איש אמונים רעח

ור"מ בא להוסיף כי כל המשכן לא עשו ישר' לבדם כי גם מלה"ש היו עובדים במלאכת המשכן ובמהרה ירדה מן השמים עשויה כמ"ש רז"ל ולז"א ד' אלוד'י אבותיכם יוסף עליכם הכוונה דכיון שיש תוספת מאת ד' ודאי שיברך אתכם וגו'. וישראל ענו ואמרו ויהי נועם ד' אלד'ינו עלינו וגו' הכונה שמתפללים כמו המשכן שלא היה שום ספק כן נמי במלאכת המקדש שהוא היה דבוק עם הטומאה שיהיה מעשה ידינו כוננה עלינו שישרה שכינתו כב יכול בו ודו"ק. ובכן עלינו להודות להשרים והסגנים הועד של מזכרת משה בלונדון יע"א ולברך בשמם רב ברכות יאריכו ימים ושנות חיים ונזכה ונחיה כולנו לראות בנין בית קדשינו ותפארתינו בקרב הימים כדכתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך אלד'י יעקב

חדושים ממורי הרב בעהמ"ח ס' בני בנימן זלה"ה זיע"א

לשון רש"י בפ' ואתחנן. וז"ל לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון לפיכך אמר לו בלשון ואתחנן עכ"ל

וכתב הרב מנחת יאודה וז"ל ר"ל מהיכן ידע משה שבקש מהקב"ה בקשה מתנת חנם ולא בשביל מעשים טובים שישנם בצדיקים דילמא אין הקב"ה מקבל התפילה אלא בשביל מעשים טובים וע"ז פי' וחנותי וגו' כלומר וכתיב ורחמתי את אשר ארחם ופי' רחמתי על זה שעשה מצות הרבה וחנותי ר"ל אף לזה שלא עשה מצות קבלתי בקשתו בחנם הלכך הואיל והקב"ה מקבל אף תפילתו של זה שאין בידו מצות אף מי שיש בידו מעשים מבקש מהקב"ה בקשת חנם על שם ענותנותו מ"ה בקש משה מתנת חנם עכ"ל. ולע"ד נ"ל דפי' דחוק מאד בלשון רש"י ז"ל דכפי דבריו ז"ל היה לו לרש"י במקום שאמר אף עפ"י שיש לצדיקים וכו' היה לו לתלות הדבר במשה ולומר אפ"י שהיה לו למשה וכו' ולא בקש כי אם מתנת חנם וכו' כיון שמשה היה ראשון שלמד כן ממה שאמר לו וחנותי וגו' וגם דברי הרב ז"ל לא זכיתי להבין דמתוך דבריו נראה דמשה למד מאחרים לשאול גם הוא מתנת חנם וכפי פי' אדרבא הוא להיפך ואפי' אם נפרש לשון רש"י ז"ל בזה על צד הדוחק מ"מ עדיין ק' לשונו בסוף דאמר אמר לו בלשון ואתחנן דכפי דברי הרב ז"ל דכוונת רש"י ז"ל לתת טעם על מה שבקש מתנת חנם לא היה צריך לכל זה ודי שיאמר לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון ולפחות היה לו לומר בקש לו מתנת חנם לכן נר' לע"ד לומר שכוונת רש"י ז"ל כך היא דכיון שאמר דפי' ואתחנן היינו שבקש מתנת חנם והטעם הוא משום שהצדיקים אעפ"י שיש להם מעשים טובים הם מבקשים מתנת חנם ואין לשאול מה שכתב הרב ז"ל דמהיכן ידע משה שבקש מהקב"ה מתנת חנם דילמא אין הקב"ה מקבל התפילה וכו' זה אינו דהרי מצינו שאמר לו הקב"ה לאברהם אל תירא אברהם וכו' שכרך הרבה מאד ופי' רז"ל שהיה מתירא שמא קבל שכרו על הצדקות שעשה והשיב לו הקב"ה כל מה שעשיתי עמך בזה העולם בחנם הוא אבל שכרך הרבה מאד לעוה"ב כן פי' בב"ר. ולכן כתב רש"י ז"ל סתם אף שיש לצדיקי' וכו' וכדי שלא נקשה מה שהקשה הרב מנחת יאודה ז"ל דהיה לו לומר ואתחנם ור"ל דכיון דמה שאמר ואתחנן היינו משום שבקש מתנת חנם אדרבא היה לו לומר ואתחנם המורה על חנם ולא ואתחנן המורה על חינון ולשלול זה כתב רש"י ז"ל לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון אמר לו בלשון ואתחנן דכמו דשם אמר את אשר אחון ולא אמר את אשר אחנם ואעפ"י דשם ודאי הוא לשון, חנם דאין לומר דהוא חינון דכבר אמר ורחמתי וכו' אמר לו בלשון ואתחנן ואח"כ כתב ד"א זה אחד מעשרה לשונות של תפילה ר"ל דמ"מ קשה דכיון דהוא בקש מתנת חנם היה לו לומר ואתחנם המורה תמיד על החנם ולא לומר ואתחנן המורה פעם על מתנת חנם ופעם על החינון לכן כתב ד"א דאע"פ שהיה מבקש מתנת חנם בחר לומר מפני שהוא אחד מעשרה לשונות של תפילה וק"ל

עיין להרב נחלת יעקב בפ' ויחי על מה שפי' רש"י בפסוק כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור שפי' רצו לעקור את יוסף שנקרא שור שנ' בכור שורו וכתב ה' נחלת יעקב וז"ל וזה הפי' הוא בין לפי המדרש בין לפי פשוטו ואע"ג דדוקא באומות הוא דמצרף מחשבה רעה למעשה וכו' אבל לא בישראל וכו' י"ל היינו דוקא כשחזר ממחשבתו וניחם על הרעה אשר חשב לעשות וכו' א"כ שפיר מעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום עכ"ל עש"ב. ולע"ד אחרי המחילה רב מכ"ת אינו נר' כן מהש"ס שהרי אמרו שם בקידושין ד' ל"ט מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו' ואם איתא לדברי הרב מאי אריא שעושה פרי אפי' שאינו עושה פרי כל שלא חזר ממחשבתו וניחם על הרעה מצרפה למעשה ואי קשיא לך איך נחשב להם למעשה י"ל דהאי אגדה דדריש דעקרו שור הוא יוסף ס"ל דהשבטים לא יצאו מכלל בני נח ולא היה להם דין ישר' ומאן דס"ל דיצאו מכלל בני נח דריש עקרו שור סנאה כמו שתרגם אונקלוס וזה החילוק שחלק הרב בין שחזר ממחשבתו לכשלא חזר ניתן ליאמר לע"ד במחשבה של ע"ז שאמרו רז"ל שמחשבה של ע"ז נצרפת למעשה היינו דוקא כשלא חזר בו ממחשבתו אבל אם חזר בו וניחם על הרעה אפילו במחשבה של ע"ז השי"ת מתנהג במידת רחמים וכמ"ש הרא"ש במס' ר"ה דעפ"ז יתיישב מה שהקשו המפרשים להרא"ש מהך סוגיא דקידושין שאמרו שם ודילמא מהרהר בע"ז הוה וכו' ועם מ"ש יתיישב ודו"ק

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: