איש אמונים רעו

לבא בגילגול פעם אחרת א"כ ראוי לקוברו בחייו דהיינו שיקבר עם חייו הקצובים לו משעת לידתו דעפ"ז פי' הרב מר אבי ז"ל כוונת הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק דהכוונה הוא דאין איש שם על לב להספידו אבל ואנשי חסד נאספים לעשות לו הספד כראוי משום דיודעים הם דח"ו גורמים רעה לבא בטימל וזה שאינו שם על לב להספידו הוא מפני שאינם מבינים שמפני זה הרעה דהיינו ההספד נאסף הצדיק לבית עולמו ולא יצטרך לבא פעם אחרת בגילגול

והנה הרב פ"ד בד' נ"ד פי' כוונת הכתוב סילה כל אבירי בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי וכו' דהכוונה הוא דמתמיה המקונן דאיך עשה זאת דסילה כל אבירי דהיינו הצדיקים אפי' דה' בקרבי דהיינו אפי' בזמן דב"ה קיים דהלא כל מה שאמר ליה הקב"ה למשה דנוטל צדיק אחד ומכפר על הדור הוא בזמן שאין ב"ה קיים וכדאמר ליה תינח בזמן שב"ה קיים וכו'. וא"כ איך אפשר. דיהיה סילוק הצדיקים בהיותו ה' בקרבי דהיינו בזמן שב"ה קיים דעפ"ז מפרש הרב מ"ז בכתבותיו כוונת הכתוב בישעיה סי' ל"ג וכה תוארם לבך יהנה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמיע נלעג לשון אין בינה. חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראנה ירוש' נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו ולא נאריך בדקדוקים אלא דהכוונה הוא דבודאי אף שנר' תמוה זה כיון דאיכא בהמ"ק למה מסלק הצדיקים אפ"ה לא משום. זה ח"ו נתלה לומר דבשביל עונם מתו אלא לומר דהם צדיקים גמורים ומיתתם בשביל עין הדור והקב"ה יודע מעשו של דברי למה צריך ג"כ מיתת הצדיקים

מעתה זה הוא כוונת הכתוב שמודיע הנביא באו' לבך יהגה אימה כשתראה חסרון הצדיק באומרך איה סופר איה שוקל אך מה שאני מצוה אותך היא שאת עם נועז לא תרצה ר"ל בבני אדם שהם עזים ואומרים שבעונם מתו לא תרצה ולא תשמע להם משום דהם עם עמקי שפה ואין בינה להם וא"ת הרי מביאים ראיה לדבריהם דא"א דמתו משום עון הדור למה צריך מיתת הצדיק הלא יש לנו בהמ"ק קיים וזה אומרו אף שאומרים לך חזה ציון קרית מועדינו בנוי לתלפיות אפ"ה אני אומר שלבך יהגה אימה ותחזור בתשו' באומרך שבעון הדור מתו ועל הקו' תשיב הקב"ה יודע דרכיו ואין ידיעתנו מכרעת להבין דרכיו ועפ"י דרכו נר' לפקע"ד דיובן כוונת כז"ל דאמרו התם במ"ק פ"ג אמר ר' אמי למה נסמכה פ' מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת הצדיקים מכפרת אמר. ר"א למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהוגה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרים אף מיתת הצדיקים מכפרת. דלכאורה י"ל מה זאת הקו' למה נסמכה דנר' דלא היה צריך לסמוך הפרשיות אהדדי ומדנסמכי שמעינן הך חידושה להודות לנו הך דמיתת הצדיקים מכפרה וצריך להבין למה לא היו ראוים לספוד אהדדי. ועוד מאחר דכבר אמר ליה הקב"ה למשה משכן משכן וכו' וא"ל דבזמן שאין מקדש נועל צדיק אחד ומכפר למה לן למילף ממקומות אחרים שמיתת הצדי' מכפרת. אמנם עפ"י האמור ניחא דר' אמי בא להורות לנו דאף דהקב"ה אמר ליה למשה אני נוטל צדיק אחד ומכפר לא תאמר דדוקא בזמן שאין לנו בהמ"ק אבל. בזמן דאיכא בהמ"ק קיים אין מיתת הצדיקים מכפרה וזה נלמד ממה שמצינו שנסמכה פ' מיתת מרים ל"פ פרה אדומה ולזה בא ד ר"א ואמר דאם היינו למדין מהכא ליכא למשמע הכי דנוכל לומר דאפשר דמכפר על עון אחד דוקא כמו שמצינו בפרה אדומה שמכפרת על מעשה העגל דוקא וכמ"ש רז"ל תבא פרה ותקנה וכו'. אמנם מנין לנו שמכפרת על כל עבירות על זה הביא ראיה מבגדי כהונה והתם כל אחד מכפר על עבירה אפת וכדאמרו בש"ס אבנט על ג"ע וכו' וא"כ שפיר מצינן למילף דמיתת הצדיקים מכפרת על כל העבירות ואף בזמן שבהמ"ק קיים כדאמרן אמנם מצינו לרז"ל דאמרו וכ"ז הוא צדיק אחד אבל אם ח"ו הם ב' צדיקים או הוא מפני הרעה העתידה לבא דעפ"ז פי' הרב ש"י פ' תולדות משם הרב כנה"ג כונת הכתוב הצבי ישר' על במותיך חלל איך נפלו גבורים וכו' דהכוונה הוא דאומר הצבי ישר' צריך שתבין היטב בזה הסילוק של הצדיקים שאינו לכפר משום דאם היה לכפר היה די לנו באחד והיינו על במותיך אלל אבל עכשיו שראינו שנפלו גבורים דהם שאול ויהונתן בודאי שהוא משום רעה העתידה לבא והנה זה החילוק אשר כתב משם הרב כנה"ג נראה לפקע"ד דהוא הפך ס' הזוהר בפ' פנחס דף רי"ח דכתבו וז"ל אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא כדין כל זכאין אלקין וכו' אבל בזמן דלא אסגירו כ"כ כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם עי"ש. נמצינו למדין דכל דאיכא מיעוט עונות די בצדיק אחד אי איכא הרבה לא. די לא באחד ולא בשנים וכו'. נמצא דאפי' דמתו שנים הם לכפר ואיך כתב דכשהם ב' אינו לכפרה. וכן נר' מדברי הש"ס דאמרו עול הרב דאיכא לגבות בו וכו' דנר' דאם היה נוטל צדיק אחר לא היה די לכפר על כל העונות אשר היה להם אבל כיון בנטל הרב ראוי הוא לכפר ע"כ העבירות דראוי והגון הוא וזה מורה כדברי הזוהר ולפק"ד נר' דאיכא חילוקא אחרינא דכ"ז דאמרן דמיתת הצדיק מכפרת היינו כשעת מיתת עצמו כדרך כל הארץ אז בודאי הוא דמיתתו היא לכפר אך אם ח"ו היתה מיתתו מגונה שלא כדרך טבע אז בודאי דהוא משום הרעה העתידה לבא דעפ"ז נראה כוונת הכתוב הנז' הצבי ישר' וכו' ר"ל להיך אתה להבין היטב דאיך היתה כזאת מיתת שאול ויהרגתן בהריגה דאם היה מיתת עצמם היינו אומרים כדי לכפר אבל מדחזינן על כמותיך חלל וגם שנפלו דרך נפילה בודאי הוא שהוא משום רעה העתידה: לבא דעפ"ז נר' ג"כ כוונת הכתוב דמקונן דוד על אבנר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות זאגלת בא לנסושתים הוגשו בכפול לפני בני עולה נפלת ויוסיפו כל העם לבכות עליו והדקדוקים הם מבוארים ועפ"י האמור ניחא ובהקדים עוד מאי דאמרינן התם במכות אריב"ל מאי דכתי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיהיו עומדות במלחמה שעריך ירוש' שהיו עוסקים בתורה נמצא דע"י דהיו עסוקים התורה היו נוצחין במלחמה וכתב הרב פ"ד ד' ל"ה ח"ל ואין ספק דסגולה זאת הוא דוקא היכה דסלקא ליה שמעתתה אליבא דהלכתא עי"ש והנה רז"ל דרשו ידיך לא אסורות במלחמתה של תורה ורגליך וכו'. מעתה זה נר' כוונת דוד המלך דהיה מקונן לאבנר ואומר להם ליכר' צריכים שתדעו שמיתתו של אבנר אינו לכפר חחב דה נבל ימות אבנר וכמו שמת נבל במגפה שלמה שנאהיח כל הארץ כך מת אבנר וא"כ מורה באצבע האוצה סאוגבנפתפו זאת רעה חולה בידיך לא אסורות במלחמתה של תורה ואם כן מן היה שיהיה נוצח במלחמה ועכשיו ממה ראינו שנפל לפני בפי עולה זאת יי הוראה גדולה שאינו לכפר אלא מפני הרעה העתיוט לבא משו"ה ויוסיפו כל פעם לבכות עליו על מאורע רזה ודו"ק: