איש אמונים רעז

חזרתי למאמר הנצב פתח השער דלכאורה קשה הבנה להבין דמאי היתה בכיה דיאושע עד שהוצרך הקב"ה לומר לו והלא לי מת אם הוא משום בכיה והספד שראוי לו לא היה אומר לו כן הקב"ה אלא ודאי נר' מתשו' הקב"ה דכוונת יאושע היתה משום סי' אחרת עד שהוצרך הקב"ה לומר לו כן. וראיתי בכתבי הרב מ"ד בעל פי שנים דהוא היה מפרש במה דאמרו רז"ל על ב' מאמרים הסותרים זה את זה דבמקום אחד אמרו חכם שמת אין לנו תמורתו ובמקום אחר וזרח השמש ובא השמש ומתרצים ב' תי' דאה"נ דוזרח השמש ובא השמש ועד שלא שקעה שמשו וכו' אמנם אפשר דהוא במקום אחר ולגבי אנשי אותו מקום אין להם תמורתו או אפשר דאפילו דיהיה באותו מקום אפשר דהוא קטן ומאי דביני ביני עד שיגדיל אין לנו תמורתו מעתה נבא לכוונת המאמר דיאושע היה בוכה ומספיד על משה רבינו כדרך שחייב אדם לבכות ולהספיד לכל הצדי' והתכמי' מהטעמים האמורים אבל איכא צד נחמה דודאי נולד צדיק אחר אבל האמת הכא במשה רבינו אינו כן וכמ"ש הכתוב ולא קם נביא עוד כמשה לזה השיב לו הקב"ה אתה חושב בדעתך דחסרון משה הוא לך לבדך כדאמרן לפי שעה עד שיגדיל או במקום אחר לזה אני אומר לך שאינו כן אלא לי מת כמו שאני חי וקיים כן מיתת משה היא לעולם שלא יהיה עוד צדיק אחר כמוהו. דעפ"ז נר' לפק"ד כוונת הכתוב האמורים התם במלאכים וכה תוארם ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לב' קרעים וכו' והדקדוקים הם מבוארי' אך לפי האמור ניחא דהכוונה הוא דאלישע היה רואה מה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה וכו' וא"כ מן הראוי היה שנקח מעט נחמה אפ"ה היה צועק ובוכה משום דלא ראהו עוד וכיון דלגבי דידיה לא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לב' קרעים ולפי קע"ד נראה לפרש כוונת המאמר הנז' עפ"י מה שראיתי לה' הון רב שפי' כונת הכתוב כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן וכו' השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלוהיך דהכוונה הוא בטענה שיש לעובדי ע"ז שאפשר לב' מלכים שישמשו בכתר א' ח"ו אבל ואין עוד אחר האמת הוא שאי אפשר לב' מלכים וכו' אלא ה' אחד זולתו וגם ידוע הוא שמשה רצונו היה לעבור את הירדן ואמר לו כבר הגיע אפרכי של יאושע וא"א לב' מלכים וכו' א"כ מכאן מודעא דבא. מעתה זה אומרו הלא תדעו ממה שתראו שאנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן היא הוכחה שא"א לב' מלכים וכו' ובעלה טענת העובדי ע"ז וא"כ אני מצוה אתכם השמרו לכם פן תשכחו וכו'. מעתה זה נר' כונת המדרש שיאושע בשומעו את דברי הקב"ה שלא הניחו לעבור את הירדן בטענה שכבר הגיע אפרכי של יאושע היה בוכה ומצטער על זה שנמצא שהוא הגורם לכן אמר לו הקב"ה וכי לך לבדך מת בשבילך והלא ג"כ איכא סי' אחרת בשביל שילמדו מכאן שלא לעבוד ע"ז משום שבאמת הוא שא"א לב' מלכים וכו' ולזה סיים בעל המאמר מיום שמת וכו' הכוונה שנתקשה הקב"ה שלא האמר כיון שהמיתה היא הכרח לבעל טענה העובדי הע"ז א"כ אין ראוי לבכות ולהצטער עוד על מיתתו לזה אמר ומיום שמת אבל לפני משום שאין לי ממלא מקומו כמו חרבן בהמ"ק דכתי' ויקרא ה' צבאות כן הכא במיתתו של משה. מעתה חזרתי לנושאי מקדם ויצא משה מעם פרעה וכו' שם רמז לזה הצדיק אשר אנחנו עסוקים בהספדו שיצא מעם פרעה מיד היצר הרע שכל זמן שאדם בעולם יש לו מלחמה גדולה עמו וכמ"ש רז"ל בכל יום ויום מתגבר יצרו של אדם ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וא"כ מן הראוי הוא שיפרוש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות של הגלות המר והנמהר ולא ישמע עוד שור ושבר בגבולינו. חזרתי ואמרתי ויצא משה וכמ"ש רז"ל גואל ראשון הוא גואל אחרון נמצא שצריך שיבא משה רבינו לגואלינו. אבל הן בעת הזאת הוא קבור נגד בית פעור לכפר על ישר' וכמ"ש רז"ל אבל בע"ה כשויצא מעם פרעה שהוא אותיות פער ויפרש כפיו אל ה' על גלות המר הזה ויחדלו הקולות ויחיש לגאלינו כיר"א

ד"ת שאמרתי בחברת אהל משה כשעשינו הפתח ונגמר הבנין

איתא בתורת כהנים וירא משה את המלאכה והנה עשו אותם כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה. מה בירכן יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיהם. ר"מ אמר ד' אלד'י אבותיכם יוסף עליכם ככה אלף פעמים וגו'. והם ענו ואמרו ויהי נועם ד' אלד'ינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו במשכן ומעשה ידינו כוננהו בבנין בית הבחירה. ויל"ד דברכה זו אין לה מובן דהלא הקב"ה כב יכול הוא אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ומה זו ברכה יה"ר שתשרה שכינה פשיטא. ולר"מ ק' למה הוכפלה ב"פ כבר נאמרה בפ' דברים. ולישר' ק' מה כוונתם באמירת מעשה ידינו וגו' במשכן ומעשה ידינו כוננהו בבית הבחירה. ונר' דיובן עם מ"ש ה' החסיד ז"ל בס' שמ"י פ' פקודי שהביא מאי דאיתא בזוה"ק פ' נח ד' ע"ג אמ"ר אבא בת שבע דידיה דדוד הוה אמאי יהבה הקב"ה לאוריה וכו' רזא דב"ש דאתייהיבת לאוריה פוק דוק ותשכח מה דאחייהיבת ארעא קדישא לכנען עד דלא מתון ישר' ותשכח דכלת רזא חדא איהו. ובפ' לך לך מפורש הטעם סוד הדבר הוא כי א"א להתקשר בקדושה כ"א להדבק קודם בטומאה דמאדה"ר שחטא בעץ הדעת טו"ר נתערבבו כל עניני הקדושה טו"ר וצריך להפריד הטוב מהרע דלית טהור אלא טהור דנפיק מגו טמא. ולזה הוצרכה א"י להיות ארץ כנען בתחילה ואח"ך תהיה ארץ ישר' מקודשת. וכן ב"ש הוצרכה להיות תחת יד אוריה החיתי רמז לב"ש העליונה שהיתה מלובשת בקליפות ואח"כ תהיה אשת דוד. וזה סוד היות ישר' במצרים ואח"כ הוציאם להיותם נכונים וקדושים ולקבל את התורה. וגם מקום המקדש הוצרך להיות תחת ארונה היבוסי בסוד קליפה קדמה לפרי ואח"כ קנאו דוד הע"ה ונעשה מקום המקדש ובזה פי' הוא ז"ל כוונת הכתוב שאמר ארונה לדהע"ה ד' אלד'יך ירציך הכוונה דכבר הבין ארונה בראותו שבא דוד הע"ה לקנות את הגורן למזבח שכוונתו להוציאו מעמקי הקליפות וא"כ ממילא דבת שבע מה שנשאת לדהע"ה לא היה באיסור כי שלו היתה ונשאת לאוריה להפריד הקלי' וז"א ד' אלד'יך ירצך שידעו שאתה נקי ותהיה מרוצה יעש"ב. וזה נלע"ד כוונת המאמר הנז' והוא דבמשכן לא היה שום דבר בתוך הטומאה כמו המקדש וא"כ לא יפרד הרע מהטוב כלל ולזה הוצרך מרע"ה להתפלל יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם דייקא כי הכל מעשה ידכם ואין להטומאה שום דבקות