איש אמונים רעב

כמ"ש בש"ע סי' ש"מ כדי שיזכור תמיד פסידת אביו דהיא פסידת הגוף והנפש. וזהו כוונת הכתוב ואלישע רואה שנסתלק אליאו הנביא ויעל בסערה השמים והוא מצעק תמיד אבי אבי רכב ישראל ופרשיו כמ"ש רלב"ג שהוא הים מגן וצנה לישראל יותר מרכב ופרשיו ויהיב טעמא למה מצעק תמיד בתדירות ולזה השיב ולא ראהו עוד והויא פסידא דלא הדרה פסידת הגוף שהיה מגן וצנה לישראל ופסידת הנפש שהיה לומד תורה ומקיים מצות כבוד רבו ומשו"ה ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעי' להודיעך שאינו מתאחה לעולם ותמיד יזכור פסידת אביו ופסידת רבו דהויא פסידא דלא הדרה

ואולם יש לנו במה לנחם בניו הי"ו במ"ש במס' קדושין ד' ל"א ע"ב מכבדו בחייו מכבדו במותו ובמס' שמחות סוף פ"ט בגירסא שלפנינו איתא המכבד אביו ואמו במותם כאילו כיבדן בחייהם משום שהמכבדן בחייהם אפשר משום יראה ואפשר משום ירושה אבל המכבדן במותם הוה דווקא לשם שמים והרב בנין יאושע הגיה דצ"ל בלשון וכל המכבדן במותם יותר מהמכבדן בחייהם ולא גרסינן כאילו כיבדן בחייהם ועיקר הכבוד שיעשו בניו במות אביהם הוא ללמוד מה שיודעים ללמוד לעילוי נשמתו ואם אינם יודעים ללמוד או שהם טרודים בעסקיהם יעשו צדקה לעניים האביונים הלומדים לעילוי נשמתו וידעו העולם כי גדולים מעשיו המנוח ז"ל שהיה ודאי ירא את ד' בכל לב שזכה שבניו אחריו יכבדוהו במותו יותר מבחייו. ואפשר דזהו פשט כוונת דהע"ה (תהלים קי"ב) אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. הוא הדבר אשר דברנו ממש דהוא משבח לאיש הירא את ד' אשריו שזוכה שזרעו יהיה גבור בארץ וגם שיהיה עשיר ע"י הצדקה שעושה היא עומדת לעד ויגין עליהם ואפשר דזה יהיה רמז הכתוב שהתחלנו בו הצבי ישראל על במותיך חלל רמז הרומז על הצדיק שאנו עסוקים בהספדו שזכה שאחר מיתתו יעלה במעלה העליונה וזה אומרו על במותיך תעלה במעלות אפילו לאחר מיתתו שהיא חלל שהמת נקרא חלל כדכתיב (תהלים פ"ז) חללים שוכבי קבר וגו'. ובכן אני אברך להבנים בניו וכל זרעו שזכות הכבוד והצדקה שעושים לעילוי נשמת מר אביהם ז"ל מגינה ומצילה ויאריכו ימים ושנות חיים ברב עושר וכבוד והצלחה רבה הם ובני בניהם עד עולם אכי"ר

דרוש י"ג הספד

שדרש עט"ר מורי הרב בעה"מ ספר בני בנימן זלה"ה בפטירת הרב הגדול ראש"ל מד שניו כמהר"ר יונה משה נבון זלה"ה

והנושא בא. ויצא משה מעם פרעה אל העיר ויפרוש כפיו אל ה': ויצא משה מעם פרעה אל העיר ויפרוש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות ומפר לא ניתך ארצה

איתא במדרש לאחר שמת משה רבינו ע"ה מצאו הקב"ה ליהושע שהיה יושב ובוכה. אמר לו וכי לך לבדך מת והלא לי מת. שמיום שמת אבל לפני שנא' ויקרא ה' צבאות לבכי ולמהפך

ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה, גדלה מעלת הספדן של צדיקים וכמו שמצינו באברהם אע"ה שנזדרז במצוה זאת כדכתי' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. והנה רז"ל דרשו בהאי קרא מהיכן בא מהר המוריה בא. ובאמת די"ל בהאי דרשה דרז"ל ומה בא לאשמועינן אם כא מהר המוריה או ממקום אחר. ועוד דהלא מצינו כשמת אברהם אבינו ע"ה דאמרו רז"ל אותו היום שמת א"א ע"ה עמדו כל גדולי הדור ואמרו אוי לדור שאבד מנהיגו ואוי לספינה וכו' נמצא שכבודו בגדולים לעשות לו הספד לפי כבודו ואף דהיה יצחק אבינו ע"ה וכן מצינו בכמה צדיקים. לא עת האסף וא"כ מצא הקפידה מקום לנוח מה טעם היה לו לאברהם תכף ומיד כשומעי את מיתת שרה לסופדה ולבכותה הוא העצמו ולא הניח הדבר לגדולי הדור. אמנם נר' לפקע"ד דכאן היו סוברים גדולי הדור באין ראוי להספיד ולבכות לשרה יען וביען שראו בשרה אמנו שנתקוטטה עם הגר ואמר גרש את האמה הזאת ואת בנה וכו' ונהג בה דרך אכזריות. וכן עם א"א ע"ה א"ל חמסי עליך וכו' ומשום סיבה זאת מנעו את עצמם מלעשות לה הספד כראוי. אמנם א"א ע"ה ביודעה ומכירה שכל מעשיה היתה לש"ש וכמו שא"ל הקב"ה כל אשר קאמר אליך שרה שמע בקולה נזורו עצמו ואף שהיה עסוק במצות עקידת יצחק בהר המוריה תכף ואין דרך ובא מהים להספידה כראוי ולהודיע לרבים שכל מעשה היה לש"ש וטועים הם למנוע את עצמם ולהכי איצטריך קרא להודיענו ויבא אברהם וכו' וגם רז"ל הוכרחו להודיענו שבא מהר המוריה אף שהיה עסוק במצות עקידת יצחק וכו' אי לזאת מ"ו ראוי להגדיל המספד על צדיק זה שאנו עסוקים בהספדו שיאמינו מלכי ארץ שכל מעשיו היה לש"ש ואפי' אם ראו איזה ענינים ודברים לא במרד ולא במכל ח"ו וא"כ חיביים אנחנו כדי שח"ו לא נכשל במה שאמרו רז"ל התם כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנא' ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שרגש עליהם ההר להורגן וכל המפרשים אחזו צער להבין איך הוא מדה כנגד מדה

והנה נר' לפקע"ד לפרש עם מה שראיתי לה' זרע יצחק בפ' ויחי על מ"ש התוס' במסכת נדה ד"ה על מ"ש הש"ס בגד שאבד בו כלאים עושה ממנו תכריכין למת ואמר ר"י כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות והק' התוס' וא"ת ועכשיו שאנו מסירין ציצית מן הטלתות של המתים האיך אנו עושים דאמרינן בפ' התכלת שלכתחילה צריך ליתן ציצית בבגדי המתים ובמתי מדבר מצינו בפ' הספינה שהיה להם ציצית מיהו הא ל"ק שבכל ע"ב היו נכנסים בקבריהם חיים ולמחר היה הכרוז יוצא הבדלו החיים וכו' וקודם שנבא לדברי ה' זרע יצחק איכא להקשות לפקע"ד בדברי התו' דלמה לא קבעו קו' על הש"ס עצמו דהכא משמע דהמת חפשי מן המצות אפי' במצות ל"ת דהיינו כלאים. והתם בפ' התכלת ובפ' הספינה משמע דצריך ציצית למתים אף דהוא מצות עשה וא"א דהם חפשים למה לן להטיל להם ציצית. ואחר התבוננות נר' דלא קשיא משום דאה"נ דאמרינן דהמתים חפשי מן המצות אבל אם עשו איזה מצות לא איכפת ומשו"ה במתי מדבר שהיו נכנסים בחיים ולא היו יודעים מי יחיה ומי ימות לא איכפת להו להניח הציצית בטלתות אף אם ימות