איש אמונים רסו

שלא יתן צדקה ח"ו ולא ידענו כוונתו. ב' אחר שאמר כי תראה ערום וכו' אמר ומבשרך אל תתעלם איך שייך ציווי כי תראה ערום וגו' אם לא לאיש שיש לו בשבילו בגדים לרוב ואיך שייך להזכירו ומכשרך אל תתעלם. ואם כוונת ומבשרך הוא על קרוביו כמ"ש רש"י ז"ל היה לו לצוותו בתחילה כי כן שורת הדין נותן שקרובו קודם לתת לו צדקה קודם העניים זרים. ג' ק' כפל הענין והלך לפניך צדקך כבוד ד' יאספך לא ידענו מהו התשלום חול הזה שהולכת לפניו צדקתו

ואולם נראה לענ"ד לפרש בהקדים חקירה אחת שחקר הגאון ה' חיד"א בס' ראש דוד ס' כי תשא דהנה הצדקה ידוע שהיא הלואה להקב"ה כדכתי' מלוה ד' חונן וגו' ואמרו רז"ל אין הצדקה משתלמת אלא לפי ג"ח שבה. ותנן אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וחדא מנייהו הוא ג"ח וכיון שהצדקה היא הלואה להקב"ה איך אוכל פירות והא הוי רבית ואסור בין למלוה בין ללוה. ותי' ב' תי' התירוץ הראשון הוא פשט דלגבי קב"ה כב יכול דליכא נשך דבין אדם לחבירו נושך אותו משא"כ לגבי קב"ה ושרי הרבית. והתי' השני הוא דכיון שלא יש כי אם פירות ולא מצי לתבוע הקרן שרי. וכמבואר בס' כהונת עולם בתשו' הרב מהר"ש פרימו ז"ל בסי' א' יע"ש. וא"כ במצות הצדקה דלא מצי לתבוע הקרן דשכר מצות בהאי עלמא ליכא וא"כ אין לו בעוה"ז כי אם פירות ושרי לאכול הפירות יע"ש

והנה חקירה זו כבר עמד בה רב כהנא ה' מעיל צדקה ז"ל בסי' תנ"ו ובסי' תקע"ז בסי' תנ"ו תי' דהפירות שמשלם הקב"ה הוא על שהחיה את נפש העני ונפשות ביתו ואינו שכר הפרוטה שנתן להעני. ובסי' תקט"ז תי' כמו שהי' הרב ראש דוד ז"ל דלגבי הקב"ה ליכא נשך ושרי יע"ש. וה' קול יעקב שאול ז"ל תי' כמו שתי' ה' מ"ץ ז"ל דלגבי פקוח נפשות שרי וכמו שפסק מרן כיו"ד סי' ק"ס דמותר ללות ברבית משום פקוח נפשות יע"ש וכמ"ש התו' בע"ז ד' כ"ו ע"ב יע"ש

אשר עפי"ז פי' ה' ראש דוד ז"ל כוונת מאמרם ז"ל שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה השיב להם צאו וראו מה פירש אבא פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. דהכוונה דיש לך אדם שהוא נדיב נדיבות רחב לבב פזרן בכל עניניו במאכלו ובלבושיו ובכלל נותן צדקה לעניים במדה רבא אל יעלה על לב אדם לומר כי צדקותיו אינם חשובים יען כי טבעו הוא לפזר בכל עניניו חלילה לו' כן אלא כל צדקותיו המה חשובות ומרוצות לפני ד' כי הנדיבות הוא מסטרא דקדושה ונוטל שכרו משלם. מעתה זהו כוונת המאמר ששאלו לשלמה הע"ה עד היכן כחה של צדקה אם היא אפי' למי שטבעו לפזר יש לו שכר. והשיב להם מ"ש אביו ע"ה פיזר אעפ"י שהוא פזרך הרבה ובכלל נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד לו ולבניו כמו שפי' רד"ק ז"ל ויש לה קרן ויש לה פירות. וכי תימא דהוי רבית לז"א קרנו תרום בכבוד הכוונה שאינו יכול לתבוע הקרן בעה"ז רק קרנו תרום בכבוד לעה"ב לפני מלך הכבוד וכמ"ש מהר"ש פרימו ז"ל דכל שאינו יכול לתבוע הקרן שרי ע"כ רד"ק ז"ל וש"י

עוד נקדים מ"ש מור"ם ז"ל בש"ע יו"ד סי' קס"ו סו"ס ג' וז"ל מי שאינו צריך ללוות מעות רק לטובת המלוה אומר לו בנה לך חורבה זאת וכל מה שתוציא ע"ז עלי לשלם לך וכל זמן שאיני משלם לך דור בה בחינם מותר ואין כאן הלואה רק עשה לטובת המלוה עכ"ל והיא ס' בעה"ת ז"ל שער מ"ו ח"ד סי' כ"ו והביאה מרן בב"י סוס"י הנז'. ופ' להרב בית דוד חיו"ד סי' פ"ה ויש לי מעט אריכות דברים בזה ואיכמ"ל

עו"ן מ"ש רז"ל כל המהנה ת"ח מנכסיו וכו' כאילו הקריב תמידין ברכות י"ד

עו"ן את הידוע דהת"ח יש להם דין קרוב עם כל העולם וכמ"ש רז"ל חכם שמת הכל כקרוביו הכל קורעין עליו וכו' באופן דהם שאר בשר כמו הקרוב שנקרא שאר בשר גם הת"ח נקראו שאר בשר

מעתה נבא לבאר כונת הכתובים והן קדם נבין כוונת הכתוב הקודם להכתובים הנז' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה שלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. דלכאורה יל"ד שני פעמים באמר התר אגודות מוטה וכל מוטה תנתקו הם שפת יתר ואם היה אומר כפל הענין במילות שונות החרשנו אבל במילות שוות לא מצינו הא ודאי דיש הפרש בין מילת התר אגודות מוטה ובין מילת וכל מוטה תנתקו והנה התרגום תרגם שניהם לשון הטיית דין ורש"י ז"ל הביא לשון התרגו' ורד"ק פיר' מוטה לשון מוטות שדוחקי' את העניים ונוגשים אותם וכן את העבדים. וכן פי' המצודת דוד. ואולם נלע"ד לפרש כוונת אומרו התר אגודות מוטה כוונתו להתיר שטרות וחובות שנותנים ברבית דמוטה הוא כינוי הרבית דכתי' כי ימוך אחיך ומטה ידו וגו' אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' וגם רז"ל אמרו כל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין דכתיב כספו לא נתן בנשך וגו' לא ימוט לעולם. וא"כ נוכל לפרש כוונת הכתו' אחר שאמר פתח חרצובות רשע אמר התר אגודות מוטה שלא ילוו ברבית ואח"כ אמר וכל מוטה בלשון כולל כל מוטה שנותנים מוטות עול על צואר העני' והעבדים תנתקו כמ"ש רד"ק ז"ל

ובזה יבואו כוונת הכתו' שאחריו על נכון מדוקדקי' יפה. והוא שמזכיר הנביא ישעי' אחר ששמעת שאני מזהיר אתכם על איסור רבית שמא יעלה על דעתך שלא ליתן צדקה לעניים מסיבת רבית וז"א הלא פרוס לרעב לחמך לזה אני אומר דליכא שום נדנוד איסור כלל. זה יצא ראשונה ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו דהיינו פיקוח נפשות כפסק מרן ז"ל דמותר להלוות ברבית לצורך פקוח נפש ובכן לא תמנע ח"ו מסיבה זאת ועוד יש טעמים אחרים דליכא שום איסור אי לזאת אני מזכיר אותך ומבשרך שהוא הת"ח שהוא שאר בשר כאמו"ל לא תתעלם לקרב לו התועלת וההנאה והטעם דליכא איסור רבית הוא דכל ההנאה של הצדקה היא לך ולא לזולתך וז"א אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח וכל שההנאה היא למלוה דווקא ולא ללוה כבר פסק מהר"ם דאין בו שום איסור וכנז"ל. ועוד טעם אחר שהקרן אינך יכול לתבעו כלל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא וז"א והלך לפניך צדקך שעיקר הצדקה היא לעת"ל וכמ"ש ה' ראש דוד ז"ל ועוד טעם אחר דלגבי קוב"ה ליכא נשך ח"ו ושרי וז"א כבוד ד' יאספך ובזה לית לך למיחש בזה לאיסור רבית כלל ודו"ק

והרב כלי פז פי' כוונת הכתוב כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם דיל"ד שהיה לו לומר כי תראה ערום תכסנו ולא וכסיתו שהוא לשעבר ופי' ז"ל דהכוונה דאף שהאדם כבר נתן בגדים ומלבושי' לעני פעם אחת לא ואמר כבר נתתי לו פעם אחת ואם לרוע מזלו בלה וכלה ונאבד או מכרו לרוב עניוותו מה נעשה לו לזה מזהיר הנביא כי תראה ערום וכסיתו כמה פעמים ותקח ראיה מגופך שאתה שנה שעברה עשית כמה בגדים חדשים ועתה למה תעשה עוד