איש אמונים כט

נינהו אחרים שמימיהם אנו שותים ואת שמותם אין אנו מזכירים א"ל אלו שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך א"ל הני מילי היכא דאהנו מעשייהו הני לא אהנו מעשייהו אמר משם ר"מ אלו היה חמורה לא הים קרב עכ"ל

מעתה נבא לביאור הכתובים והוא דהשבטים ידעו בעצמם דחטאו ד' עבירות א' חטאו עם אביהם דחשבו שנשא שפחות הפך הדין ח"ו. ב' חטאו עם אחיהם שהיו קורין אותם בני השפחות ומזלזלים אותם ג' שמכרו את יוסף לעבד שלא כדין ד' חטאו עם הקב"ה דעברו על כבד את אביך וא"א. ואולם כל זמן שאביהם חי היו מצפים מאחר שכבר מתו האמהות בחייו ונכסי מלוג יורש הבעל ואפשר היה משחררם ונמצא למפרע השחרור ששחררו גם האמהות בשעה שנשא אותם יעקב אע"ה הוי שחרור כדין ולא פגע יעקב באיסור שפחה אבל כיון שראו שכבר מת ולא עשה שום שחרור ודאי לא עשה איסור והלכתא הוי ששניהן יכולים לשחרר ושחררם קודם הנישואין ונמצאו ארבע עבירות הנז' בצוארם וחששו שיוסף יכולת היה בידו לעשות להם כמו שעשו הם ממש למוכרם להמצריים ויגבה מהם כל ד' עבירות הנז' ולז"א והשב ישיב לנו את כ"ל הרעה דייקא ולזה תיקנו שתי דברים דהיינו שפייסו לבני השפחות שילכו הם בשליחות אצל יוסף להראות לו שהם כבר מחלו וגם שינו בשליחות לומר אביך צוה וגו' הרי דגם אביהם כבר מחל פש גבייהו ב' עבירות ולזה אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועת"ה שהוא תשובה שא נא פשע עבדי אלד'י אביך דעברו אמימרא דרחמנא דפגמו בכבוד או"א ותכף הלכו לפניו גם הם להתנפל לפניו לעבדים מדה כנגד מדה כמו שמכרוהו יהיו עבדים שלו לא ימכרם לזולתו ולזה השיב להם יוסף שתי תשובות למה שעברתם אמימרא דרחמנא לזה אין בידי לתקן כי התחת אלד'ים אני למחול לכם ועל מה שגמלתם אותי רעה גם כזה לא תחושו כלל כיון דלא אהנו מעשיכם אין לי מקום להשיב גמולכם כלל ודו"ק

והנה יש לחקור להבין דברי רז"ל באומרם קושי השעבוד השלים המנין דנראה דמן הדין לא היה יכול פרעה להשתעבד בישראל ומפני שעשה שלא כדין ונשתעבד בהם השלים המנין ולנו לדעת היכן מצינו איסור זה דאסור להשתעבד בהם כדי שנאמר שהשלים המנין

ואולם אשכחנא לה פיתרי לחקירה הנז' והן קדם אבינה בבני'ם המשך הפסוקים בפ' שמות וכ"ת ויאמר ה' ראה ראיתי אח עוני עמי אשר במצרים ואת זעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וגו' ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלד'י העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך ג' ימים במדבר ונזבחה לה' אלד'ינו וגו' ואח"ך כבנגלה אליו במדין כתיב ואמרת אל פרעה בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדוני וגו' ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' שלח אם עמי ויעבדני ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך ג' ימים במדבר ונזבחה לה' אלד'ינו פן יפגענו בדבר או בחרב ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם. ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם ויצו פרעה את הנוגשים לא תוסיפון לתת תבן לעם וגו' ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תוסיפו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם וגו' ויוכו שוטרי בנ"י ויצעקו אל פרעה לאמר. תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך ע"כ

והנה הדקדוקים רבו באלו הכתובים תחילה וראש או' ראה ראיתי את עוני עמי וגו' דלכאורה קשה דנר' שהוא כפל הענין במילות שונות ותו קשה בשליחותו של מקום חזינן שינוי דבתחי' אמר למשה לו' לפרעה אלד'י העברים נקרא עלינו וגו' ואח"כ שינה השליחות לו' לפרעה שלח את עמי ויעבדוני הלא דבר הוא ותו ק' למשה ואהרן כשבאו אל פרעה למה לא אמרו לו השליחות א' שצוה להם הקב"ה אלד'י העברי' וגו' משמע דלא היה צודק לו' לפרעה שליחות זה בתחי' ולנו לדעת טעמא מאי ותו ק' תשו' פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וכל המפ' ז"ל נתחבטו בזה דודאי פרעה היה יודע אם למ"ד שנתחדשו גזירותיו הא ודאי היה יודע אלקותו יתב' מזמן שנלקחה שרה אצלו ואם למ"ד חדש ממש ג"כ היה יודע שאמר הבה נתחכמ' למושיען של ישראל והם ז"ל פי' דשם הוי"ה ב"ה לא היה יודע ואם כדבריהם ז"ל לא היה צריך להאריך מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל דמדברי' אלו נר' שלשלח את ישראל לא היה יודע מי ה' כאדם הכועס ומרוב כעסו או' מי הוא המחייב אותי בזה וכדמצינו גבי אחשורש דאמר מי הוא זה ואיזה הוא ואחשורש היה יודע בודאי מי הוא אלא דלהגזים הענין אמר כן ובודאי דה"נ דכוותה ולנו לדעת מה כיוון בזה ותו ק' או' לא ידעתי את ה' אם באמת לא ידע היל"ל איני יודע ומדנקט בלשון עבר נר' דכוונתו לומר דבתחי' לא ידעתי את ה' ולא ידעינן מה כיוון בזה ותו ק' או' וגם את ישר' לא אשלח כאילו היא טענה שניה הלא עיקר ביאתם היא על ישר' ותו ק' תשו' משה ואהרן אלד'י העברי' נקרא עלינו עכשיו הזכירו השליחו' א' שציוה להם הקב"ה כאילו עכשיו היא טענה אלימתא ותו ק' או' פן יפגענו בדבר וגו' אם כוונתם בעדם שחוששים פן יפגעם ח"ו חלילה מה איכפת לפרעה בזה ואם כוונתם הוא על פרעה ובשבי' כבוד אמרו פן יפגענו הדבר ק' שלא נצטוו לו' לו דברי' אלו ומה ראו להוסיף מה שלא נצטוו ותו ק' תשו' פרעה למה משה ואהרן ואמרו במד' אתם למה ודבריכם למה וכל המפ' נתחבטו לפרש כוונת המד' הנז'. ותו ק' או' תפריעו ופירושו תבטלו ופי' המפ' ז"ל דרמז להם פרעה דישר' היו עע"ז מלשין כי פרוע הוא ולכאו' ק' מה ראה עתה לומר להם שהם עע"ז ואדרבה מגרעות נתן כי מוכרחי' להוציאם יפשאק"ו ותו ק' תיבת ממעשיו היל"ל מסבלותם כמו שאמר אח"ך ותו ק' או' הן רבים עתה ע"ה אם כוונתי שהם ריבוי עם כמו שפירש"י היל"ל הן רבים העם ותיבת עתה היא מיותרת ואם כוו' לו' שהם ע"ה הדבר ק' דמאי נ"מ אם הם ע"ה או ת"ח תו ק' שתכף צוה לעבדיו להכביד עליהן ונתן ט' כי נרפים הם ותרגם אונקלוס הרי בטלנין אינון והאמת לא היו בטלנים שכבר היו עובדים ואיך אומר שהיו בטלנים ותו ק' מה זו צעקה שצעקו שוטרי בל"י תבן אין ניתן לעבדיך וגו' וכי חידוש הוא לפרעה שבאו לספר הרי הוא היה הגוזר הוא שצוה להכביד העבודה ומה חידשו בדברים ואם כונתם לצעוק על ההכאה היה די שיאמרו לו לפרעה הנה עבדיך מוכים ותו לא מידי

ואולם נלפקע"ד לפ' כו' הכתו' אי ניתא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהקדי' מאי דאיתא במציעא ד"ע מרבה הונו בנשך ומרבית לחונן דלים יקבצנו מאי לחונן דלים א"ר כגון שבור מלכא אר"ן אמר