איש אמונים מה

אחרי' הא דא' ר"ה א"ר כל האו' ע"מ כאו' מעכשיו ופליגי רבנן עליה כי סליק להתם אשכחיה לר' אסי דיתיב וקאמר לה משמיה דר"י הכל מודים באו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה ותניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' או' כזה גט ולר"י דא' בע"מ נמי פליגי אדמפלגי במהתם ולאחר מיתה ליפלגו בע"מ להודיעך כח דר' דמהיום נמי הרי זה גט וליפליגו בע"מ להודיעך כח דרבנן פח דהיתירא עדיף והקשו התו' התם בגיטין וז"ל תימא דודאי אי הוה שמעינן מילתא דרבנן במהיום אי הוו פליגי בע"מ הוה פריך שפיר אבל אין ענין זה לזה כלום דאפי' הוו אמרי רבנן בע"מ גט ואינו גט דילמא במהיום הוו מודו דהוי גט גמור דתנאי הוי או שמא לא הוי גט כלל דחזרה הוי ועוד דמשמע ליפליגו בע"מ דבע"מ יאמרו חכמים גט ואינו גט הא סבר ר"י דבע"מ לא הוי גט כלל אלא לכשיתן ונר' לר"י לכשיתן הוי גט ודאי אבל עד שיתן הוי ספק דמספקא ליה באו' ע"מ אי כמעכשיו דמי ואין סברה לומר כלל דלר"י עד שיתן ודאי לא הוי גט דפשי' ליה דלרבנן דר' ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אע"ג דבמהיום ולאחר מיתה מספקא להו דא"כ הוה איפכא מר"י דלר"י בע"מ מודו רבנן לר' דהוי כמעכשיו ובמהיום אין מעשה נגמר מיד לרבנן א"כ ע"מ הוי טפי כאומר מעכשיו ממהיום ולאחר מיתה ולהכי פריך וליפליגו בע"מ וישמעונו דאפי' בע"מ לרבנן גט ואינו גט כ"ש במהיום וכו' וליכא למימר דאי הוו פליגי בע"מ הוה אמינא במהיום לא הוי גט כלל לרבנן דא"כ מתני' דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אמאן תרמיה עכ"ל

וראיתי להרב פר"ח בשי' לגיטין דהקשה וז"ל אמאי לא הוכיחו דמאי דקאמר לפליגו בע"מ ר"ל דהוי גט ואינו גט דאלת"ה מאי קא משני הגמ' כח דהיתירא עדיף אדרבא כח דרבנן דסברי דע"מ אינו כמעכשיו ואם בא אחר וקדשה אינה מקודשת לב' והוא כח דהיתירא לרבנן והצריכה עיון ואנא גברא קליא גברא רבא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא דהרואה יראה פשט הש"ס דכל כונת הש"ס הוא לומר דכיון דהוו מפליגי בע"מ והוה שמעינן דס"ל לרבנן דלא הוי גט ולר' הוי גט מכ"ש במהיום ולזה מתרץ כח דהיתרא עדיף ר"ל דלר' דכיון דהוי גט ממילא לא הוי זקוקה ליפם ומותרת לכ"ע ומשו"ה איצטריך לאשמועינן במהיום דלר' הוי גט וזהו כח דהיתירא משא"כ לרבנן דס"ל דע"מ לא הוי כמעכשיו וא"כ לא הוי גט והויא זקוקה ליבם ואסורה לכ"ע וכח דהיתירא דנקט הוא דהיינו שאינה מקודשת לב'

ולפקע"ד אחרי המחי' מכת"ר נלע"ד דל"ק כלל דהא ודאי כונת הש"ס היא להק' דליפליגו בע"מ דלרבנן לא הוי גט ולר' הוי גט ולזה משני שפיר דכח דהיתירא עדיף לאשמועינן דהוי גט לר' ואינה זקוקה ליבם ומותרת לכ"ע משא"כ לרבנן דהוי כח דאיסורא שאינו גט ואסורה לכ"ע וכח דהיתירא שכתב הוא ז"ל שאינה מקו' לב' זה לא מיקרי כחא דהיתירא כיון שרצונה הוא ליאסר שהרי פשטה ידה וקבלה קדושין ואם אין לה יבם אעפ"י שאין הקידושין קידושין מ"מ תנשא לו בקידושין אחרים ואם, יש לה יבם א"כ ליכא היתירא דהרי זקוקה ליבם ומה לי זקוקה ליבם או מקודשת לב' לעולם אסורה לשאר בני אדם ולא מקרי כחא דהיתירא אלא דוקא להתירה לעלמא מאיסור הבא עליה ע"כ כגון יבם וכיוצא שאין רצונה באיסור זה ומתירים אותה

עוד ראיתי להרב הנז' דהקשה על דברי החו' דאמרו דליכא למימר דאי הוו פליגי בע"מ הוה אמינא במהיום ולאחר מיתה דלא הוי גט כלל לרבנן דאם כן מתני' דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אמאן חרמיה וז"ל דילמא אליבא דר"י אתייא כדאיתא לעיל ד' ע"ב וצ"ע וכונת קושייתו דהתם אמרו במתני' זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מחי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ואמרו בש"ס על הרי זה גיטיך אם מתי וז"ל אמר ר"ה וחולצת והקשו והא לא אמר כלום קתני לא אמר כלום דאסירא לעלמא וליבם נמי אסירא והא מדסיפא חולצת מכלל דרישא יבומי נמי מיבמה מתני' כרבנן ור"ה דאמר כר"י דאמר זמנו של שער מוכיח עליו ואיכא דמתני לה אסיפא זה גיטין לאחר מיתה לא אמר כלום אמר ר"ה ולדברי ר"י חולצת ופי' רש"י ז"ל חולצת דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהלה וא"ל זה גיטיך לאחר מיתה מס"ל אי תנאה הוא אי חזרה הוא פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת רישא נמי לר"י חולצת ופי' רש"י מדסיפא כי אמר מהיום תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר"י נמי חולצת דהא לר"י כמהיום ולאחר מיתה דמי ור"י ורבנן לא איפליגו אלא בהא לחוד דלר"י אפי' בלאו מהיום הוי כמהיום כיון דס"ל זמנו של שטר מוכיח ולרבנן יש חילוק מהו דתימא ר"י בהא כר' ס"ל דאמר גיטא מעליא הוי וחליצה נמי לא תבעי קמ"ל דלא ר' ס"ל כר"י ולא ר"י ס"ל כר' דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט משום דאמר מהיום לאפוקי דר"י בדלא אמר מהיום ר"י מאי היא דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט רי"א כזה גט ופי' רש"י מדהו"ל אם לא באתי כתבו ותנו וא' כתבו ותנו אם לא באתי דק' עכשיו כתבו ותנו אם לא באתי ונמצא דלר"י במהיום ולאחר מיתה ס"ל כרבנן דהוי גט ואינו גט

ולפקע"ד נראה לתרץ בב' או' הא' הוא דהא דר"י לא אשכחן ליה בהדיא דקאמר הכי אלא מדיוקא דקאמר כזה גט בדין אם לא באתי עד יב"ח דייק ר"ה דאתא למעוטי סברת ר' במהיום ובשלמא אי אשכחן לה להך סברה דספק בדברי רבנן מצינן לדיוקי הכי מדברו ר"י ולו' דס"ל כרבנן אבל אי ליכא הך סברה דספק כלל אין לנו לחדש סברה חדשה מדיוקיא והיינו אומרים דהאי כזה דקאמר לאו למימרא דבמהיום מספק' ליה אלא דבמהיום אינו אלא כסברת חכמים ואם כן מתני' אמאן תרמיה אם אנו אומרים דלרבנן אינו גט ולר' הוי גט ור"י לא אשכחן ליה דקאמר הכי בהדיא אז שדינן ליה כסברת רבנן בהכרח כדי שלא יהיה סברה מחודשת וא"כ מתני' אמאן תרמיה ואופן הב' הוא דל"מ לאוקמי מתני' כר"י דהרי רישא דמתני' אמרו דה"ז גיטיך אם מתי ה"ז גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ומתיבמת ואלו לדברי ר"י גם בזה חולצת כמ"ש ר"ה דלדברי ר"י חולצת משום דזמנו ש"ש מוכיח ור"ה פשי' וכו' ור"י דאיצטריך דלא נימא דס"ל כר' וא"כ היכי מצינן למימר ולאוקמי מתני' כר"י כיון דרישא אמרו לא אמר כלום ולדברי ר"י גם בזה ספק אלא ע"כ צ"ל דרבנן היא ושפיר כתבו התו' אמאן תרמיה ודו"ק

איך שיהיה נ"ל מהך סו' דהמקדש את האשה ע"מ שיתן לה וכו' לר"ה מקודשת מעכשיו והוא יתן ולר"י אינה מקודשת עד שתתן וא"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לר"ה אינה מקודשת לב' ולר"י מקודשת לשני ופסקו כל הפוסקים ז"ל כר"ה בין