איש אמונים לד

שם לבית אבות הוא לי לאב ואני לו לבן דכתי' בני בכורי ישר' הוא אמר לי אל יחסר המזג ואני אומר לו ה' רועי לא אחסר עכ"ל. מל הרגו

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל החיוב המוטל עלינו לספר ביציאת מצרים אחר שנבער את החמץ בזריזות נמרץ אפי' במשהו ולקיים כל החייובי' שנתחייבנו בליל התקדש חג ואפי' עני שבישר' והר' כסא דוד ז"ל הביא חקירת המפרשים ז"ל דלמה נצטוינו לבער את החמץ בזריזות גדול כ"כ ואח"כ לעשות כל הסדר הזה בליל חג הק' הלא כל תכלית המצוה היא סיפור הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה וגם לעשות זכרון ליציאת מצרים שהוציאו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ לכן חייבים לאכול מצה ומה לנו להוסיף כל אלו האזהרות והסדר הזה

והוא ז"ל חריץ יטי"ב דידוע דכל א' מישר' אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ונכנס בשער א' של טומאה או בב' או בי' איש לפי מעלליו וע"י ביעור החמץ יוצא מאותם שערי טומאה שנכנס כל השנה כמו שמצינו באבותינו במצרים שכבר היו נטמעים בנ' ש"ט וע"י ביעור החמץ יצאו מכל טומאה ואחר שכבר יצאו מכל שעמ"ו התחילו ליכנס בשערי קדושה ע"י קיום המצוות ואכילת המצה וסיים עוד בדבריו דמידי הוא טעמא שנצטוינו לאכול ק"פ על השובע כיון שע"י מצות אכילת הפסח מתחיל ליכנס בשערי קדושה לכן צריך שימשוך הקדושה עליו וישאר תמיד בקדושתו יעש"ב

אשר עפי"ד נלפקע"ד לפר' כו' המגיד חכם מהו אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלד'ינו אתכם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין דלכאו' ק' אם כו' שאלתו היא הכתובה בתורה למה לא השיבו לו התשו' הכתובה בתורה עבדים היינו וכו' ומה היתה כוונתם להשיב כהלכות הפסח וכו'

אמנם עפ"י דרכנו הוא פשוט ובהק' מה שראיתי לה' שעת הכושר ז"ל שהביא משם המפר' טעם נכון על אשר נצטוינו שלא לשחו' את הפסח על החמץ קרא כדכתי' לא תשחט על חמץ דם זבחי טעמא הוא מאחר דכבר ידוע דבפסח מצרים נצטוינו משכו וקחו לכם צאן ודרשו רז"ל משכו ידיכם מן הע"ז שהיו עובדים את הטלה ולכן ציונו ה' אלד'נו לבער את החמץ הוא שען הוא יצה"ר ואח"כ לשחוט את הפסח ליכנס בקדו' יע"ש

מעתה מבוארת כונת שאלת החכם דכוונ' לשאול מאת אביו החקירה ממש שחקר הר' כסא דוד ז"ל מה העדות והחוקים והמשפטים וכו' שאתם עושים בלילה הזאת הלא כל חיובינו הוא לספר הנס של יצי"מ ולאכול מצה דוקא ותו לא מידי ולזה השיב כהלכות הפסח הכוונה כמ"ש הר' שעת הכושר דהטעם שנצטוינו לשחוט את הפסח אחר ביעור החמץ והוא מטעם דהוא שטן הוא יצה"ר וצריך למשוך ידינו ממנו בזריזות גדול וגם טעמא מאי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין כבר כ' הרב כסא דוד דע"י אכילת הפסח אחר ביעור החמץ יוצא בכל שנה ושנה משערי טומאה ונכנס לשערי קדו' וזוהי סיבה שנאכל על השובע כדי שתמשך הקדושה עליו תמיד ואם כן שפיר עבדין זריזות גדול לבער החמץ ואח"כ לאכול המצה בקדושה

וזה יהיה לפקע"ד פשט הפ' בפ' ואתחנן ויצוינו ה' אלד'ינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו לטוב לנו כל הימים להחיותינו כהיום הזה דלכאו' נראה כל הפ' הזה כפול ומכופל דכבר לעיל מיניה כתי' והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ואותנו הוציא משם וגו' וא"כ הא תו ל"ל

אמנם עפי"ה הנה נכון דבא להודיענו שמלבד שבהיותינו במצרים כבר היינו נטמעים ח"ו בנש"ט והוציאנו הקב"ה בכח גדול ע"י קיום המצוות שנצטוינו בלילה הזאת כמו כן בכל שנה ושנה אף שיטמע האדם באיזה שערי טו' ויצוינו ה' אלד'ינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלד'ינו לטוב לנו כל הימים להחיותינו כהיום הזה ולהמשיך לנו שערי קדושה כי היא חיינו לנר"ן ופשוט

מעתה נבא לפרש כו' המגיד בשאלת הרשע רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו ואילו היה שם לא היה נגאל דלכאו' ק' מהו רשעותו דשאלתו כך היא כתובה בתו' והיה להם להשיב כאשר כתוב ואמרתם זבח פסח הוא וגו' ובודאי צ"ל שכוונת שאלתו היא בדרך אחרת ולנו לדעת מה כיון לשאול ומה השיבו לו

אמנם נלפקע"ד לפר' אי ניחא קמי שמייא ואם יוכשר בעיני מו"ר וקודם כל נבין כו' הכתובי' האמו' בשמואל ב' י"ד שאמרה האשה התקועית לדוד הע"ה ותאמר האשה ולמה חשבת כזאת על עם אלד'ים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו כי מות נמות וכמים הניגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלד'ים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ע"כ דלכאו' מקראות הללו אין להם שחר דמה שייכות יש מה שלא רצה המלך להשיב את בנו אבשלום עם הדברים האלה כי מות נמות דנר' דזו היא הוכחה גמור' דחייב לשמוע לדבריה ולהשיב את בנו ותו ק' איך אמרה להמלך שדבריו הם כאשם מה אשם ראת' בו וליכא למימר דהאשה הנז' דברה מדעתה בלתי כו' מאחר דיואב שר הצבא גדול הסנהדרין הוא שלח אותה אל המלך ושם את הדברים האלה בפיה הא ודאי פיה פתחה בחכמה ומוסר השכל ראיה מוכחת עלתה ניצחת

אמנם נלפקע"ד לפרש אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר והוא בהקדים חקירה הידועה דאיך מועיל התשו' לישראל מאחר דקי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה' עיר דוד ז"ל יצא לחלק דדוקא בבהמה נאמרה דין זה דנראה ונדחה אבל לגבי אדם דעתיד להחיות בתחיית המתים ודאי דלא נאמר דין זה וחוזר ונראה אף דנדחה

ובזה פי' כוונת הכתו' בתהלים הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור הלא אתה תשוב תחיינו וגו' והוא פשוט

ולפקע"ד עיקר החי' של הרב נפלא ממני והוא דהרי התם בזבחים די"ב ע"ב איתא א' עולא אר"י אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ואידחי אידחי הרי להדיא דגם באדם אמרי' הואיל ואידחי אידחי והיכי פשיטא ליה לה' עיר דוד דבאדם ליכא דיחוי ובהכרח לחלק דכיון דהמיר דתו מסתמא באותם שעה אין דעתו לחזור והו"ל כגוי דאין מועיל לו התשו' וכן ראיתי להתוס' ז"ל בזבחים דל"ד שחילקו הכי דאי' התם במתני' קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר והק' בש"ס ולהוי דיחוי ומשני א"ר אשי כל שבידו לא הוי דיחוי יע"ש והק' בתוס' מהך דמומר דאמרי' דהואיל ואידחי אידחי ותי' דאין זה קרוי בידו לחזור כיון דמסתמא אין בדעתו לחזור יע"ש הרי מפו' יוצא החי' שכתבנו

ודרך הילוכי חזה הוית לה' בירך יצחק בס' נצבים שהביא דברי התוס' דסוכה דל"ג ע"א דהתם בש"ס בעי ר' ירמיא נקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה