איש אמונים רנט

מה לידידי הצדיק נפש דוד תדושן בגנזי מרומים. ומה יקרו ריעיו חסידים צדיקים ותמימים

מה למעלה נפשו בטוב תלין וזרעו ירב זרח רב

ומה שם בנו השר הנכבד אליאו בהיר הי"ו ון' בנו הוד יוסף עינינו הי"ו ומשל ממשל רב

מה כ"ל אשר באהלו אהל ישרים יפריח. ומה יתרון משרשיו יפרה נצר אף יזריח

מה לאיש ידידינו החכם השלם טור אודם פטדה. ומה מעשיו גדול המעשה משה שפיר מיוחס שבעדה

מה שכרו כתמר יפרח. ומה גמולו יראה זרע גיל יגיל יציץ ופרח

מה אנחנו מחשים עינינו אל ה' אלד'ינו. ומה תעשה לשמך הגדול קומה והושיעינו

ישמח האיש ותגל האשה עלינו לשבח ולהוביל שי תודות להאשה היקרה הצדקת המפורסמת ברוב צדקותיה אשר קבעה ישיבה בארעא קדישא יסוד מוסד קבועה לדורות עולם ואנחנו אשר נבחרנו לעמוד ולשרת ולקבוע עיתים לתורה דבר יום ביומו חיובא רמיא עלינו לברך בשמה ובשם מר בעלה ובניהם ובנותיהם ועליה אמר החכם שבחכמים תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכדי להבין כונת הכתוב נלע"ד לפרש בהקדים הרב החסיד בס' שמע יעקב בפ' וירא כונת הכתו' האמורים באלישע שהיה הולך אצל השונמית מידי עברו יסור שמה לאכול לחם. ותאמר אל אישה נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה ויהי היום ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמות וגו' ויאמר אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת וגו' ומה לעשות לך וגו' ודקדק הוא ז"ל כי מה ראתה השונמית לעשות עלית קיר הלא יותר טוב היה לה שהיה אוכל על שלחנה בתוך ביתה. זאת ועוד ק' לאלישע הנביא כמה פעמים היה אוכל אצלה לחם ולא נתן אל לבו לשאול מה לעשות לה עד שעשתה עלית קיר וגו' באותו פרק אמר לה הנה חרדת אלינו וגו'. ואולם הוא ז"ל מפרש באר היטיב בהקדים תשו' ה' תה"ד בסי' שי"ח שכתב מהרי"ח בשם רבינו אפרים במי שאמר לחבירו בא ואכול עמי ואכל עמו דחייב לשלם לו ופסקו מור"ם בח"מ סוס"י רמ"ה. וכולם תמהים בדין זה שהרי הרב בעה"ת שער כ"ה הביא תשו' הרי"ף ז"ל דפסק במי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל תבע מהיתום דמי מזונות כי בתורת הלואה הוציא עליו והיתום טוען כי בתורת מתנה פרנסו והשיב שאינו חייב היתום כלום וכו' יע"ש והביאו מרן ז"ל בח"מ סוס"י קכ"ח. והרב החבי"ב ז"ל שם בסי' קכ"ח הביא משם מהר"א גאליקו ז"ל שחילק דהרי"ף ז"ל מיירי בהביאו היתום אל ביתו והיה סמוך על שלחנו ואמטו"ל פטר את היתום וה' תה"ד ז"ל איירי במפרנס את חבירו ושולח לו פרנסתו לביתו. ויש לי בזה אריכות דברים ברם אין כאן מקום להאריך. מעתה יבואו ביאור הכתובים על נכון כי השונמית אם רצתה לתבוע מאלישע שהיה אוכל אצלה שישלם לה את גמולה כיון שהיה אוכל על שלחנה לא היה לה פה לדבר וכמ"ש הרי"ף ז"ל ולזה נתחכמה לעשות לו עלית קיר וכו' שם יאכל לחם ובזה יהיה לה פ"פ לתבוע תשלום גמולה כיון ששולחת הפרנסה לביתו וכמ"ש התה"ד ז"ל וכן היה שאלישע הנביא תיכף שראה שעשתה עלית קיר וכו' כדי שיסור שמה לאכול לחם הבין כוונתה שעתה חייב לשלם מדינה ואמר לה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת לשלוח לנו הפרנסה ובכן תאמר מה לעשות לה וגו'. ובזה פירש כוונת הכתוב שלח לחמך ע"פ המים הכוונה כיון שאתה שולח הלחם ברוב הימים תמצאנו לשלם לך בד"ת ודפח"ח וש"י ז"ל

וזה יהיה לפקע"ד כוונת הכתוב תנו לה מפרי ידיה דלכאורה י"ל אמרו תנו לה מפרי ידיה כאלו הוא חיוב שגוזר תנו לה וגו' אבל עפי"ה הנה נכון דשלמה הע"ה משבח את האשת חיל בכל מעשיה ובכלל שיבח אותם כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון דהיינו דמלבד כשבאים ענים בביתה כפה פרשה לעני לתת לו צדקה מלא כפה ואף גם זאת וידיה שלחה לאביון ששולחת לבית האביונים מזונות ופרנסה לאביונים להחיות את נפשם כאשר שמעתי מפי מגידי אמת על הגברת המקדשת תמ"א שהולכת היא בכבודה לבית החולים הצנועים להוליך להם מגדנות ופרנסה ורפואות ומעות אשריה מ"ט חלקה ומ"נ גורלה. ובכן לאשה כזאת ששולחת צדקתה וגם לפעיה"ק שלחה כמתנת ידה וקבעה ישי' קדישא ללימוד תורה הק' לאשה כזאת מן החיוב שישולם לה גמולה וז"א תנו לה מפרי ידיה וגם ויהללוה בשערים מעשיה ודייק בלישנא מפרי ידיה דהיינו הצדקת ששולחת כמו שאמר לעיל וידיה שילחה לאביון והקרן קיימת לה לעוה"ב כי בעוה"ז אוכלת הפירות דוקא ולזה נקט מפרי ידיה ודו"ק

ומלבד כל המעשה הצדקה אשר עשתה אחותינו הגברת המקדשת סי' מזל טוב תמ"א עוד ידענו שהיא ומר בעלה השר הנכבד כש"ת אליהו בה'יר נר"ו המה בונים בית הכנסת בעוב"י כלכתא יע"א מקדש מעט משובח ומפואר לע"ן אביהם הזקן היקר ונכבד סי' דוד יוסף עזרא ז"ל ויקרא שמו בישר' מגן דוד אשריהם מה טוב חלקם באמת ראוים לשבח ולתהלה ולברכם רב ברכות יבלו ימיהם בטוב ובנעימים וחפץ ה' בידם יצלח. וגם כתבו ס"ת חדש מכלל יופי להניחו תוך ארון הקדש אשר בביהכנ"ס חדש שבונה ולפקע"ד דג' מצות אלה לקבוע ישיבה מפוארה בתוככי ירושלם למען ילמדו בה לא פחות משתי שעות ביום. וגם בונים בית הכנסת מפואר הדור ביופיו. וגם ס"ת חדש אלה השלשה מצות שנתן בלבם הקב"ה כביכול לעשותם הא ודאי ברור ופשוט כדי שיהיה זכרונם לדור ודור להם ולזרעם וז"ז. ומנא אמינא לה ממה שראיתי במדר' פ' אחרי וז"ל אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות ואוהב בהמון לא תבואה שכל מי שהומה אחר המצות ומצוה קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו תדע שהוא כן שהרי מרע"ה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים ויש לו מצות קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל משה שלש ערים וגו' עכ"ל וראיתי להמפרשים שהביאו משם ה' יפ"ת ז"ל שכתב דמרע"ה עשה מצות הבדל' ערי מקלט קבועה לדורו' ואנן מה נעשה מצוה קבועה לדורות כי אם אחת משלש אלה לבנות בית הכנסת או לקבוע ישיבה מפוארה לעד לעולם או לכתוב ס"ת כי ג' מצות הללו הם קבועים לדורות ורש"י ז"ל בפי' על קהלת בפסו' הנז' פירש כן רק לא נקט לקבוע ישיבה כי אם בנין בית המקדש יע"ש

מעתה הלא תראו מו"ר כמה יקרו מעשי הצדיקי' הללו איש ואשה שזכו שעשו ג' מצות הללו שהם קבועים לדורות בנין בית הכנסת וקביעות ישיבה ולכתוב ס"ת מזה ניכר גודל מעלתם וחן ערכם כי מסיבת היותם אוהבי מצות וצדקות נתן האל יתש"ל בדעת' לעשו' ג' מצות כי כולם הם מצות קבועות לדורות וכמ"ש ה'