איש אמונים לו

עצמם דבההיא סוגיא דהכא כבר פירש הר"מ ז"ל הט' דפסול שנא' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו הרי להדיא דהוי דאורייתא ולא אמרינן הואיל והוא פלא

וכמו כן חזות קשה הוגד לי על הרב לח"מ ז"ל בה' ק"פ פ"ד ה"ד שפ' הר"מ ז"ל המפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו פסח ואם לא נפל בו מום עד שהקריב פסחו יביא בדמיו שלמים וכל המפרשים ז"ל תפסו על הר"מ ז"ל דפסק דיביא בדמיו שלמים מאחר דהוא פ' בכמה דוכתי דאין בעלי חיים נדחין ולמה פ' יביא בדמיו שלמים ולא פ' דהיא עצמה תקרב שלמים דנקבה לשלמים מחזא חזיא והרב לח"מ יצא לחלק בעד הר"מ ז"ל דאף דבעלמא פס' דאין ב"ח נדחין הכא במפריש נקבה לפסחו מודה דנדחין מאחר דהוי דחייה גמורה דנקבה לפסח לא חזייא כלל בשום אופן ואח"ך הק' הרב ז"ל מההיא דפ' הר"מ ז"ל באותו פרק ה"ט המפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר הרי זה מקריבו לשם פסח שאין בע"ח נדחין ע"כ והא התם הוי דחייה גמורה דכשהוא גוי אינו ראוי לפסח כלל והוה לן למימר התם דידחה ותי' ז"ל עם מ"ש התו' דזבחים די"ב דהיכא שבידו לתקן לא הוי דחוי והכא העכו"ם בידו לתקן ולהתגייר עכ"ל ואחר המחי"ר מעצמותיו הקדושים אי אפשר לומר כן בעד הר"מ ז"ל דטעמו משום שבידו לתקן דאי הכי איך פ' דמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח נימא הואיל ובידו לתקן ואמאי פסול הפסח אלא ודאי דלא אמרי' הואיל וכמ"ש לעיל וטעמו של הר"מ ז"ל דסבירא ליה דאין בעלי חיים נדחין וכמ"ש הוא ז"ל בפי' והדרא קו' הלח"מ לדוכתא וכעת צ"י

איך שיהיה נחזור לדאתן עלה דאמרי' דהכי אפסיק' הלכתא דערל ישראל טובל ואוכל את פסחו לערב וערל עכו"ם צריך להמתין ז' ימים וכן מצינו בפסח מדבר וכדאיתא בפ' הערל דע"א ע"ב תניא דבי ר' אשי אבותינו מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה ולא הוצרכו להזאת ג' וז'

אמור מעתה דזה יהיה כונת המגיד בשאלת הרשע מה העבודה הזאת (שהיא הקרבן פסח) "לכם" דייקא הכונה דהוא שואל מאי שנא אצליכם ערל ישר' טובל ואוכל את פסחו לערב משא"כ ערל גוי ולפי שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר והמיר דתו וכבר נדחה וא"כ אף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרי'ם דייקא שתכף מלו וטבלו ועשו פסחיהם בטהרה דכבר היה לנו דין ישראל וז"א לי ולא לו (דייקא דלגבי דידיה כבר נדחה] ואילו היה שם לא היה נגאל דהו"ל דחוי מה שא"כ עם בנ"י דליכא בהו דחוי כלל

מעתה נחזור לקוטב דרושינו דאמרנו בתחי' דברינו דמן החיוב המוטל על כל איש ישראל לספר בגודל הנס של יצי"מ וכל המרבה לספר ה"ז משובח דכבר היינו נטמעים ח"ו בנש"ט תעינו כצאן ואבדנו לולי רחמי ה' כי לא כלו והוציאנו קודם הזמן כידוע. אשר עפ"י קוטב זה נלפקע"ד לפ' כונת הכתו' מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח דלכאורה קשה אומרו אשר אשמע בקולו וכי הקב"ה דבר עמו הול"ל אשר אעשה רצונו או מאמרו ותו ק' קו' שהקשו הראב"ע ורשב"ם ז"ל דאיך מדבר שקר לא ידעתי את ה' והלא הוא או מורישו אמר ליוסף אחרי הודיע אלד'ים אותך את כל זאת ובודאי שכונתו לו' לא ידעתי כלו' לא סבירא לי סברת הקב"ה ח"ו ומה כיוון בזה ותו קשה או' וגם את ישראל לא אשלח דנראה שפת יתר היל"ל ולא אשלחם ותו קשה תשו' משה ואהרן שהשיבו לו אלד'י העברים נקרא עלינו ופירש הראב"ע כבר ידועים הם מזמן אבותיהם שנקרא אברהם העברי וצריכים לעבוד אלד'יהם

אמנם יובנו לפקע"ד אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר ובהקדים הקושיא שהקשה הרב מוהר"י באסאן ז"ל במ"ש בקידושין ד' ד' וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין עלה נמצא מדהוצרך הכתוב לכתוב אין לה מוכח דזרע פסול לא מיקרי זרע וכן כתבו התו' ביבמות ד' כ"ב והקשה הוא ז"ל דאמרי' התם בנדרים דף ל"א שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעכו"ם והק' בש"ס והא איכא ישמעאל ותי' כי ביצחק יקרא לך זרע והא איכא עשו ותי' כי ביצחק ולא כל יצחק ע"כ מוכח דזרע נכלל גם זרע פסול מדהקשו בגמרא והא איכא ישמעאל והא איכא עשו והרב אשדות הפסגה הביא משם הרב מהר"ח אבואלעפיא ז"ל שתירץ ויצא לחל דכשהקב"ה או' זרע זרעך אז ודאי לא הוי זרע פסול בכלל אמנם בלשון בנ"א נקרא זרע בין זרע כשר ובין זרע פסול ולהכי בקרא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע נכלל גם זרע פסול מאחר דאמר לו בפירוש יקרא לך זרע ולזה הוצרכו לתרץ הש"ס ביצחק ולא כל יצחק יעש"ב

והנה הקב"ה אמר לא"א ע"ה כי גר יהיה זרעך ומסתמא כיון דהקב"ה אמר זרעך ודאי שהוא זרע כשר דוקא ולא פסול ולזה הוכרח הקב"ה לדלג על ההרים ולהוציאם קודם הזמן לקיים דבריו כי גר יהיה זרעך זרע כשר דוקא ואם היה מניחם עוד רגע היו נטמעים ונעשים זרע פסול וא"א לקיים דברו וגם לא יזכו ברכוש גדול

וזה ראיתי להרב פורת יוסף ז"ל שהק' על משה ואהרן דלמה שינו בלשונם ואמרו כה אמר ה' אלד'י ישראל שלח עמי ויחוגו לי וגו' מאחר שהם נצטוו לו' אלד'י העברים והוא ז"ל תריץ יטיב דרמז רמזו נו ואמרו לפרעה תדע שבהכרח הוכרח הקב"ה להוציאם עתה קודם הזמן יען שהוא אלד'י ישראל ואם יטמעו ח"ו לא יקרא אלד'י ישראל ולא על מנת כן הגלה אותם בארצך ובכן מוכרח אתה לשלחם לעבוד את ה' אלד'יד'ם ודבריו קרוב למ"ש בעניותין

עוד נקדים חילוק התו' דמס' כתובות שכתבו שבכל מוכר ולוקח על הלוקח מוטל להתנות וכל שלא התנה איהו הוא דאפסיד אנפשיה ולכן הלוקח פרה מחבירו ונטרפה וכיוצא אין לו לחזור על המוכר כלל והרב פרי הארץ ז"ל בח"ב בד' פ"ד כתב וז"ל דזו היא ג"כ סברת ר"ת דסבר שלא נתן ליה אלא על מנת שתהנה בתו משום דהחתן שהוא המקבל היה ליה להתנו' וכל שלא התנה אזלינן בתר דעת האב יעש"ב

מעתה נבא לפרש כונת הפסוק דהנה משה ואהרן רמזו לו בתחילת דבריהם ואמרו לו כה אמר ה' אלד'י ישרא"ל דייקא שהוא פירש דבריו וא' כי גר יהיה זרעך דהוא זרע כשר דוקא ולזה השיב להם פרעה מי הוא זה שמחייב אותי לשמוע בקולו ולשלח את ישראל דייקא הרי איכא דעת אחרת דלדידי זרע נכלל זרע כשר וזרע פסול וכי תאמרו שיש חילוק דכשהקב"ה אומר זרע הוא זרע כשר לא ידעתי אח ה' חילוק זה לא ידעתי כלל) וגם את ישרא"ל (דייקא) לא אשלח ל"מ כשנטמעו שאינו מקבלם דודאי נשארו תחת ממשלתי אלא גם בעודם ישראל לא אשלח ולזה השיבו לו אלד'י העברים כבר הם ידועים מזמן אבותיהם שהיו קוראים אותם אברהם העברי וא"כ עליך היה מוטל להתנות כדין לוקח וכל שלא התנת אזלינן בתר דעת הנותן וחייב אתה למהר לשלחם ויעבדו את ה'