איש אמונים רנז

מה שעשה הוא בחייו שהערה למות נשכו להיטיב עם ישראל כאמו"ל כי כן נלמוד ממדתו יתב' שאמר בעד אאע"ה כי ידעתיו וגו'

אשר בזה יתורץ אצלי חקירה אחת שחקרו המפרשים ז"ל דאיך שייך להצדיקים שישאלו חלקם בפיהם שיספידו אותם ויספרו מעשיהם כמו שמצינו לרב שאמר לר' שמואל בר שילת אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא וכן בההיא דרב אשי במ"ק שהבאתי לעיל שהיה רוצה שיכבדוהו בהספדו ואיקפד שהמשילוהו לשלהבת ואבידה ואם נאמר דכונתם היתה בכדי שע"י ההספד והחימום יתעוררו בבכיה ויחזרו בתשו' ולא היתה כונתם בעבור כבודם חלילה הדבר קשה שהרי בפ' הנושא דף ק"ג ע"א איתא התם דרבינו הקדוש ציוה לחכמי ישראל אל תספדוני בעירות והושיבו ישי' לאחר ל' יום וכו' סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזו דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר עכ"ל נמצא דעיקר הכוונה שציוה שיספידוהו הוא לכבודו דוקא האמנם עפי"ה הנה נכון דאינם מבקשים כבוד ח"ו רק רצונם שישלמו להם גמולם כל מה שטרחו לכבודו יתב' בעוה"ז כי זה הוא עדות שמעידים על טוב מעשיהם ויהיה להם עילוי גדול לנר"ן שלהם בעוה"ב ואפשר דזה יהיה כונת רב דאמר לר"ש בר שילת אחים לי בהספדאי הכונה תספר כל מעשי לעין כל דהתם קאימנא הכונה שאתה מעיד עלי בפני וליכא שום מכשול בזה ח"ו

אף כי בצדיק הזה אשר אנו עסוקים בהספדו אין אנו צריכים לספר שבחיו ומעשיו כי המה ידועים ומפורסמים בכל העולם שהיה מקיים מצות הכנסת אורחים כמעט שמעתי באומרים שלא היה חסר מעל שלחנו עשרים אורחים והיה מכבדם יותר מגופו ומהנה אותם לכל אחד לפי שיעורו וגם הי' מכבד את השבת הפלא ופלא מי שלא ראה עונג שבת בבית הרב הצדיק הזה לא ראה עונג שבת מעולם. ועלית על כולנה שכל חשקו ותאותו להמציא מעות לבני ארץ ישר' ומשתדל בכל יכולתו יום ולילה לא ישקוט ולא ינוח לאיש אשר אלה לו פשיטא ופשיטא דהוא מזומן לחיי העוה"ב. וכמו שמצינו בר' עקיבא כשיצאה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב והתוספות בכתובות ד' ק"ג ע"ב גבי מעשה פטירתו של רבינו הק' איתא התם יצתה ב"ק ואמרה כל מאן דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העוה"ב וההוא כובס דהוה רגיל למיתי כל יומא קמיה וההוא יומא לא אתא כד שמע הכי סליק לאיגרא ונפל ומית יצתה ב"ק ואמרה ואף ההוא כובס מזומן לחיי העוה"ב והק' בתו' והלא כל ישר' יש להם חלק לעוה"ב ומאי אולמיה ותי' דמזומן לחיי העוה"ב בלא דין ולא חשבון כלל עכ"ל יע"ש והנה לגבי הנהו דהוו באשכבתיה דרבי וכן ההוא כובס ניחא הוצרך הב"ק להודיענו דאף שהיו בהם אנשים דלא היו צדיקים מפורסמים כ"כ כן ההוא כובס עכ"ז הם מזומנים לחיי העוה"ב אמנם ר"ע שכל ימיו היה מקהיל קהלות ולומד תורה לרבים דמקודם שנולד כמה שנים מזמן מרע"ה כדאיתא במס' מנחות ד' כ"ג ע"ב כבר היה ידוע מעלתו א"כ אמאי איצטריך הב"ק להודיענו שהוא מזומן לחיי העוה"ב וא"כ ק' אמאי לא נרגשו בכאן התוס' כמו שהק' התם והכא לא שייך תירוצם דהתם לפקע"ד ואולם נר' לע"ד דאיצטריך הב"ק להודיע לרבים דאין צריך שיתאספו לספר מעשיו ושבחיו ויקרות ערכו להעיד עליו כשאר צדיקים כי כבר הוא מזומן לחיי העוה"ב והיא גופא אתא לאשמועינן

ובכן לצדיק הזה אשר אנו עסוקים בהספדו דהנה ידוע ומפורסם דמלבד שהיה עושה צדקה כפי יכולתו ופיתו מצויה לכל עובר ושב ואף גם זאת היה מעשה לאחרים כידוע דכל השפע הבא לארץ ישר' מערי פרוסיא והוללאנד היו ע"י עוצם השתדלותו הא ודאי דהוא מזומן לחיי העוה"ב וזה נר' לפקע"ד דזה יהיה כונת דהע"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו דלכאורה מילת ישר נרא' שפת יתר האמנ' נראה דיהיה הכונ' במ"ש הרב בן אברהם ז"ל בפ' וישלח בכונת הכתוב והלך לפניך צדקך והוא דתנן במתני' דאבות דבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומע"ט וכו' וידוע דדרך המלוה לאדם הוא שהאדם הולך קדמה ואחריו הולכים המלווים אותו. וא"כ כיון שהוא הולך לפניהם לא בציר דנתקל באיזה קליפות המבקשים להיותם נאחז בסבך כידוע כי התורה ומעשים טובים היא שומרת אותו מאחריו. משא"כ מצות הצדקה שהיא מקדמת והולכת לפניו לשמרו. וז"א והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך דלא ימצא שום מכשול כלל. ואיתא בגמ' ב"ב ד' ע' ע"א א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודי' תביא בית שהוא הרשות שאוכלים את ישר' בכל פה הב הב עכ"ל

באופן דהמעשה גדלה מעלתו יותר מן העושה ובודאי דלא ימצא לפניו שום מכשול ושום קטרוג ח"ו אלא הולך בדרך ישר לפניו יתב' ליהנות מזיו השכי' בדינא ובדיינא ובפרט כשאנו רואים שזכה למעלה הלא פרוס לרעב לחמך כמש"ל שכל חשקו ותאותו לקיים מצות הכנסת אורחים אשר היא גדולה מהקבלת פני שכינה פשיטא דהולך לג"ע העליון. ואפשר דזה רמז דהע"ה כי צדיק ד' לא מבעיא למי שעשה צדקה דזוכה ליהנות מזיו השכינה דכתיב אני בצדק אחזה פניך אלא אף האוהב את צדקות ישר יחזו פנימו בלי שום מכשול כלל

ואל יעלה בדעת שום אדם לומר מה לנו ולצרה לספוד ולבכות על הצדיק וחכם שכבר תלאו ימיו ושנותיו ואם בגבורות ובהכרח למות כי בא יומו חלילה וחלילה. לומר כן וכמ"ש הרב אזני יאושע ז"ל בדרוש ז"ך דמן החיוב המוטל עלינו לבכות ולהתאבל על התועלת הנמשך ממנו בהיות הצדיק חי שהיה מנן וצנה בעדינו ובפרט לצדיק הזה שאנו עוסקים בהספדו שאבדנו כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת דודאי חיובא רמיא עלינו לספוד לצרה ולבכות ולהתאבל עליו. וזה ראיתי להרב הגדול ראש"ל בספרו הבהיר ייטב לב דזה פירש כוונת המאמר במ"ק ד' יו"ד אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו והק' דתיבת כל מאי אתא לרבויי ותו איך הוי מדה כנגד מדה ואולם עפי"ה הנה נכון והוא דמי שרוצה להתעצל בטענה כוזבת לומר דמאחר דהיה זקן מופלג מהיכא תיתי להספידו ולהתאונן עליו כי בא יומו עת פקודתו וא"כ ראוי שימות בחור כדי שיספדו עליו לפי סברתו וז"א כל המתעצל לבכות אפי' לזקן מופלג אלו דבריו ז"ל וש"י

ומעלת עט"ר מו"ר א"א העזרי הרב החסיד וקדוש מחבר בני בנימין זצוק"ל היה מפרש כוונת המאמר הזה פי' נאה ומתקבל ובהקדים מאי דאיתא בש"ס נידה ד' ס"א ע"ב תנו רבנן בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לנכרי אבל עושה ממנו תכריכין למת והק' בתוס' וא"ת ועכשיו איך אנו נוהגים להסיר הציצית מטליתות המתים והרי מצינו במתי מדבר שהיה להם ציצית כדאיתא בהמוכר את הספינ' ותי'