איש אמונים מא

הואל וברך את בית עבדך לעולם ומברכתך יבורך את בית עבדך לעולם בלתי שום תנאי ודו"ק

עוד נקדים מ"ש המפ' ז"ל הובא בס' בן אברהם הטעם למה נקראו ישר' כרם יען שכשהקבה"ו רואה הדור ח"ו נוטה לצד חובה נוטל צדיק א' הנקרא אשכול ומכפר עליהם וכמאמר הנביא אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי והכי אי' במדרש פ' בשלח בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמדה מדה"ד לקטרג על ישר' מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז מה עשה הקב"ה מסר את איוב ביד השטן ואמ"ל הנו בידך ובעוד שהיה השטן מפתה את איוב אמ"ל הקב"ה למשה דבר אל בני ישר' ויסעו משל לרועה שהיה רועה עדרו ובא זאב אחד לאכול את הצאן מה עשה הרועה מסר להזאב תייש גדול שהיה לו ובעוד שהיה הזאב מפטפט עם התייש העביר כל צאנו והבריחם כן כשהקב"ה רואה שהדור נוטה לחובה ח"ו נוטל צדיק א' ומכפר על הדור נמצא דיש עוד תיקון להרועה להציל את הצאן כשמוסר לו תייש גדול ומציל את כולם

עוד נקדים מ"ש ה' בינה לעתים דהקב"ה בראותו קושי השעבוד והעינוי לבש בגדי קנאה וציוה לישראל ג' דברים הן להכעיס את המצריים והן לנסות את ישראל שימשכו ידיהם מן הע"ז ראשונה צוה להם קחו לכם צאן שיהיה קשור אלו'ד שלהם בכרעי המיטה זאת ב' צוה להם ושחטו הפסח כי היא הכעסה יותר גדולה ששחטו אלוד'יד'ין לעיניהם והג' צוה להם שיתנו את הדם על המשקוף לעין כל עובר ושב להכעיס את המצריים וגם כשישראל יעשו אלו הג' דברים לעיני המצריים בודאי שכבר קבלו עליהם לשוב בתשו' שלימה ומשכו ידיהם מן הע"ז עכ"ל

מעתה נבא לביאור כוונת המדרש דאמר בתחי' דודי לי ואני לו הוא לי לרועה דכתי' רועה ישר' האזינה ואני לו לצאן והוק' לו א"כ הוא לי לשומר דכתיב הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל וכיון שכן הוא חייב להציל אותנו מכף כל הקמים עלינו אני לו לכרם דכתי' כי כרם ה' צבאות בית ישראל הכוונה דהאמת כן הוא שהוא אבינו רועינו ואם ח"ו יש פתחון פה למדה"ד לקטרג לוקח אשכול מן הכרם ומכפר עלינו ועוד מביא ראיה לדבריו שהוא אבינו רועינו שהרי בהיותינו בארץ מצרים לבש בגדי קנאה להצילנו מקושי השעבוד והעינוי ומן הדין היה פטור להצילנו שהיינו גוי בקרב גוי אמנם כאשר ראה אותנו מן המכעיסין דכתי' הן נזבח את תועבת מצרים וכתיב ויקחו להם איש שה לבית אבות אז הציל אותנו ותכף הוא היה לי לאב ואני לו לבן כדכתיב בני בכורי ישר' מעתה הוק' לבעל המאמר שהיה לי לאב ואני לו לבן הרי כן הבטיח לדהע"ה ואפי"ה אמ"ל אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור לזה בא כמתרץ כבר אמ"ל אל יחסר המזג וגם אני שואל ממנו ה' רועי לא אחסר לעד לעולם יהיה תמיד השגחתו הטובה עלינו להצילנו מכף כל אויב ואורב אכי"ר

איך שיהיה יען שראיתי שהטרחתי למו"ר חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי במקום קדוש בחצר אהל מועד שם רמז לפטי' הצדיקים כי הן בעון החסרון מגיע לנו שאין לנו תמורתם אבל הם עצמם צדיקים יושבים אל מקום קדוש ועטרותיהם בראשיהם בחצר אהל מועד ונהנים מזיו השכינה

חזרתי ואמרתי מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה הכוונה שנהיה זהירים באכילת המצה כדי להמשיך שערי קדושה נזכה לשנה הבאה לאכול אותה בבנין בית קדשינו ותפארתינו. וז"א מצות תאכל במקום קדוש כשתהיו זהירים להמשיך עליכם סיטרא דקדושה אני מבטית לכם בעהי"ת בחצר אהל מועד יאכלוה ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש שדרש מורי הרב בעה"מ ספר בני בנימין ז"ל בק"ק גדול יכב"ץ

והנושא בא וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם אל קדש הקרשים

איתא התם במס' שבת ד' פ"ז דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס"ר של מה"ש ולכל א' וא' מישר' קשרו לו ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישר' ירדו ק"ך רבוא של מ"ח ופרקום שנ' ויתנצלו בני ישר' את עדים מהר חורב אמר רב חמא בר חנינא וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל אמר ר"ל ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנ' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם ע"כ

ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה גדלה מעלת ישראל לפני הקב"ה בימים האלו ובזמן הזה אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סני לקבל עלינו את התורה זכה וברה ולא זז לחבב אותנו עד שקרא אותנו קדש וכמ"ש הכתוב בפ' יתרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דרשו רז"ל דלהוי עם קדוש קאמר ובמ"ת קאמר כי עם קדוש אתה לה' אלוד'יך וכן מצינו דהנביא משתעי בהכי דקאמר קדש ישר' לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'

וראיתי בדברי מר"ן זקן אבא מארי ז"ל דמפרש כוונת הנביא במה שידוע דהאוכל תרומה במזיד חייב מיתה ואינו חייב לשלם דקי"ל בדרבא מיניה אמנם הנהנה מן הקדש אם הוא דבר דקדוש קדושת הגוף הרי זה משלם קרן וחומש ויש בו מועל אחר מועל וכולם חייבים דאינו יוצא לחולין מעתה זה אומרו קדש ישראל לה' כלו' דישראל יש להם דין הקדש הגוף וגם יש להם דין תרומה גדולה וזה אומרו ראשית תבואת' וא"כ הנהנה מהם איך יהיה דינו אם דינו כתרומה או כהקדש לזה קאמר כל אוכליו דהיינו דינו כהקדש דיש מועל אחר מועל וגם חייבים מיתה כדין האוכל תרומ' במזיד משו"ה רעה תבא אליהם דהיינו המיתה וה' מ"ז בנו בעל נ"ב מפרש סיום הפסוק דקא' נאם ה' דלכאורה הוא מיותר דכבר אמר בתחי' כה אמר ה' א"כ למאי חזר וא' נאם ה' אלא דהכונה דבא לרמוז מ"ש רש"י ז"ל בפ' וארא לא נכרתי במידה אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה' והכונה דיש חילוק בין הבטחה שהיא בשם המיוחד דהיינו ה' להבטחה שהיא בשאר שמות שהבטחה שהיא בשם המיוחד היא לעולם ואינו חוזר ממנה ואפי' שישר' אינם כשרים ח"ו אכן הבטחה שהיא בשאר שמות