איש אמונים מ

אותו ואינם למודות לילך לביתו מאיזה סיבה שתהיה אינו חייב הרועה להצילם בשכר כ"ך והלא הדברי' ק"ו ומה הבהמות מה שמציל אותם מפי הארי והדוב וכו' הוא דוקא משום כושרא דחייותא אנן מה נענה בעוה"ר שאם אנו יודעים ומכירים באלהותו ובאחדותו יתברך ודאי שהוא מציל אותנו מיד הקמים עלינו משא"כ אבותינו במצרים שהיו גוי מקרב גוי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ליכא שום חיוב עליו יתברך להצילם וכל החסד והאותות והמופתים אשר עשה עמנו והצי' אותנו בכח גדול וביד חזקה הוא ברוב חסדיו יתברך דוקא ולא מן הדין

וזה נלפקע"ד פשט הכתו' האמורי' ביחזקאל סי' ל"ד כה אמר ה' אלד'ים הנני אני ודרשתי את צאני והצלתי אתכם מכל המקומות אשר נפוצו שם וגו' והשבתי חיה רעה מן הארץ וגו' וידעו כי אני ה' אלד'יכם והמה עמי בית ישראל נאם ה' אלד'ים דנר' ממש פשט הכתו' כאשר אמרנו והוא פשוט

אשר עפ"י קוטב זה נלע"ד לפ' כוונת מאמרינו הנצב פתח השער דלכאורה ק' מנ"מ אם הוא לנו לרועה ואנחנו לו לצאן אם הוא לנו לשומר ואנו לו לכרם אם הוא לנו במקנאין במצרים ואנו לו במכעיסין שזבחנו לאלד'י מצרים אם הוא לנו לאב ואנו לו לבן אם הוא א' לנו אל יחסר ואנו אמרנו לו ה' רועי לא אחסר כללא דמלתא שאין לנו להשען כ"א על רוב רחמיו יתברך והוא יתברך אין לו לבחור באומה אחרת כי אנחנו עמו וצאן מרעיתו ומאי נ"מ בכל השמות והתוארים הללו הא ודאי הלא דבר הוא ולנו לדעת מה כיון בעל המאמר בזה

אמנם עפ"י דרכינו יבא ע"ן וקודם שנבוא אל המכוון נבין הפסוקי' האמורים בשמואל ב' סי' י"ז וכ"ת לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה' זרעך אחריך הוא יבנה בית לשמי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור וגו' ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי ומי ביתי כי הבאותני עד הלום ותקטן עו' זאת בעיניך ה' אלד'ים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ומה יוסיף עוד דוד לדבר אליך הואל וברך את בית עבדך לעולם ומברכתך יבורך את בית עבדך לעולם ע"כ

והנה רבו הדקדו' במ"ק אלה ראשונה מאי או' אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' וכי זו היא תכלית אהבה עזה שיאהבהו ותו ק' או' ויבא המלך דוד וישב לפני ה' דמאי נ"מ אם עמד או ישב ותו ק' מה כיוון דוד באומרו מי אנכי ומי ביתי ורד"ק הביא משם המד' שאמרו מי אנכי וגו' הלא מן עמוני ומואבי באתי ולא די שבאתי בקהל אלא גם הבאותני עד הלום ואין הלום אלא מלך ולכאורה לא ידענו גם בזה מה כיוון דנר' כמתרעם ח"ו ומאי קאמר ותו ק' או' ותקטן עוד זאת בעינך ה' אלד'ים דלכאורה תיבת ותקטן היא גרועה לגבי קב"ה כ"י ותו' ק' ותדבר אל בית עבדך למרחוק ורלב"ג פי' למרחוק בזמן שיחטאו בני ויתרחקו ממך ולא ידענא מאי קאמר ותו ק' או' וזאת תורת האדם דמה הפרס בין תורת האדם לתור' אחרת ח"ו ותו' ק' או' ועתה הואל וברך את בית עבדך לעולם דנר' דע"פ כל הדברי' האלה אשר דבר בהכרח שהקב"ה יברך אותו לעולם ולא ידענא למה

אמנם נלע"ד לפ' אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר דיובנו בהק' מ"ש בש"ס פ' השואל דקא' ההוא גברא דזבן ארכה דחמרא לא אשכח דוכתא לאותובינהו אמ"ל לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגורי אמ"ל אי מקדשת לי יהיבנא לך דוכתא אזל קדשה יהבא ליה דוכתא לעיולי אזל לביתיה כת' לה גיטא שדר לה אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילי אמ"ר הונה בריה דר' יאושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו ל"מ חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימא לאגרא אמ"ל לכ"ע ניחא לי לאגורי ולך לא ניחא לי דדמית עלי כארי ארבא ע"כ. וכ' הנ"י וז"ל ודוקא כי האי גוונא דהך איתתא שלא השכירה לו אלא ע"מ שיקדשנה אבל סתמא המשכיר בית לחבירו ונעשה שונאו אח"ך א"י להוציאו וכ"כ הריטב"א עכ"ל והב"י בסי' שי"ב הביא ס' מ"נ וז"ל על ראו' שדר. בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו דדמי עליה כאריה ארבא עפ"י כל התואנות והקינטורין שנעשו בניהם הדין עמה ע"כ והב"ח סי' שי"ט הביא פלוגתיהו של הרבנים ז"ל וכ' שאם השכיר לו הבית ע"מ שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו אפי' תוך הזמן אליבא דכ"ע מאחר שהשוכר העביר את הדרך נגד המשכיר וכן אם כשהשכי' לו היה שונאו אינו יכול להוציאו כלל דסבר וקביל ולא פליגי הנ"י והב"י אלא במשכיר סתמא דוקא ונעשה שונאו אח"ך יע"ש כי עפי"ז שמעתי מפה קדוש הרב הנשי"א הי"ו (ז"ל) כוונת הפסו' בפ' ויגש והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועה צאן דהכוונה דקא מזהיר יוסף לאחיו שיאמרו שהם רועי מקנה והטעם בעבור תשבו בארץ גושן ישיבת קבע ולא יוכל אח"ך לגרש אתכם מחמת איזה שנאה שתתחדש כי בלא"ה תועבת מצרים כל רועה צאן ואפי"ה סבר וקביל וש"י. עו' נק' מה דאי' במד' הובא בס' תולדות יצחק וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ראה אאע"ה שעתיד להתרחק הקב"ה מאותו מקום בעונות ישראל התחיל להצטער אמ"ל הקב"ה זאת מנוחתי עדי עד אפילו בחורבנה עכ"ל

מעתה נבא לכוונת הכתובים דהנה הקב"י כ"י תנאי הוא מתנה עם דהע"ה ע"י נתן הנביא וכה אמ"ל זרעך אחריך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא מלכותו עד עולם בתנאי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן דהיינו שמפרש עמו ע"מ שיהיה אוהבו דוקא אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי ב"א שמן הדין מותר לי לגרשו מן הבית. וכששמע דהע"ה דברים אלו מפי נתן הנביא ויבא וישב לפני ה' כדין תלמיד לפני רבו וכמ"ש בש"ס כי חשב ללחום את שוטר בין תבין את אשר לפניך זה תלמיד לפני רבו ודן לפניו בקרקע והתחיל לטעון טענה הא' כי מי אנכי ומי ביתי הלא מן רות המואביה באתי והבאותני עד הלום להיות מלך נמצא דאף שאני מגזע שונאי ישראל סברת וקבלת והבאותני להיות מלך ואיך עכשיו תוכל להתנות עמי ואף עם בית ישראל לא תוכל להתנות עמהם שהרי נדרת לאאע"ה זאת מנוחתי עדי עד אף שיחטאו וז"א ותקטן עוד "זאת" בעיניך ה' אלד'ים ותדבר אל בית עבדיך למרחוק' דייקא כשראה אאע"ה המקום מרחוק דאדעתא דהכי סברת וקבלת ועוד טען ואמר דמידי הוא טעמא שיכול להוציאו המשכיר לשוכר אפי' תוך הזמן משום דדמית עלי כארי ארבה וכ"ז בין אדם לחבירו אבל לגבי דידך מי לא יראך מלך הגוים ואי אפשר שתטעון בעדינו דמית עלי כארי ארבא וז"א וזאת תורת האדם בין אדם לחבירו וע"ז אמר ועתה עפי"ז כל הטענות האלה