איש אמונים לא

ואין סבר' שהשי"ת ינעול דלת הנאה לישר' כדי שלא יעשה איסור עכ"ל יע"ש

ובאמת אחהמחי"ר מעצמותיו הק' כל דבריו אינן אלא דברי תימה מלבד דכבר כ' התוס' דטעם ההתר משום דדייקינן לאחיך לא תשי' הא לנכרי שרי ולד' הר"מ ט' ההתר משו' דליכא למיחש שמא ילמוד ממעשיו כי בורח הוא מהמלוה כנז' ואיך העלים עין ה' ז"ל מהם

עוד זאת יתירה הדבר ק' איך יצאו דברים אלו מפי קדוש דאין סברא שהשי"ת ינעול דלת הנאה לישר' כדי שלא יעשה איסור הרי כמה איסורי' מצינו שנעלו דלת הנאה בישר' כדי שלא יעשה איסו' כגון להטעות להגוי ולשקול לו בחסר וכיוצא כו"כ דברים שאסרו אותם בהנאה כדי שלא יעשה איסור ולדידי דברי הרב ז"ל צריכים ביאור

נחזור לענינינו ונקדים עוד מה שפ' הטור ומרן בסי' ע"ב וז"ל המשתמש במשכון הוי רבי' גמו' ע"ש. והסמ"ע ז"ל כתב דאם עבר ונשתמש אינו חייב דהוי כחצר של משכנתא דלא קיימא לאגרא דכ' הרמב"ן ז"ל דאם דר בו אינו חייב להעלות לו שכר הוא הדין במשכון כיון שהוא בטל אצלו אינו חייב אם נשתמש בדיעבד עכ"ל יע"ש

והרב מחנה אפרים זלה"ה בה' מלו"ל דיני רבית סי' כ"א הביא דברי הסמ"ע והרמב"ן וכ' וז"ל ואני אומר דאם נפחת המשכון חייב לשלם דהוי רבית גמור יעש"ב

מעתה נבא לביאור הכתובי' ונקדי' מאי דאיתא במד' פ' לך לך ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן וכ' היפ"ת דהיו ישר' במצרים כדין משכון שהוא ביד בע"ח אבל לא לשעבוד כ"א שלא יצאו מתחת רשותם לקיים גזירת בין הבתרים ע"כ

ובכן נחה שקעה חקירתינו מאחר שהיו ישר' במצרי' בתורת משכון ופרעה הרשע שעבדם ונשתמש בהם הוי רבית גמור ויפה אמרו רז"ל קושי השעבוד השלים המנין דייקא דאם לא היה משתמש בהם היו מוכרחים לישב ת' שנה אבל כיון שנשתמש בהם ולקח כ"כ רבית השלים המנין של ת' שנה כדין

עוד נקדים תשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' ח' דנשאל על ראובן שמשכון משכן ביד גוי והגוי משכנו ביד שמעון ועתה בא ראובן ותובע המשכון מיד שמעון ולפרוע לו מעותיו וכ' דינא הוא דמצי אמ"ל שמעון לראובן לאו בע"ד דידי את ולא ידעתי אותך מעיקרא כי אם הגוי הוא שמסר המשכון בידי ואני אחזירנו לידו והוא יחזירנו לידך עכ"ל יעשב"ב

וכוונת הרא"ש פשוטה דראובן היה רוצה להרויח דמי הרבית שהיה רוצה לפרוע מידו ליד שמעון. ולזה השיב הוא ז"ל דמצי לטעון לא ידעתי אותך מעיקרא לא מסרת בידי המשכון אלא ביד הגוי והגוי הוא שמסר לידי ואף כי באמת ידע שזה המשכון הוא של ראובן מצי אמ"ל אני אחזירנו להגוי והוא יחזירנו לך והכי מפורש להדיא בדבריו ז"ל

עוד נקדים את הידוע דאין עני אלא מן התורה ומן המצות כמ"ש רז"ל בכמה מקומות

מעתה עלי בא"ר כוונת המשך הפסוקים והוא דהקב"ה סידר כל הטענות בפי מרע"ה וכה אמ"ל ראה ראיתי את "עוני" עמי במצרים הכונה שהם עניים מן התורה ומן המצוות לסיבת היוחס במצרי' שמתלמדים ממעשיהם. זאת ועוד ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שמשעבדים בהם שלא כדת והוי רבית גמור ואף גם זאת ידעתי את מכאוביו כי לוקחים מהם הילדים ונותנים אותם בטיט במקום אבנים נמצא שהולכים ונפחתים וכגו"ד חייב לשלם לד' ה' מח"א ז"ל

ולזה הוצרך הקב"ה לשנות בשליחות מרע"ה פעם א' אמ"ל לאמר לפרעה אלד'י העברים נקרא עלינו ובפעם הב' הוא צוה לאמר לפרעה שלח את עמי ויעבדוני והמתבונן היטב בב' שלוחייות הללו ישכיל דשליחות הא' הוא לישר' שחייבים לצאת משם כדי שלא ילמדו ממעשיהם רק שיתנו ידיעה לפרעה והשליחות הב' היה אזהרה לפרעה שלח את "עמי" שהם בידך בתורת משכון וכבר נשתמשת בהם זמן רב

ולזה משה ואהרן בבואם לפני פרעה בחרו לומר לו השליחות הב' השייך לו דחייב לשלח'ם מאחר דכבר נשתמש בהם זמן רב ופרעה הרשע התחכם להשיב ב' תשו' נצחיות האחת מ"ש הרא"ש ז"ל דכיון דהוא לא מסר אותם בידי כ"א יוסף הוא הסיבה שהביאם למצר' וא"כ לאו בע"ד דידי את. זאת ועוד דמעולם לא שמענו שיהא אסור הגוי ליקח רבית מישר' ולזה נתחכם לקרותם בשם ישר' מה שלא הזכיר תיבת ישר' בכל הפרשה כ"א העם העם

וז"א מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישר' הכונה באיזו טענה מחייב אותי לשלחם קודם הזמן חדא לא ידעתי את ה' כמ"ש הרא"ש ז"ל לא מסר אותם בידי כדי שאמסרם בידו. זאת ועוד אפי' אם היה מוסרם בידי כיון שהם ישראל לדבריך אין איסור עלי ליקח רבית מישראל

ולזה הוכרחו משה ואהרן להשיב לו תדע שהקב"ה נקרא עלינו בשביל שאנו עמו נקרא שמו אלד'י העברים כי מעבר הנהר הוא גזר כי גר יהיה זרעך וגו' נמצא שהוא מסר אותם בידך ועו' שאנו חייבים לילך תכף פן נלמוד ממעשיכם הרעים ואח"ך נתחייב מיתה כדאי' במס' אבות דבר בא לעולם על ע"ז ועל ג"ע וכו' חרב בא לעולם על שבועת שוא וכו' וכדכת' הר"מ דהיכא דאיכא למיחש שמא ילמוד ממעשיו איכא איסורא ליתן רבית להגוי

וגם לזה השיב להם פרעה הרשע כמה תשו' חדא אתם למה דאם כדבריכם דכל האיסור הוא שמא ילמוד ממעשיו אתם שבט לוי שאתם ת"ח כדכתי' כי שמרו אמרתיך וגו' דליכא למיחש בכם שתלמדו למה אתם רוצים לילך זאת ועוד ודבריכם למה כל טענתכם מה היא שמא ילמוד ממעשיו הרי אלו כבר נתלמדו והטבעו בע"ז ולז"א "תפריעו" שרמז לו שכבר הם אדוקים בע"ז עכשיו תבטלו את העם בשביל חששא שמא ילמוד ממעשי'ו דייקא הרי כבר הם אדוקים בה

עוד בא בטענה אחרת וכה אמר תרי תמיהי חדא הן רבים שהם הת"ח שנקראים רבים עתה אתם עושים אותם ע"ה שחוששים שמא ילמוד ממעשיו אפי"ה אני תמיה והשבתם אותם מסבלותם הכונה בכדי חייו מותר אפי' לע"ה איך אתם רוצים להניחם מתים ברעב אתמהה

ולזה תכף להחזיק סברתו צוה לכל עבדיו להכביד העבודה ונתן טעם לדבריו כי נרפים הם כתרגו' הרי בטלנין אינון וכמ"ש הסמ"ע דהוי כמו חצר דלא קיימא לאגרא

ולכן באו שוטרי בנ"י לפני פרעה בצעקה גדולה וטענו ב' טענו' אלימתות. א' תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו הכונה דמה שהתיר הסמ"ע הוא בדיע בד אבל לכתחי' לא התיר וז"א "אומרי' לנו" לכתחי' עשוי שלא כדין. ותו והנה עבדיך מוכים