איש אמונים לב

ונמצא דבפחת המשכון וכבר כ' המח"א דאם נפחת כ"ע יודו דחייב לשלם וז"א וחטאת עמך היינו חובה לעמך ודו"ק

אשר עפי"ז ראיתי לה' עיר דוד בדרוש בית התלמוד דע"ט ע"ב כונת סמיכות דקרא את כספך לאו תתן לו בנשך אני ה' אלד'יכם אשר הוצאתי אתכם מארמ"צ דהכונה הלא ראיתם דהוצאתי אתכם מארמ"צ בעון הרבית שנשתעבד בכם פרעה ובכן לא תוכלו להלוות ברבית ובזה פי' פשט לשון הילקו' בשם ת"כ כל המודה ברבי' כמודה ביצי"מ וכל הכופר ברבי' ככופר ביצי"מ ופשו' יע"ש

אשר מזה הילקו' חזות ק' הוגר לי בדברי הה"מ בה' מלו"ל פ"ד ה"ז דפ' הר"מ וז"ל כל הכופר ברבי' ככופר ביצי"מ וכן פ' מרן בש"ע סי' ק"ס ס' י"ג והה"מ ז"ל כ' דהר"מ הוציא דין זה מההיא דב"מ דס"א א' רבה למ"ל דכ' רחמנא יצי"מ ברבית א' הקב"ה: אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי יע"ש ולכאו' ק' דמה ענין מימרא זו דרבה לדברי הר"מ דהתם הוא לדברי' המסורי' ללב וכן גבי ציצית וכן גבי משקולות דבשלשתן כתי' יצי"מ וההיא דתולה מעותיו כבר פ' הר"מ בפ"ד מה' נז' ה"ה ומה דמות יערוך וגם ה' באר הגולה לא מצא מקום מוצא דין זה ונר' דנעלם מעיני רבנן לשו' הילקו' והוכרחו להביא עצות מרחו' והוא תימה

נחזור לקוטב דרושינו דנלע"ד דע"פ תשו' הרא"ש מדוקדק לשון המדרש ידוע שאני ממשכנן ידוע שאני פורקן דלכאו' ב' תיבות "שאני שאני" נראה שפת יתר אבל עפי"ה ניחא דלא ליחוש אאע"ה דכיון שמוסר אותם למשכון יוכל פרעה ליטעו' לאו בע"ד דידי את כדכת' הרא"ש לז"א אני ממשכנן אני פורקן ולא תחוש כלל וזה יהיה כונת הפסוקי' שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימ' וגו' אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה דלכאו' ק' מה היה מתפחד יעקב מאחר שהיה הולך אצל יוסף השליט על הארץ אבל עפי"ה הנה נכון ופשוט נקוט מהא דאם טענה זאת שהיה טוען פרעה לאו בע"ד דידי את כדכת' הרא"ש אם היה טוען אותה כלפי משה ואהרן שלא היה רוצה למסור את ישר' בידם היה האמת אתו אלא דרצה לטעון אותה כלפי שמיא ובזה הבל יפצה פיו דהקב"ה הוא מסרם בידו

מעתה זה יהיה כונת מאמרינו הניצב פתח השער כשבא משה א' לישראל משמו יתב' היום אתם יוצאי' אמ"ל היכן הוא אמ"ל הנה זה עומד ולכאו' ק' דמה זו שאלה מאחר שכבר הבטיחם לצאת היום מה איכפת להו לידע היכן הוא הקב"ה ברם עפ"ה ניחא דישר' כבר ראו דאפי' כלפי קב"ה העיז פניו לו' לא ידעתי את ה' כ"ש וק"ו דלגבי משה ואהרן ג"כ יטעון ע' זו ולזה שאלו היכן הוא הכונה אם הוא בעצמו לא יבא ודאי דאין לנו תקומה לצאת והשי' להם מרע"ה הנה זה עומד וכבר בא הוא עצמו לגאול אתכם ופשוט

אשר עפ"י קוטב זה נלע"ד אי ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר דזה יהיה כונת הפסו' בפ' וארא ויאמר משה לפני ה' לאמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלד'ים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושילח את בנ"י מארצו ע"כ. דלכאו' ק' דנר' דמרע"ה מקשה ב' תמיהות א' הן אני ערל שפתים ב' ואיך ישמע אלי פרעה ולנו לדעת מה זו תמיה' הב'. ותו ק' למה צרי' שהקב"ה ידבר למשה ומשה לאהרן ואהרן לפרעה הרי באותו מעמד היה אהרן שומע דבריו יתב' והו"מ אהרן לילך לדבר לפרעה משמו יתב' תו ק' או' ושילח את בנ"י מארצו נר' דע"י תיקון זה מוכרח פרעה לשלח ואין אחנו יודע מ' מאי

אמנם יובן בהקדי' מאי דאי' במד' פ' בא וידבר ה' אל משה בארמ"צ ולא במצרי' א"ר חנינא א' הקב"ה כתבתי בתורה בחוץ תשמו' אף אני כך אעשה בארמ"צ ולא במצר' נר' מדברי המד' הללו דהקב"ה בא למשכנו לפרעה בלקיחת ישר' משם וידוע מ"ש מר"ן בח"מ סי' צ"ז שהמלוה עצמו לא יוכל ליכנס לבית הלוה למשכנו ולא שילוחו אלא שליח ב"ד דוקא ולד' הרא"ש שליח ב"ד יוכל להכותו ללוה עד שתצא נפשו כדי למשכנו אבל לא המלוה ולא שילוחו וכ"פ הר"מ פ"ג מה' מלו"ל יע"ש. וכפי"ז היה מקום לו' שפרעה כדין עשה שהיה מסרב מלשלח את ישר' ע"י מרע"ה יען הוא שילוחו של מקום שהוא התובע. וגם מרע"ה שהיה מסרב מלילך בשליחותו האמת אתו

מעתה לבא אל הביאו' והוא דמרע"ה הכי אמר לפני הקב"ה הן אני ערל שפתים ומלבד זה עו' אני תובע ואיך ישמע "אלי" פרעה (דייקא) שאני שליח שלך ובאיזה דין אני כופה אותו שישלחם ולזה נדרש לשאלתו הקב"ה ואמ"ל ראה נתתיך אלד'ים שהוא הדיין מניתיך לגבי פרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך שהוא מתורגמן שליח ב"ד ואתה תדבר א"כ אשר אצויך דהיינו שתפסוק הדין עפ"י התורה ואהרן אחיך יהיה שליח ב"ד לדבר אל פרעה וע"י שליח ב"ד ודאי דחייב לשלחם וז"א ושילח את בנ"י מארצו ופשוט

ובאו"א נלע"ד לפ' כונת מאמרינו הניצב פתח השער בהקדי' מאי דפ' מר"ן בח"מ סי' קכ"א ס' ט' א' שבא ללוה או לנפקד וא' פ' שלחני להביא מעותיו ומסר לו המעו' והשליח או' נאנסו או מסרתים למלוה והמלוה או' לא עשיתיו שליח ולא קבלתי מאומה ישבע השליח שנתנם למלוה וישבע המלוה שלא קבל ויגבה חובו מהלוה והשליח אינו נאמן לפי שהוא נוגע בעדות שהרי צרי' לישבע ליפטר ואם הלך המשלח עם השליח ועמד מרחו' וראה שעשה שליחותו אין השליח נוגע בעדות והוי עד א' ומזקיקו למלוה לישבע ואם הם ב' והלך המשלח עמהם ועמד מרחו' וראה שעשו שליחותם הרי הם ב' עדים ופטור הלוה עכ"ל

דון מינה דפרעה שלא היה רוצה למסור את ישר' ביד משה ואהרן האמת אתו דאפשר דיאנסו בדרך ויתחייב טו' לשלם מכיסו שלא הביאו בידם שום כתב שליחות כ"א בע"פ ואפשר דזה יהיה כונת פרעה באמרו יהי כן ה' עמכם דייקא כדי שאני אשלח אתכם ואת טפכם והטעם ראו כי רעה נגד פניכם שראה באצטגנינותו שימותו במדבר ע"י כוכב הנקרא דעה ואתחייב אני לשלם מכיסי

מעתה הרי הוא מבואר מאמרינו דישראל אף שאמ"ל מרע"ה היום אתם יוצאים חששו דודאי יסרב פרעה מלמסור בידם את ישראל שמא יאנסו בדרך וכאמור לזה שאלו היכן הוא הכוונה דאם לא יהיה הוא בעצמו עומד ורואה שעשיתם שליחותכם אי אפשר לנו לצאת לז"א להם מרע"ה הנה זה עומד ורואה ותו ליכא למיחש למידי ופשוט

אשר עפי"ז מה נעמו לחיכי כוונת הכתובי' האמורי' בירמיה סי' ל"ה כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישר' מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד. דלכאו' הדקדו' רבו מה זו מציאות חן ומי הוא זה שמצא חן ורש"י פי' דקאי על יוצאי מצר' שנקראי' דור המדבר ועו'