מעשה של זנות לחייבה מיתה לא כן עתה דעשו מעשה גדול וכמ"ש הכתוב וישתחוו לו ויאמרו וגו' ואין לך מעשה זנות גדול מזה דעפ"י האמור ג"כ מפרש זקן אבא מארי ז"ל בעל תשואות ח"ן ז"ל כוונת מאמרינו הנצב פתח השער והוא דישר' כיון שראו דהקב"ה קדש אותנו במצרים ע"מ ליתן לנו את כל התורה נכנסו בזה הספק אם הלכה כר"י או הלכה כר"ה אמנם כיון שישר' היו בגדר השלימות וחפצם ורצונם היה להתקרב ולהתקדש בקדושה של מעלה לכן תפסו עיקר כסברת ר"ה וקבלו עליהם לעשות אף קודם שישמעו את כל התורה והמצות ולכן הקדימו נעש' לנשמע כלומ' כיון שקבלנו קדו' בביזת מצרים ע"מ כן חלו הקדושין והוא יתן וא"כ חייבים אנחנו לעשות את כל התורה וא"כ הורו בעצמם דס"ל דהלכה כר"ה דמקו' מטע' דחפצם ורצונ' להתקרב אל ה' ולעובדו ומשו"ה קבעו הלכה כר"ה באותה שעה נברא מלאך אחד וכמ"ש רז"ל העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד ולכן ירדו ס"ר של מה"ש שנבראו מזאת המצוה וקשרו להם ב' כתרים לכל אחד מישראל כנגד אותה מצוה שעשו שהקדימו נעשה לנשמע דהיינו שתפסו כסברת ר"ה דחלו הקידושין ומזה נמשך להם שבשעה שחטאו בעגל ירדו להם ק"ך ר' של מ"ח לפי שכשחטאו בעגל נמצאו בידם ב' עונות א' עשיית העגל ושנית המחשבה שחשבו לעשות ובע"ז נפרעים על המחשבה וכמ"ש רז"ל למען תפוס את ישראל וכו' וא"כ נבראו. ב' קטיגורים וכמ"ש רז"ל עשה עבירה אחת נברא לו קטיגור אחד ולפיכך ירדו ק"ך ר' מ"ח וה"ז נמשך ממה שתפסו בתחי' כסברת ר"ה אך אם היו בתחי' תופסים כסברת ר"י ולא היו מקדימין אזי נמצא דס"ל שלא היו חלין הקדושין אלא עד שיתן כסברת ר"י ונמצא דעדיין היה להם דין דבן נח דאינו מצווה על השתוף ולזה בא ר' חמא וא' וכולן זכה משה ונטלן לו' לך לא תימא כיון שפרקום שוב אין להם תקנה עוד להשיגם אלא כל הרוצה ליטול יבא ויטול דמשה הרי הוא ככללות כל ישראל וא"כ הו"ל כפקדון בידו וכל צדיק וצדיק העוסק בתורה ובמצוות זוכה ונוטל חלקו ולזה בא ר"ל וא' זה הוא דוקא בעוה"ז אבל לעת"ל דנמחל לנו עון העגל מכל וכל משום דבעוה"ז כתיב וביום פקדי ופקדתי דבכל דור ודור נפקד הקב"ה מעט ממעשה העגל אב לעת"ל מחזיר לנו הקב"ה לכל כללות ישראל ומן הדין הוי הכי כיון דלר"ה חלו הקידושין ואינה מקודשת לב' וא"כ לא יצאנו מרשותו וכיון שנמחל עון העגל מחזיר לנו את כל האבידה אשר אבדנו
מעתה נתנה ראש חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו שם רמז למ"ש רז"ל דזאת הוא כינוי לתורה וכמ"ש הכתוב וזאת התורה אשר שם משה ועיקר התורה שנתן לנו הקב"ה הוא הקיום של תרי"ג מצות שהם מצות עשה ומצות ל"ת נמצא דצריך עשיה למצות עשה ושמירה למצות ל"ת וז"א וזאת דהיינו התורה צריך ב' דברים דהיינו ועש"ו עשיה ושמירה ואז וחיו ולא ימותו. חזרתי ואמרתי וזאת עשו וחיו ולא ימותו בגשתם את קדש הקדשים שם רמז למ"ש רז"ל בספר הזהר דזאת היא כינוי לשכינת עוזינו ועיקר תפילתינו ועבודתינו לתקנה ולהקימה מעפרא ועי"ז יהיה לנו חיות בעולם כי כל חיינו תלוי בזה ואין צורך להאריך בזה וז"א וזאת דהיינו השכי' צריך שתדעו שצריך עשיה דהיינו תיקון והקמת שכינתא מארעא ואז עי"ז וחיו ג"כ אתם שתצאו מהגלות החיל הזה ולא תמותו דהיינו הגלות דכל הגולה ממקום למקום נקרא מיתה ואז בנשתם אל קדש הקדשים ויבא משיח צדקינו ויבנה בית מקדשינו ותפארתינו בעגלא ובזמן קריב כיר"א: