איש אמונים לח

רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אלו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי ואפי"ה חייב ומשני לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אי הכי אמאי פטור כשאין יכול להציל תחי' בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב ומשני דשמע קול אריה ועל אי הכי אומדין אותו מאי הו"ל למעבד אנוס הוא ומשני הי"ל לקדם ברועים ובמקלות א"ה אפי' שו"ח נמי דהא מר הוא דאמר שו"ח שהי"ל לקדם ברועים ובמקלו' ולא קידם חייב ומשני שומר חי' בחינם ש"ש בשכר ועד כמה עד כדי דמיהן והדר שקיל דמיהן מבעה"ב א"ל ר"פ לאביי ומאי אהני ליה לבעה"ב כיון דכבר יהיב עד כדי דמיהן לרועים להצילם אמ"ל נ"מ לכושרא דחיותא ופירש"י כושר הבהמו' שמכירין אותו ולמודות לילך לביתו עכ"ל

והנה בסו' זו נתחבטו בה הפוס' דהנה הרי"ף והר"מ ז"ל פסקו דבין דעל בעידנא דעיילי אינשי ובין דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אומדין אותו אם יכו להציל חייב ואם לאו פטור וה' הנמק"י הביא דהראב"ד ס"ל דאם על בעידנא דעיילי אינשי ושבקי לבעיירהו בשדה הא לא שני ממנהגא כיון דהמנהג הוא כך לאו פשיעה הוא אבל אם על בעידנא דלא עיילי אינשי אפי' אם לא היה יכול להציל חייב דהוי פושע וכ' שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל יעש"ב

ובהיותי בזה ראיתי לה' פ"מ ח"א סי' נ"ט שהביא דברי הר"מ שפסק בפ"ג מה' שכירות וז"ל רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין שנכנס בעת שדרך הרועים ליכנס ובין שנכנס בעת שאין דרך הרועים ליכנס ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אלו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל אפי' ע"י רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם עכ"ל הר"מ וכ' מרן ז"ל בב"י סי' ש"ג הטעם כשאין הדבר ידוע דחייב הוא דמן הסתם אמרי' דודאי יכול להציל ע"י רועים ומקלות בשכר עכ"ל ובס' הקצר פ' כדברי הר"מ ממש וכתב הסמ"ע ז"ל הטעם דמסתמא אמרי' ודאי היה יכול להציל ע"י רועים ומקלו' בשכר ונ"מ דש"ח פטור דלא אמרי' דמסתמא היה יכול להציל ע"י רועים בחינם עכ"ל וע"ז השיג הרב פ"מ על מרן ועל הסמ"ע וכ' דטעמא דהר"מ הוא משום דהרועה א"י לישבע שנאנס דשמא היה יכול להציל ומתוך שאיל"מ ונ"מ דגם ש"ח חייב מה"ט והביא ראיה מתשו' התה"ד בסי' של"ג שפ' כן בדינו יעש"ב. ולפקע"ד אחהמחי"ר לא ירדתי לסוף דעתו דאיך אפשר לפר' כן בעד הר"מ מאחר שהר"מ כ' בתחי' דבריו וז"ל אין אומרים אילו היה שם היה מציל ובהכרח לו' דכוונתו רצויה דאין אומרים דמסתמא היה יכול להציל אלא אומדין אותו וכו' ואיך יכתוב אח"ך ואם אין הדבר ידוע חייב הא כבר פ' בתחי' דעל הספק אין מחייבי' אותו אלא באומדנא ברורה והוו דבריו ח"ו סתראי ומוכרחים אנו לפר' כפי' מרן והסמ"ע דכוונת הר"מ לפסוק דאם אין הדבר ידוע אם היה יכול להציל ע"י רועים בשכר אמרי' מסתמא דודאי היה מוצא רועים בשכר להציל וחייב דאלת"ה לפי פי' דאם אין הדבר ידוע שייך להרועה דמספקא לן אם היה יכול להציל אם לאו אינו צודק זה בדברי הר"מ דהוו דברים סתרי אהדדי ומהתימה על הפ"מ שלא דקדק בדברי הר"מ וכן ראיתי לה' מקור ברוך ז"ל סי' נ"ו שפי' ג"כ הוא בדברי הר"מ כמ"ש הפ"מ ולא נרגש מזה וכ' עו' וז"ל ואין לו' שטעם הר"מ הוא כי הרועה הוא בריא בחיובא שלקח הצאן ונתחייב בשמירתם וספק בחזרה דהוא מסופק אם נאנסו ופטור או לא נאנסו דהיה יכול להציל וחייב והו"ל כההיא דתנן בהגוזל בתרא הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך חייב דהוי בריא בחיובא וספק בחזרה דחייב דשאני מתני' דהתובע טוען בריא הלויתיך אבל הכא בעל הבהמה א"י לטעון בריא דלא נאנס' ומשו"ה פטו' הרועה עכתד"ק

ולפקע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהיכן מצינו בכל התורה כולה דהמפקי' טוען בריא הלא כל שבועות השומרי' הם על טענת שמא ואפי"ה אם אומדין להשומר שפשע חייב ואם לאו ישבע ואם א"י לישבע משלם ומעולם לא מצינו שיטעון המפקי' טענת ברי ובההי' דהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם אין התובע טו' ברי' הלויתיך אלא הודה מעצמו כתב הר"מ בפ"א מה' טו' ונטען דאם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם וה"נ נימא דמ"ש הר"מ דחייב היינו בבא לצאת ידי שמים ודו"ק

עוד ראיתי להרב ז"ל שהביא ראיה לדבריו מההיא דבכורות די"ח ע"ב דאמר רבה הכל מודים בא' שהפקיד בהמתו אצל בעה"ב ומתה דהמע"ה והא התם דהוי בריא בחיובא וס' בחזרה אפי"ה אמרי' המע"ה אלא ודאי שהט' הוא שהמפקיד גם כן אינו טוען בריא שאינו שלו המת עכ"ד

ואחד הרואה בפירש"י שם בשמעתין שפי' דהנפקד טוען ברי' שבהמה של המפקיד מתה ומשו"ה אמרי' דיחזיק במה שבידו דא"ל למפקיד הבא ראיה שבהמה שלך לא מתה כדי להוציא מידי ולאו משום ט' דב' מסופקים כמ"ש הוא דאי הכי הוה סו' ר' טרפון דיחלקו ודו"ק. ובודאי דלאו מטעם שומר נגעו בה דאי מיירי בש"ס בדין שומר שקבל עליו להיות שומר תקשי לדידיה אמאי אמרי' המע"ה נימא מתוך שאיל"מ כדכ' הוא ומה יתרץ בזה כיון שהוא מדמהו לדין ברי' בחיובא וכו' אל"ו דל"ד כלל וכו'

איך שיהיה נחזור לדאתן עלה והוא דר"ב ז"ל במקו' מציעא הביא משם הרמ"ך ז"ל שהקשה ואמאי מחייבינן לבעה"ב שיתן לרועים עד כדי דמיהן של הבהמות טפי מאיגרייהו ומ"ש מההיא דמעבודת דא"ל טול דינר והעבירני שאין לו אלא שכרו דשאני הכא דהרועים מצו אמרי אנן שבקינן חיותא דילן בסכנת חיות ואם יאנסו מחייבינן לשלם ולהכי יהיב להו כל ההוא אגרא דחזי להו ע"כ והריטב"א ז"ל הוקשה לו דמ"ש דההיא דמבריח ארי דפטור ותי' דשאני הכא דהוי ברי' היזיקא וכ"כ תלמידי הרי"ף וז"ל דל"א מבריח ארי אלא היכא דאין ההיזק ברור כגון התם דשמא מפייס ליה לב"ח אבל הכא ההיזק ברור משנכנס ארי לעדר וזה מסר נפשו להציל ודאי דשקיל שרצון בעל הבהמה בכך דלהכי בא להציל ומסר את נפשו ונלחם עם הארי עכ"ל

אשר עפ"ז נלפקע"ד לפרש פסו' הכרוז האמורים בשמואל א' י"ז וכ"ת והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו וינוסו מפניו ויראו מאד ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העולה כי לחרף את ישראל בא והיה האיש אשר יכנו יעשירנו המלך עושר גדול וגו' ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמד מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז וגו' ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נעשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות מלחמה ירדת ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלא דבר הוא ויסוב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה