איש אמונים רסב

ישיבה בארעא קדישא ציון היא בית חיינו. עיר קדשינו ותפארתינו. להגות בתורת ד' ביום פטירתו. לזכר עולם גילה צדקתו. ובהורמנותייהו דרבנן הנני עומד לספוד לצ'רה. למעבד לים יקרא. וי לאזילא וי לחבילא. קול נהי נשמע מציון המהוללה. מה אענה ומה אומר הנה לשלום מר. אך בזאת אראה בנחמה פרי צדיק עץ חיים בניות ברמה. הוד והדר פעלו וצדקתו. המה יצאו לקראתו. ינוח על משכבו בגן עדנו. עם הצדיקים וחסידים ישע אהלי אפדנו. עומד ומשמש לפני כסא כבודו. ויסך אלו'ד בעדו. ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו. אלד'ים יחננו ויברכנו. וימהר ויחיש לגאלינו. א תה תקום תרחם ציון

ידוו הדווים ויקוננו הספדנים על אבידה שאינה חוזרת. הצדיק נודע למשגב יקר תפארת. אשר מדברי צוואתו. הורה גבר חשקו ותאותו. לעלות ההר הטוב הזה. אשר מחזה שדי יחזה. וכאשר לא יכול להשיג מטרתו. עזב מהונו לחכמי ארץ הק' להשלים פרי מחשבתו. ובאין תפונה ידע צדיק מ"ש בספרי פ' ראם כי יושבי ארץ ישראל קודמין לעניי חו"ל. גם הרב מהריק"ו ז"ל שורש ה' כתב דהמחזיקים ביד יושבי ארץ ישראל יש לו חלק וזכות כאחד מיושביה. והגאון ה' חיד"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' י"ט כתב כמה טעמים דראוי להחזיק ביד יושבי א"י. זה יצא ראשונה כי ע"י הצער שסובלים יושבי א"י בהיותם נאנחים ונאנקים הוי לכפר על אחינו שבחו"ל שיש בהם שעושים כמה דברים כמו גילוח זקן ופאות ושחוק הקומידיאס וכו' וע"י שמחזיקים ביד יושבי א"י ובפרט המחזיק ביד רבנן קדישי כי ע"י לימוד תורתם יושבים בשלוה אנשי חו"ל

עוד טעם ב' כתב כי תפילת חו"ל יש מסך מבדיל ובלולים יעלו מארץ לא מטוהרה דרך חול משא"כ כי בא"י כל תפילה כל תחינה החלו עולין אל השמים ממעל. ובמה יתרצה עבד ד' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י אם לא בהחזיק ביד יושביה ותפילתם היא העולה ועשה את עולתו. ובס' ראש דוד פ' ויצא אחר שכתב כי תורת א"י שם יתנו וכו' והיא עבודת ד' באמת והדברים עתיקים. והק' וז"ל ויש לחקור כי מצינו גדולי ישראל תנאים ואמוראים יושבי חו"ל והם כי לא להזכיר שלא עבדו את ד' כראוי. והתשו' לזה דכשם שרצה הקב"ה כי לא יחדל אביון כדי לזכות להעשירים וכו' כן הדבר הזה כי הן בעון יושבי א"י הם נצרכים ויש עניים ואביונים וכו' ואין להם תקומה כי אם בצדקת בני הגולה החכם בחכמתו והעשיר בעשרו מחזי' ביד יושבי א"י ובכן יושבי א"י הם שלוחי כל הגולה וכו' וכל ישר' המחזיקים בידם וכו' כנודע יששכר וזבולון אחד מתעסק ואחד לומד וכו' וכזאת כל בני הגולה נזונים בזרוע יחדיו יחלוקו המחזיקים עם יושבי ארץ ישראל יע"ש ותרוה צמאונך

אשר עפ"י הטעמים הללו נר' לפקע"ד לפרש כוונת דהע"ה בעז' קכ"ב שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלד'ינו אבקשה טוב לך. דלכאורה יש לדקדק בהני קראי דבתחי' קא משבח לירושלם כי שמה ישבו כסאות למשפט ואח"כ מזהיר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך כאילו הם ב' דברים ירושלם שתהיה בשלום ועוד דבר אחר ישליו אוהביך. ואח"כ אמר יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך היינו שכבר התפלל שיהיה שלום ושלוה. וא"כ למה אמר אח"כ למען אתי וריעי אדברה נא שלום בך הלא כבר שאל יהיה ש' בחיליך. ותו קשה לנו לדעת מה כוונתו למען אחי וריעי ולא ידענו מי הם. ותו קשה מ"ש אח"כ למען בית ה' אלד'ינו אבקשה טוב לך בתחי' אמר אדברה נא שלום בך עתה שינה אבקשה טוב לך מהו הדבור ומה היא הבקשה

ואולם עפי"ה הנה נכון וידוע כי מילא שלום הוא כינוי לצדקה דכתי' והיה מעשה הצדקה שלום וידוע כי אוהבי ה' הם הת"ח כדכתיב להנחיל אוהבי יש. וידוע כי דיבור הוא קשה. מעתה זה יהיה כונת דהע"ה דבתחי' משבח לירוש' כי שמה ישבו כסאות למשפט ת"ח שקודים על לימודם. ואחר כך מזהיר אותם לאנשי חו"ל שאלו שלום ירושלם בכללות כל ירוש' חייבים אתם להחזיק בידם במעשה הצדקה שלום ואח"כ מזהיר על הת"ח שיחזיקו בידם שילמדו בשלוה. וז"א ישליו אוהביך. ונתן טעם ראשון כי ע"י יושבי א"י ולימודם יכפר עליהם יהי שלום בחיליך אנשי חו"ל שלוה בארמנותיך מדה כנגד מדה ממש שלום ושלוה

ושוב כתב למען אחי וריעי אדברא נא שלום בך. הכוונה דאנחנו דין אחי' ושותפי' יש לנו כמ"ש ה' ראש דוד ז"ל כיון דאתם מחזיקים בידינו יש לכם ליקח חלק בזרוע וז"א אדברה נא קשה שלום בך. ועוד טעם אחר כי תפילתינו תעשה רושם כי אנחנו מתפללים במקו' שכינ' עוזינו וז"א למען בית ה' אלד'ינו אבקש' טוב לך אנו מתפללים בעדכם כי תפילת א"י העולה בלי מסך אל השמים ממעל ודו"ק

ובלי ספק שזו היתה כוונת הרב המנוח שאנו עסוקים בהספדו שהפריש מממונו לת"ח שבפעה"ק ירוש' ת"ו וחיובא רמיא על האפוטרופוסי' שמינה לקיים פקודתו בלי שינוי כלל. וזה יהיה כוונת הפסוק שבוע העבר איש כי ידור נדר לה' וגו' לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דיש לדקדק מילת על נפשו אין לה מובן והיה די שיאמר לאסור איסר עליו. ותו ק' כפל הענין לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דנראה אך למותר. ואולם עפ"י דרכינו הנה נכון ובהקדים מ"ש הגאון הרב חתם סופר בח"מ סי' קי"ד וסי' קט"ו במי שאמר אתן לעניים כו"כ דתיכף בשעה שאמר אתן נשתעבדו כל נכסיו ואם מת חייבים היורשים לקיים חיובו כאשר נדר יעש"ב. ואפשר דזה יהיה כו' הכתו' איש כי ידור נדר לה' וגו' לאסור איסר על נפשו דהיינו לתקון נפשו לאחר פטירתו אם נדר בל' נדר דהיינו שאמר על עצמו שהוא יתן היורש הבא אחריו לא יחל דברו ולא ישנה מפקודתו אלא ככל היוצא מפיו יעשה

ובאו"א נלע"ד לפרש הפסוק הזה בהקדים מ"ש בחולין די"ז ע"א בעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ מהו. ופירש"י מהו לאכלם אחר כניסתן לארץ מי אמרי' כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה ה"מ לנחור אחר כך ולאכול אבל הנחורות הבאות מהמדבר הואיל ובשעת נחירתן היתה היתר תו לא מחסרי איד לא שנא ודרוש וקבל שכר הוא שצריכים אנו לעמוד על האמת ואעפ"י שכבר עבר עכ"ל. והרא"ש ז"ל דחה דברי רש"י ז"ל וכתב דנ"מ מבעיא זאת לאדם שאסר על עצמו באחד מן המינין מזמן פ' ואילך וכשהגיע הזמן היה בידו מאותו המין שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנשאר בידו מאותו המין או לא. אי נמי כגון שר ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות העכו"ם ושלקות וכיוצא אם נשאר לו מאותו דבר. אם אסור לאכלו או לא עכ"ל. וראיתי להרב טירת כסף ז"ל שהק' על הרא"ש ז"ל דאיך מדמה גבינות העכו"ם שאסרו ב"ד עם אברי בשר נחירה. דשאני אברי בשר נחירה קודם כניסתן לארץ היה היתר גמור נחירה כמו שחיטה ממש