איש אמונים רנו

רועי צאן וא"כ כשישבו אח"ך בארץ גושן לא יהיה להם פ"פ לגרשם מאחר דכבר ידעו ואדעתא דהכי הושיבם וז"א והיה כי יקרא אליכם פרעה וגו' ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך והטעם בעבור שישבו בארץ גושן ישיבת קבע שלח יוכל לגרש אתכם מסיבת שנאה כי אדעתא דהכי הכניס אתכם בלא"ה כי תועבת מצרים כל רועה צאן וש"י זלה"ה

ועפ"י הדברים האלה פרשתי בעניותי כונת הכתובים בשמואל ב' סי' י"ז וכה תארם. לך ואמרת אל עבדי דוד כה אמר ה' זרעך אחריך הוא יבנה בית לשמי אני אהי' לו לאב והוא יהי' לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי בני אדם ויבא דוד וישב לפני ד' ויאמר מי אנכי ומי ביתי כי כביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלדי"ם ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ומה יוסיף עוד לדבר דוד אליך הואל וברך את בית עבדך לעולם וגו'

והנה רבו הדקדוקים במ"ק אני תחי' אומרו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' וכי צרי' לו' שיוכיחהו בהעוותו ותו ק' אומרו ויבא המלך דוד וישב דמאי נ"מ אם ישב או לא ישב. ותו ק' אומרו מי אנכי וגו' ורד"ק ז"ל הביא מ"ש במדר' שאמרו שדוד היה אומר הלא מן עמוני ומואבי באתי ולא די שבאתי בקהל אלא גם הביאותני עד הלום שהוא מלכות וכו' ולכאורה ק' וכי מתרעם היה ח"ו דוד על שהביאו למלכות. ותו ק' אומרו ותקטן עוד זאת בעיניך אדני אלדי'ם ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק לא ידענו כונתו היכן מצא שהוקטן זאת בעיניו יתב' ומה הוא פי' מילת זאת ומאי למרחוק דקאמר ורלב"ג פי' למרחוק כשיחטאו בני ויתרחקו ממך ולא מצינו היכן הבטיחו הקב"ה ותו ק' אומרו וזאת תורת האדם כאילו יש ב' תורות ח"ו ותו ק' אומרו ועתה הואל וברך את בית עבדך לעולם כאו' עפ"י כל הטענות האלה הואל וברך את בית עבדך לעולם ולא ידענו מה הם טענותיו

ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מאי דאיתא במדר' ס' תולדות על פ' וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ראה אברהם אע"ה שעתיד הקב"ה להתרחק מאותו מקום בעונות ישראל התחיל להצטער אמר לו הקב"ה זאת מנוחתי עדי עד אפי' בחורבנה עכ"ל

מעתה נא"ה והוא דהקב"ה תנאי מתנה עם דהע"ה ע"י נתן הנביא בנך אשר יצא ממעיך הוא יבנה בית לשמי אך בתנאי וע"מ שיהיה אוהבי אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ומפרש הטעם שהוא מתנה עמו כך אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט מישור ובנגעי בני אדם הכונה שכשאינם עושים רצונו של מקום יוכל להוכיחם ולגרשם בשבט מישור דזהו אליבא דכ"ע ובנגעי בני אדם כדין בין אדם לחבירו וכששמע דהע"ה שליחות זה בא וישב לפני ד' וכמ"ש בש"ס כי תשב ללחום את שוטר בין תבין את אשר לפניך זה תלמיד לפני רבו שדן לפניו בקרק' והתחיל לטעון כמה טענו' נגד התנאי הזה א' מי אנכי ומי ביתי וכו' הלא מרות המואביה באתי שהם שונאי ישר' ואתה כב יכול סברת וקבילת והביאותני עד הלום שהוא מלך ואיך עתה תעשה תנאי מחדש הי"ל להתנות עמי בתחילה וכי תימא כי תנאי זה הוא עם ישר' שאני מתנה עמהם על בית המקדש שאני מצוה אותך שיבנה אותו שלמה בנך לז"א ותקטן עוד "זאת" בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך "למרחוק" הכונה וכי קטנה היא ההבטחה שהבטחת זאת מנוחתי עדי עד וזה הבטחת לאאע"ה אל בית עבדך למרחוק כשראה את המקום מרחוק דאדעתא דהכי סברת וקבילת אפי' שיתרחקו ממך ח"ו ועוד חזר וטען דאעיקרא בין אדם לחבירו שייך לומר דמית עלי כאריה ארבא משא"כ לגבי גדולתך יתש"ל וז"א וזאת תורת האדם דיקא ובכן מה יוסיף עוד דוד לדבר אליך אחר כל אלה הטענות הואל וברך את בית עבדך לעולם מבלי שתגרשם כלל

באופן דכל טענתו של הקב"ה לגרש את ישר' מבית המקדש ומא"י מטעם שנעשו ח"ו שונאים בטענת דמית עלי כאריה ארבא מעתה נא"ה דהקב"ה מתרעם ע"י הנביא ירמיהו עזבתי את ביתי דהיינו חרבן בית המקדש וכמ"ש הרב מצודת דוד וגם נעשתי את נחלתי שהוא פטירת הצדיק וכמש"ה מצודת דוד יעקב חבל נחלתו ונתתי את ידידות נפשי בכף אויביה פי' ה' מצודת דוד ז"ל היו אהובים לי מאד ומסרתים ביד נבוכדרצר והגליתים מארצי והטעם לזה על חרבן בית המקדש טעמו היתה לי נחלתי שהיו ישראל כאריה ביער דהוי טענת דמית עלי כאריה ארבא

ועל פטירת הצדיקים נותן טפם יען כי בסילוק הצדיק אינם נותנים אל לבם לשוב בתשו' ולחזור ממעשיהם רק צועקים עליו בקול גדול על סילוקו וז"א נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה והגליתים ומסרתים ביד נ"נ הרשע כדין המשכיר בית לחבירו ע"מ שיהיה אהובו ונעשה שונאו דלכ"ע יכול לגרשו

ועפי"ז אמרתי בעוניי דזה יהיה כונת הכתו' ביחזקאל סי' ל"ג ואתה ן' אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ד' אלד'ים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו והיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ובהק' מה שראתה עיני לה' החסיד בס' שמע יעקב בפ' זאת דפירש כוונת הכתוב וירא יעקב ויצר לו אמ"ר יעקב בר אידי שמא יגרום החטא עפ"י הקדמה זאת דיעקב אע"ה היה חושש שמא הלכה כמ"כ שהביא הבית יוסף שאפי' במשכיר בית לחבירו בסתם ונעשה שונאו יכיל לגרשו ולהכי היה מתירא דאף שהבטיחו הקב"ה בכמה הבטחות שמא יגרום החטא ונעשה שונא ולא יתחייב הקב"ה לקיים הבטחתו יתב' ואולם יען דהבטחתו ית' היתה לתועלתו דיעקב הא ודאי חייב לקיים הבטחתו וכמ"ש המבי"ט בח"א סי' ל"ג דדוקא בנשבע מעצמו כההיא דפ' מרובה ד' פ' ע"א בההיא איתתא שהיה בנה מצר לה ונשבעה שכל מי שיבא לה שאינה מחזירתו קפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו לא נתכונה זו אלא להגון לה יע"ש אבל בנשבע לתועלת חבירו לא מצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי ולהכי אמר יעקב אע"ה הצילני נא וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך וכו' נמצא שנדרת לתועלתי וצריך לקיים הבטחתך יעש"ב

מעתה זה יהיה פשט הכתו' שאמר הקב"ה ליחזקאל כן אמרתם בית ישראל כי חטאתינו ופשעינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה שנעשים שונא ובדין הקב"ה ימית אותנו ולזה השיב אמור אליהם חי אני נאם ד' אלקים אם אחפוץ במות המת כיון שנשבעתי לתועלתם לתת להם חיים ורב טוב אין לי לומר אדעתא דהכי מאחר שיש תיקון בתשו' וזה היה דעתי מתחילה וא"כ שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל

באופן דבר הלמד מכל האמור דמן החיוב המוטל על כל ישראל בהעדר אדם גדול בתורה וכרוב מעשים טובים לספר מעשיו ושבחיו תמורת