איש אמונים רעג

ומה דאמרו בפ' בתכלת דלכתחילה צריך להטיל ציצית הטעם הוא משום לועג לרש כאשר כתבו התוס' הם עצמם ואף דאמרינן כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט צריך לדחוק ולומר דהיינו היכא דליכא טעמא בעשותו את המצוה אבל הכא דאיכא טעמא רבא משום לועג לרש לא אמרינן נקרא הדיוט דבהכי ניחא לי לתרץ מה שראיתי להרב שה"ג בריש ה' ציצית שהק' לר"ת שס"ל דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג דהא איהו ס"ל דכל הפטור מן הדבר וכו' וכן הק' ה' יד אהרן לכל הפוסקים דס"ל כר"ת מהא דכל הפטור וכו' יען שהוא תלמוד ירושלמי ובתלמוד דידן ליכא גילוי להפך מזה מסתמא הכי הוי הלכתא עי"ש בא"ח סי' ו'. אמנם לפקע"ד נר' לתרץ כמ"ש דאה"נ דס"ל כהירוש' דכל הפטור מן הדבר וכו' ואפ"ה ס"ל דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג אם עושים את המצוה משום דאמרינן התם בנדרים ד' פ"ב מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פי' עד שבא הקב"ה ופי' על עזבם את תורתי אמר רב יאודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחי' ופי' הר"ן משם ר"י וז"ל כלו' שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה ע"כ נמצינו למדין מדברי ר"י דכל שמברך האדם היא הוכחה שהמצוה היא חשובה בעיניו ועושה אותה לשמה וא"כ נמצא דאיכא טעמא רבא לברך ומשו"ה ס"ל לר"ת ולכל הפוס' דנשים מברכות על מצות עשה שהז"ג אף דס"ל כהך ירוש' דכל הפטור מן הדבר וכו' ולהיות העת נחוץ לא באחי בארוכה בענין זה והנה הרב זרע יצחק הקשה בדברי התו' וז"ל וק"ל דסוף סוף איך היו נכנסים בקבריהם בלילה בציצית דהא ציצית שלהם היה כלאים וכסות לילה פטורה מן הציצית ומלשון איכה רבתי משמע שהיו נכנסים בלילה ואיך היו עוברים על איסור כלאים שלא במקום מצוה הא ניחא אי אמרינן כס"ד מעיקרא דמטילין ציצית בבגדי המתים ניחא קצת דמשעה שהיו נכנסים לקבריהם היו חשובים כמתים אבל השתא דכתבו דמפני שהיו נכנסים חיים היו לובשים הציצית קשה דאדרבא הם אסורים לישן בכלאים שלא במקום מצוה. ולכאורה י"ל בדברי הרב דאיך פסיק ותני דאם אמרינן כס"ד מעיקרא ניחא דהיו חשובים כמתים דהרי ספק הוא בכל אחד ואחד אם ימות או לא ימות וכל דאיכא ספק הוי כחי לכל דבריהם וכדאמרו רז"ל הגוסס והיוצא ליהרג הרי בחזקת חיים ואפי' שרוב גוססים למיתה אמנם נר' לפקע"ד לתרץ ולומר דכוונת הרב הוא דכיון שהם בעצמם נכנסו לקבר בחיים זה הוא מורה דנחשבו כמתים וכבר קבלו עליהם המיתה כאילו מתו מן העולם מפני דאינו כן מנהג העולם דבחיים חיותו יכנס אדם לקבר. וא"כ כל לגבי דידיה דכל אחד ואחד מהם היה ודאי שימות ואם נשאר חי היה ספק לו ואין ספק מוציא מידי ודאי ולא דמי לגוסס ויוצא ליהרג דהוא לא עשה שום מעשה בעצמו להראות שהוא חשוב כמת וא"כ נשאר למנהג העולם ומנהג העולם שיבא אדם לשעת גסיסה וניצול ויתרפה לכן חשוב כחי לכל דבר. עוד נקדים מ"ש המפרשים שמיתת הצדיקים מכפרת וכמ"ש הקב"ה למשה אלה פקודי המשכן וכו' וכן בהרבה מקומות וכמו שנבא לקמן וכמ"ש הכתוב כי מפני הרעה נאסף הצדיק וע"י התשו' שעושי' ישר' וההספד והבכיה נעשה מזבח כפרה ולא יבא אליהם רעה נמצא דכל ההספד והבכיה הוא לטובתינו ולהנאת עצמינו וזה הוא ספק אם יכפר אם לא עוד איכא טעמא אחרינא דצריך להספיד ולבכות על איבוד חכמתו ומעשיו הטובים וכמ"ש הכתוב ואבדה חכמת חכמיו ופי' רז"ל על חלק חכמתו שקבל מסיני וזה הבכי הוא ודאי וא"כ מן הראוי הוא שכל אדם מישר' צריך לבכות תחילת כל על איבוד הפחדה וממילא מיתתו מפחדת. מעתה נבא לדברי רז"ל שאמרו כל המתעצל בהספד של חכם ר"ל שאינו הספידו להיותו חכם ואבדנו חלק חכמתו שקבל מסיני שזה הוא ודאי אלא כל כוונתו הוא להספידו כדי שלא יבוא הרעה העתידה לבא וזה הוא ספק דאין אנחנו יודעים אם כל הציבור עשו תשו' כדי שיהיה מזבח בפרה ויגן מיתתו שלא יבא הרעה העתידה לבא נמצא שזה שנתעצל הניח הודאי ולקח הספק גם הוא צריך שלקברות יובל בהיותו חי כמו שהיה במתי מדבר ויבא לידי ספק אם יהיה חשוב במת או כחי מידה כנגד מידה ואיך יתכן זה לזה מביא הפס' שנא' מצפון להר געש מלמד שרגש עליהם ההר להורגן והיו נכנסים בחייהם לקבר כיון שההר היה בא אצלן

והנה זה שנים ששמעתי משם הרב המו' כמוהר"ר מיכאל אריה זלה"ה כונת המאמר הזה כמ"ש הרב דו"ד במאמר גדולה תשו' שדוחה ל"ח שנ' הן ישלח איש את אשתו וכאן נאמר ושובו אלי נאם ה' וכולם תמוהים דכך היא המידה דאתי עשה ודוחה ל"ת ופי' דר"י לט' דאמר בזבחים די"ב אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו כיון דאידחי אידחי אע"ג דהוא חי וכו' והשתא בתשו' נמי איך תוסיף תת כח לחזור לאיתנו דהו"ל נר' ונדחה א"כ לפי סברת ר"י לא תועיל התשו' וע"ז אמרו גדולה תשו' והנה זה הוא לפי סבר' ר"י אבל רב ס"ל ביומא דס"ד דווקא כשמת שעיר המשתלח ישפך הדם אבל בב"ח אינם נדחים ועוד נקדים מ"ש רז"ל שכל מעם שהצדיקים נתפסין בעון הדור הוא מדין ערב וא"כ עיקר ההספד והבכיה הוא התשו' לשוב כל אחד מדרכו הרעה ועי"ו מתכפר להם א"כ זה המתעצל בהספדו של צדיק מורה באצבע דלגבי דידיה לא מהניא התשו' כס' ר"י דאף גבי ב"ח אמרי' נראה ונדחה שוב אינו נראה וא"כ חשיב עצמו כמת וע"ז אמרו ראוי לקוברו בחייו זת"ד דעפ"י סברת רב דקאמר דב"ח אינם נדחים ראיתי בכתבי הרב מוהר"ם סורנאגה זלה"ה שהיה מפרש כוונת הכתובים בהושע וכה תארם לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאהו יך ויחבשנו יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ע"כ. והוא דמביא משם הרא"ש דישר' כיון דיש להם תחיית המתי' נחשבי' כב"ח ומשם הכי מועיל התשו' כסברת רב דב"ח אינם נדחים אמנה לא"ה דאין להם ת"ה אינם נחשבים כב"ח ואינו מועיל להם התשו' דעפ"ז מפרש כוונת הכתובים שאומר להם הנביא לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף ושלח אותנו בגלות בשביל עונותינו וא"ת והלא אמר ר"י אכל חלב וכו' לזה מתרץ הלא תדע דאיכא טענה אלימתא דהיינו יך ויחבשנו שחי פעמים מקדש ראשון ומקדש שני. וביום השלישי דהיינו מקדש ג' דעתיד להבנות ע"י הקב"ה אחר כך ונהיה לפניו דהיינו תחיית המתים וא"כ אמרינן דב"ח אינם נדחים ומועיל התשו' לכ"ע דעפ"י דרכו נראה לפקע"ד לפרש כוונת הכתוב בפ' תולדות וכה תוארה ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה וכו' ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה. דלכאורה י"ל בדברי הכתוב דמה בא ללמדנו מה שאמר עשו דכל כוונתו דמכירת דבכורה היתה בשביל שראה את עצמו שהולך למות או בשביל טעם אחר אלא כל כוונתינו הוא להודיע שמכר את בכורתו וא"כ למאי נפקא לן אם הוא בשביל שראה שהולך למות ועוד סיפא דקרא ויבז עשו את הבכורה ודרשו רז"ל ומה ביזה עימה ביזה ת"ה ומהיכן למדו רז"ל זה. אמנם עפ"י האמור ניחא דהכא בזה המחלוקת הוו יעקב ועשו דיעקב ס"ל כיון דיש לנו ח"ה א"כ אנו נחשבים כב"ח וס"ל כרב דב"ח אינם נדחים