איש אמונים רעא

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחילת דברי וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלד'יך מייסרך. בהקדים את הידוע דכשאנו כלנו באחדות אחד נקראים בנים למקום אבל כשיש פירוד ח"ו אזי אנחנו בגדר עבדים כמו שאר אוה"ע וכמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל בכוונת הכתוב ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה דהכוונה דהגוים כיון שאין להם אחדות כל אחד מת בעונו. אבל ישר' כיון שהם כגוף אחד כשצדיק אחד נפטר מכפר על כל ישראל וז"א ידין בגוים וגו' וזה דוקא אם יחזרו בתשו' בשעת ההספד ויקבלו להיות באחדות וז"א וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלד'יך מייסרך ועי"ז ושמרת את מצות ה' אלד'יך ללכת בדרכיו וגו'

חזרתי ואמרתי וידעת עם לבבך הכוונה שלא תתייאש מן הגאולה ח"ו בראותך כמה יסורין קשים ושפלות ודלות עם בני ישראל תדע כי כל אלו היסורין והשפלות הוא לזכך את ישראל מכל סיג רק אתה תקבל עליך לשמור את מצות ה' אלד'יך ובטחונינו בה' שבקרוב ה' אלדיך מביאך אל ארץ טובה ויבנה בית קדשינו ותפארתינו וישלח משיח צדקינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר

דרוש י"ב להספד

שדרשתי נגד הר הזיתים לכבוד הרב ר' צבי ריקשלינגער ז"ל ולכבוד המנוח סי' אהרן קאזי הלוי תנצב"ה בקהל עם העי"א

והנושא בא: הצבי ישראל על במותיך חלל

איתא במס' כתובות ד' ק"ה אמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג' כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו. אחת אומרת יבא שלום. ואחת אומרת הולך נכוחו. ואחת אומרת ינוחו על משכבותם עכ"ל. ויש להעיר במאמר הזה שתי הערות. א' למה היה צריך ג' כיתות לומר כל כת דברים אלו היה יכול לאומרם כולם כת אחת. ב' דסדר הכתוב הוא (ישעי' נ"ז) יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו ולמה הפכו סדר הכתוב כת שניה אומרת הולך נכוחו והשלישי' אומרת ינוחו על משכבותם. ואולם נראה לפרש עפ"י מ"ש רבינו בחיי ז"ל בס' חיי שרה דמצילו במיתת הצדי' דיש מדרגות ומעלות דהיינו כי באברהם אבינו ע"ה נאמר לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו) אבל בחנוך נאמר לו יותר מעלה גדולה שנאמר בו ויתהלך חנוך את האלד'ים (בראשית ה') ובדניאל נאמר לו מנוחה דהיינו שנתבשר שיעמוד בתחיית המתים שכתוב בו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימים בסוף (דניאל). מעתה זהו כונת המאמר שאמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם יוצאות לקראתו ג' כיתות של מלאכי השרת לבשרו שלא יצטער ח"ו כמו שהיה מצטער רבן יוחנן ן' זכאי (ברכות ד' כ"ח ע"ב) כשהיה חולה ונכנסו תלמידיו לבקרו התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק למה אתה בוכה ואמר להם מפני שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בכעסו כעס עולם וכו' ולא עוד אלא יש לפני שני דרכים אחד לג"ע ואחד לגהינם ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי ולא אבכה. נמצא דאפי' רבן יוחנן ן' זכאי שהיה צדיק גדול היה מצטער לידע באיזה דרך מוליכים אותו כ"ש שאר צדיקים כי בודאי מצטערי' הרכה ומשו"ה יוצאות לקראתו ג' כיתות של מלאכי השרת לבשרו כת אחת אומרת לו יבא שלום כי זוהי המעלה שהשיג אאע"ה שאמר לו הקב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכת שנית אם הוא יותר גדול במעלה מבשרת אותו הולך בכוחו כמו שזכה חנוך שנאמר בו ויתהלך חנוך. וכת שלישית מבשרת לכל הצדי' שינוחו ויעמדו בתחיית המתים כמו שנא' לדניאל ותנוח ותעמוד לגורלך וגו'. ובהכי ניחא שהכתוב דבר בתחילה בלשון יחיד יבא שלום ואח"כ נקט לשון רבים ינוחו על משכבותם היל"ל ינוח על משכבו אבל באמת לשון מנוחה נאמר לבשרו לתחיית המתים כמ"ש לדניאל ולהכי נקט לשון רבים כי כל הצדיקים יקומו בתחיית המתים. ובכן גם בצדיקים אלו הרב ר' צבי ור' אהרן הלוי ודאי שיצאו לקראתם כתות מלאכי השרת לבשר' שתהי' נשמתם צרורה בגן עדן עם שאר נשמות הצדיקים

אך עיקר הבכי והיגון הוא לבניו הי"ו ולכל בני ביתו שמגיע להם חסרון הניכר. הגם שנתנו רבותינו ז"ל גבול שלשם לבכי שבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת והגבול האחרון הוא עד י"ב חדש. וכמ"ש (ברכות ד' נ"ח) אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י"ב חדש והכי איתא במס' שמחות בפ' בתרא. מ"מ באבילות דאב שמת לגבי בניו מסתעף אליהם יותר משאר אבלים כי בשאר אבלים יש שני סעיפים דאבלות. הסעיף האחד מחמת נמוסי העולם והלכות מדינה המחייבות לו הדאגה והבכי בהיותו זוכר הימים הראשונים אשר היו טובים מאלה ושמחת לבו עם אותו החפץ הנגזר ממנו איך נהפך עליו שמחה לחוגה וששון לאנחה. וסעיף השני דרך חיוב המועל מצד הרגשת הלב שבודאי עונותיו הטו אלה להענישו ולהוכיחו בתוכחות על עון ובכן ראוי שנפשו עליו תאבל להורות במעשה אבלו כי ידיו שפכו את הדם הזה וחטאתו כי כבדה מאד מנעה הטוב ממנו והסעיף הג' נתוסף בבנים שמת אביהם פסידת הגוף ופסידת הנפש פסידת הגוף הוא דכל הבנים מתנהגים בדרך אביהם וכל מעשיהם עושים בעצתו ועפ"י מאמרו וכל מה שהיה טורח להרויח היה לטובתם ולהנאחם שהם יורשים נכסי עזבונו זהו פסידת הגוף. ופסידת הנפש היא מצות כיבוד אב ואם כי אביהם כמה טרח ויגע לגדלם על התורה ועל העבודה ודרך ארץ ושלמות בהיותו קטן נער ובער עד שגדלו ותמורת כל העסק והיגיעה רבה הנז' נתחייבו בניו במצות כיבוד אב ואם שמצוה זאת השכל מחייב אותה אף שלא היתה כתובה בתורה כמ"ש מהרימ"ט ז"ל. וא"כ בהעדר אביהם הרי יש להם פסידת הנפש הנמשכת כל ימי היותם על האדמה והיא מצוה רבה ויקרה שהאדם אוכל פירותיה בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. ופסידא כזאת לא תשתכח מן הלב כל ימי חלדו ואפשר דזה יהיה כוונת הכתוב (מלכים ב' ב') ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים. ויש להעיר אמאי נקט והוא מצעק דהוא לשון הוה ותדיר לעולם היל"ל ויצעק. ועוד קשה מאי דקאמר ולא ראהו עוד פשיטא כיון דעלה אל הסערה מהיכן יראהו עוד. ועוד קשה מאי דקאמר ויחזק בבגדיו ויקרעה לשנים קרעים ובגמ' (מ"ק ד' כ"ב כ"ו) אמרו דמאי דנקט ויקרעם לשנים קרעים דלא הים צריך לכתוב לשנים קרעים דמלתא דפשיטא היא כיון שקרע אותם ודאי שנקרעו לשנים אלא ללמדך שאינו מתאחה לעולם כדי שיראה הקרע ויזכור תמיד מרבו שלמדו חכמה. וכן הדין באביו ואמו שאינו מאחה לעולם