איש אמונים רנה

אאע"ה עמדו כל גדולי הדור בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו וכו' דהכוונה דבהיות אאע"ה בחיים לא היו מכירים כ"כ ערכו וטובותיו שהיה טוב ומטיב לכל כידוע וזה בא לאשמועינן רב חנן שתכף שנפטר באותו היום שמת הכירו וידעו חסרונו ולזה דקדק בלשונו ונקט אותו היום שלא היה צריך להמתין זמן מה להכיר גודל חסרונו. ובזה פירשתי בעניותי כוונת דהע"ה שהיה מקונן על אבנר הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישר' ואנכי היום רך ומשוח מלך דהכוונה דמודיע לישר' דהע"ה שתכף ביום מיתתו תרגישו ותדעו חסרונו כי שר וגדול נפל היום בישר' דמילת היום קאי על מילת תדעו לא על המיתה ופירש דבריו באומרו ואנכי היום רך ומשוח מלך ולא אוכל למלא חסרונו (שו"ר לה' ז"ל הנז' שפי' גם הוא כוונת הפסוק הנז' כנז' וכיונתי לדעתו ד"ע) אשר בזה אמרתי לפרש כוונת הנביא ישעי' ע"ה הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואמרו במדרש וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר דהכונה דמלבד הבכי ההכרחי על סילוקו ש"ץ עוד יוסיפו לבכות וע"ז הק' המדר' וכ"כ למה הכונה למה יוסיפו עוד על הפליאה הפלא ופלא ויהי כמשיב ואבדה חכמת חכמיו שעתה תרגישו על אבידתם שאבדו שבהיותם בחיים לא תרגישו חסידותו ומעלתו עד לאחר שנאבד מהם

ואנו בני ארץ ישראל מהחיוב המוטל עלינו לבכותו ולפרסם רוב שבחיו וטוב מידותיו ויופי שלמותו בכל קצוי תבל כאשר הוא בהיותו בחיים לא נתן שינה לעיניו היה מפרסם לכל העולם במתק לשונו גודל דוחקינו וצערינו וגודל מעלת לימוד תורה בארץ ישראל ועי"ז היה מאסף לכל המחנות להחזיק ביד לומדי התורה ולראות בבנו'ת הארץ בבנין בתי מחסה ובנין גבול אלמנה ולימוד תשב"ר וכמה עניינים נפלאים לא יוכל הפה לספד גדול תשוקתו וחיבתו עמנו וא"כ מדה כנגד מדה חיובא רמיא עלינו לפרסם מעשיו ותהלתו בקרב כל ישראל. כי כן מצינו בהקב"ה כב יכול דכתיב בפ' וירא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. דהנה כל המפרשים ז"ל אחזו צער בפי' המקרא הזה למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו ונתחבטו בפירושו ובפרט במילת עליו שאין לה שחר ופי' המפר' ז"ל ועל הרוב הוא הר' בינה לעיתי' ז"ל פי' שהקב"ה כב יכול משבח לאברה' אע"ה שהיה מפרס אחדותו יתב' ומצוה לכולם שישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ומפרש הפסוק למה משבח אותו כל כך ויהי כמשיב למען הביא ד' על אברהם את אשר דכר עליו הכונה זהו גמולו מה שהיה מדבר ומודיע אחדותו יתב' על דרך שאמרו ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ד' אלד'ינו ד' אחד אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת דכתיב ומי כעמך ישר' גוי אח' בארץ

אמור מעתה דחיובא רמיא עלינו לבכות ולהתאבל ולהצטער בפטירת הצדיק המאושר הלז כמו שהוא נצטער בעדינו ומפרסם צערינו בחייו. וזה יהיה. כוונת הכתוב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו

אך עיקר הבכי וההספד אינו על הצדיק שנפטר כי הוא הלך למנוחות שאננות ואולם עיקר היגון והבכי הוא עלינו יושבי א"י שאבדנו את ר' סימון אין לנו תמורתו. כדאיתא במס' מ"ק ד' כ"ה ע"ב אמר ליה רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק אמ"ל בר אבין ח"ו דחבה ושלהבת בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאכידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתיה דרב אסי. ופירש"י על שזה מדמה אותו לשלהבת וזה מדמה אותו לאבידה יע"ש והק' הרב מהראנ"ח ז"ל דאיך אפשר דבר אבין הרגיש לכבוד רב אשי שלא לדמותו לשלהבת איך הוא מדמה אותו לאבידה והר' מהרש"א ז"ל בס' אהבת עולם תירץ דכוונת בר אבין היתה ללמדנו ענין ההספד שלא לבכות על הצדיק שמת אלא העיקר ותכלית ההספד הוא לדור שכך עלתה בימיו וכך צ"ל בשעת ההספד אוי לנו שאבדנו צדיק וחסיד קדוש כזה ועי"ז יתעוררו כל הקהל בבכיה ויחזרו בתשו' ותהיה נחת רוח לנפש הצדיק שע"י יחזרו בתשו' אבל אם יבכו על הצדיק לבד לא יש התעוררות תשו' בבכים זאת ולא יועילו לכלום ואדרבה מגרעות נתן ח"ו ומעורר שנאה ב"מ. אשר עפי"ז מזה זמן פירשתי בעניותי כוונת הכתו' בירמיה סי' י"ב עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה דלכאור' יש לד' כמה דקדוקים. תחי' ק' מה הפרש יש בן מילת ביתי לנחלתי ועוד מי הם האויבים שנתן ידידות נפשו בכפה. ותו ק' למה היתה נחלתו כאריה ולא כשאר חיות השדה ותו ק' אומרו נתנה עלי בקולה מה הוא הפי' שנתנה בקולה עליו מה היו אומרים בקולם ותו ק' אומרו על כן שנאתיה כאילו מורה דבשביל זה שנא אותם ולא ידענא מאי קאמר אמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש בש"ס פ' השואל ד' ק"א ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכתא לאותובינהו אמר לה לההיא אתתא אית לך דוכתא לאוגורי אמרה לי אי מקדשת לי יהיבנא לך דוכתא אזל קדשה יהבא ליה דוכתא לעיולי אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילי אמר רב הונא בריה דרב יאושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו לא מבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימת לאגרא אמרה ליה לכ"ע ניחא ני לאוגורי ולך לא ניחח לי לאוגורי דדמית עלי כאריה ארבא ע"כ והנ"י ז"ל הביא משם הריטב"א ז"ל דדוקא כי האי גוונא שהשכירה לו ע"מ שיקדשנה אבל המשכיר בית לחבירו סתמא ונעשה שונאו אח"כ אינו יכול להוציאו והרב בית יוסף ז"ל בסי' שי"ב הביא משם מ"כ דאפי' בסתמא יכול להוציאו מטעם דדמית עלי כאריה ארבא. והר' ב"ח ז"ל בסי' שי"ט הביא פלוגתייהו של הרבני' הנז"ל וכתב דאם השכיר לו ע"מ שהוא אהובו ונעשה שונאו אליבא דכ"ע יכול להוציאו בטענת דדמית עלי כאריה ארבא וכן אם השכיר לו כשהיה שונאו פשיטא אליבא דכ"ע אינו יכול להוציאו דסבר וקביל וכל פלוגתייהו כשהשכיר לו סתמא דלד' הנ"י ז"ל לא יוכל להוציאו ולדעת המ"כ יכול להוציאו בפשיטות

אשר עפי"ז זכורני ששמעתי מפה קדוש הרב הנשי"א ז"ל שפי' כוונת הכתובים בפ' ויגש והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך וכו' תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן דלכאו' יל"ד איך הוי נתינת טעם שיאמרו אנשי מקנה בעבור יכבו בארץ נושן אבל עפי"ה ניחא דכונת יוסף הצדיק הוא כי בודאי עתה שהוא בחיים יתן להם ארץ גושן מאחר דמתפחדים ממנו רק חשש שלאח"ך כשידעו המצרים שהם רועי צאן יהיה להם טענה אלימתא לגרשם לדעת המ"כ שהביא הבית יוסף ולכן אמר לאחיו שבתחילת דבריהם שיאמרו בפירוש שהם