איש אמונים מג

לו' דלא תימא כיון דפרקום הכתרים וא"כ יצאו לחולין לכן בא ר' חמא לו' שכולם זכה משה ונטלן משום דמשה הוא כללן של ישראל כיון דהוא הציל לישראל בטענת לי צוית וכיון שהם בידו הרי הם כאילו בידם של ישראל וא"כ לו נאה ולו יאה ועדיין בקדושתם הם עומדים ויש מועל אחר מועל וישראל חייבים רק על מעשה העגל לבד אבל קדושה שבהם היכי פקע ולזה בא ר"ל לו' תדע לך שעדיין הם בקדושתם שהרי עתיד הקב"ה להחזיר אותם אלא שהם בתורת פקדון ביד מרע"ה עד שיחזרו ישראל בתשו' ומביא ראיה מהכתוב ועפ"י האמור אפשר לפרש כונת הנביא דקאמר התם בירמיה סי' ל"א כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים וגו' ולא נאריך בדקדוקים דהם מבוארים אלא עפ"י האמור ניחא ונק' עוד מה שפי' רש"י מרחוק ה' נראה לי הם דברי הנביא ואהבת עולם הם דברי הקב"ה והמפרשים פירשו מרחוק ה' הם דברי כנ"י ואהבת עולם הם תשו' של הקב"ה ולפי דרכנו יתפרש הכי והוא דכנ"י אומרים מרחוק ה' נראה לי דהיינו בשעת קבלת התורה נראה לי וקבלנו עלינו עול מלכות שמים ואמרנו נעשה ונשמע משו"ה מצאנו חן בעיניו במדבר אפי' דהיינו עם שרידי חרב מפרעה וממצרים והוא הציל אותנו בשביל זה מצאנו חן בעיניו ולזה משיב להם הקב"ה האמת דכן היה דבשביל זה ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך לך חס"ד דהיינו שבאו ס"ר מה"ש וקשרו לנו ב' כתרים וכו' ואפי' שאחר כך באו ק"ך ר' מ"ח ופרקום אני מבטיח לכם שעוד אבנך ונבנית שם רמז סברת ר"ח שקאמר דכולן זכה משה ונטלן כדי שיהיה בידו לפקדון משום דמרע"ה הוא כללות כל ישר' ואין לך חכם בתור' שאין לו ניצוץ ממרע"ה וא"כ בכל דור ודור ע"י עסק התורה והמצות זוכה ליטול חלקו מידו וזהו עוד אבנך ונבנית דהיינו אם תבנה בתורה ובמצוות ונבנית אני נותן לך חלקך בתולת ישראל וגם עוד תעדי תופיך ויצאת שם רמז סברת ר"ל דקאמר דלעת"ל עתיד הקב"ה להחזיר לנו את כל הס"ר כתרים ולזה אמר עוד תעדי דאלו עדים ר"ל לעת"ל כללות כל ישר' אמתי בזמן דויצאת במחול משחקים של שמחה דהיינו לעת"ל דהוי שמחה שלימה שנמחל לנו עון העגל דעל פי האמור נראה ג"כ כונת המדרש תנחומא דפ' יתרו ע"פ ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו ממקום קדוש יתהלכו וכי יש רשעים קבורים ובאים ומהלכים רבי סימון אמר אלו רשעים שהן מתים וכקבורים בחייהם וכמו שנא' כל ימי רשע הוא מתחולל מהו מתחולל מת וחלל ד"א הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושים תשו' וממקום קדוש אלו ב"כ וב"מ ד"א ממקום שישראל נקראים קדושים שם הם מתהלכים ע"כ והכונה נראה לפקע"ד עפ"י האמור

ונקדים עוד מ"פ רז"ל דכל הנשמות היו בהר סני ואף נשמות הגרים וא"כ כיון דחלה הקדושה בישר' ע"י מעמד הר סיני גם חלה הקדושה על הגרים דגם הם קבלו חלקם מעתה זהו הכוונה דר' סימון דרש כונת הכתוב על רשעים כפשט הכתוב דכיון דהרשעים בחייהם נקראים מתים משו"ה קאמר קבורים והאמת דבמקום קדוש באו מהר סני ששם, קבלו את התורה ושם נתקדשו ובאו אח"כ ואמר ד"א דלא בא הכתוב אלא לגבי הגרים שבאים ועושים תשו' ומתגיירים ולכן הקדושה ראשונה שקבלו נשמתם בהיותם שם על הר סני חלה עליהם וזה ע"י שהולכים לב"כ וב"מ מתעוררת אותה הקדושה ותחול עליהם ד"א אומר דאין צריך לב"כ ולב"מ אלא ממקו' קדוש יתהלכו ר"ל ממקום שחל הקדושה לישר' דהיינו בהר סני שם ג"כ היו הגרים ונמצא דחל עליהם הקדושה ועפ"ז יובן המכילתא דאמרו בפ' ואנשי קדש תהיון לי ר' ישמעאל אומר כשאתם קדש תהיו לי ע"כ דלכאורה י"ל דר"י בא לאשמועינן דאם ישר' יהיו קדש הם חלק הקדו' הא לאו הכי לא ומי לא ידע בכל אלה דאל"כ למה לקח לישר' לחלקו ולנחלתו יותר מכל האומות האמנם עפ"י האמור ניחא והכוונה הוי הכי דבא ר"י להורות דאינו כתי' ב' של התו' דהקדושה חלה בקבלת התורה לבד וא"כ אפי' דאח"כ אינם מקיימים התורה והמצות לא איכפת ליה יען שכבר קבלוה אלא העיקר הוא כתי' א' דהוא על הקיום התורה לזה בא ר"י ואמר דדוקא כשאתם קדש דהיינו שתקיימו התורה ומצות אתם לי ואם לאו אין אתם לי איך שיהיה נמצינו למדין מדברי הרב נ"ב דזאת המעלה שנקראו ישר' קדש היינו משום קבלת התורה או משום קיום התורה והנה במצוה צ"ד אמר מר טעם אחר מטעם דהנביא קרא לישראל צאן קדשים וידוע מ"ש רז"ל דכשם דיש מזבח למטה ואהרן ובניו הם מקריבים קרבנות צאן ובקר ותורים ובני יונה כן יש מזבח למעלה ומיכאל הוא מקריב נפשותיהם של צדיקים ולהקרבה זו נתקדשו להיותן קדשי מזבח לעלות לרצון לפני ה' וא"כ לדעת זה אם יהיו ישר' בעלי מומין דהיינו הנשמות פגומות מנגעי העונות הו"ל כבעלי מומין פסולי המוקדשין ואינם ראוים להקרב והו"ל כבעל מום דירעו עד שימותו ואין להם תקנה בפדיון דאין פודין קדשי מזבח ומשו"ה נר' לפקע"ד דאמרו רז"ל על פסוק אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם דהיינו נשמות הרשעים נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כיון דלא חזו לכלום ולכאורה צריך להבין בדברי הרב דאף דנותן טעם לשבח למה נתקדשו ישר' אך עדיין צריכים אנחנו לטעם א' דבמה נתקדשו ישר' ודאי דהוי ע"י קבלת התורה אך יש להקשות דתינח לפי תי' א' של התו' דבקיום התורה תליא מילתא ניחא דמיכאל השר הגדול אינו מקריב כי אם נפשות של צדיקים אמנם לפי תי' ב' דבקבלה תליא מילתא יקריב אפי' נפשות הרשעים אלא ודאי מהא איכא למישמע דבקיום תליא מילתא ולא בקבלה אבל אם נאמר דחלה הק' בקריאת שם צאן קדשים ג"כ הוי ככל הקדש דבעלמא דהבעלים מקדישים ואומרים הרי זו קדש אך יש לדקדק דא"כ ישאל על הקדשו ויצאו לחולין וכסברת ב"ה דאמרו בבתרא ובערכין דיש שאלה בהקדש אך גם זה ליכא דכבר מצינו לרז"ל דאמר הקב"ה מה אעשה להחליפן באומה אחרת א"א וי"ל דלמה א"א אלא ודאי מטעמא דהוא יתב' הקדישן באומרו או במ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש או באומרו צאן קדשים ומעתה להוציאן לחולין א"א אפי' דהוו פסולי המוקדשים והטעם דדוקא לגבי ב"ו איכא למימר דיש שאלה בהקדש מטעם דהקדש טעות הוי הקדש וכדאמרו התם אך לגבי קב"ה דליכא למימר האי דלפניו אין טעות דהכל גלוי לפניו ודאי דגם שאלה ליכא ומשו"ה לא שייך נמי שאלה. מעתה הבא נבא לכונת הפסוקים דקאמר התם בפ' יתרו ועתה אם, שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר ציוהו ה' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם. ולא נאריך בדקדוקים אלא עפ"י האמור ניחא דכאן גילה להם דהעיקר הוא קיום התורה ולא די להם הקבלה לבד ולזה אמ"ל ועתה דהיינו אחר שאמרו נעשה ונשמע נמצא