איש אמונים רנד

האומר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה רק חייל הקדושה על אותו אבר לדמיו. אבל האומר ראשה של זו עולה או לבה של זו עולם פשטה קדושה בכולה דהנשמה תלויה בו וידוע מחלוקת ר"א ור"ע בעגלה ערופה אם נמצא הראש במקום אחד והגוף במקום אחר דהלכתא כר"ע דמוליכים הגוף אצל הראש. וז"א מנחל בדרך שהיה עגלה ערופה ע"כ ירים ראש וזה רמזתי כיון דנפל ממנו רב וגם כמה רבנים ודאי דהוו קרבן כששבי' בתשובה הנגשים אל ה' אז יתקדשו

דרוש ז' להספד

שדרשתי בפטי' הרב הצדיק מוה"ר עקיבא לעהרן זצ"ל

והנושא בא נסע סכותה ויבן לו בית: וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית

איתא במס' ברכות ד' ס"א ע"ב ואהבת את ד' אלד'יך ר"ע אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ת"ר פעם אחת גזרה מלכות שלא יעסקו ישר' בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לר' עקיבא שהיה מקהיל קהלות ועוסק בתורה אמ"ל עקיבא אין אתה מתירא מפני מלכות אמ"ל אמשול לך משל למה"ד לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי ואבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותינו אנו מתייראים במקום מיתתינו עאכ"ו אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתו' בה כי היא חייך ואורך ימיך כך אם אנו מתבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים וכו' עד שיצאה נשמתו באחד וכו' יצח' ב"ק ואמר אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב עכ"ל

קול יללה אשמיע ומספד מר אביעה, אל השמועה כי באה האנח בשברון מתנים, ונמס כל לב ורפו כל ידים. יגדל המספד בירושלים. אל הלקח ארון האלקים אחד מן הרמתי'. ציון במרד תבכה. וכל יושבי ארץ ישראל יקוננו בלב נשבר ונדכה, אוי נא לה אמרה אמשטרדם כי הייתי זוללה, אבדה כלי חמדתה וי לאזילא וי לחבילא. הי חסיד הי עניו אין לנו תמורתו. פקידא לטב רב וגדול צדיק באמונתו. על זאת תאבל הארץ על ההרים אשא נהי

קול מרי'ם. נהי בכי תמרורים. אבד חסיד מן הארץ צור תעודה. רבין חסידא. וי לארעא דישראל. דחסרא גברא רבה רב פעלים מקבצאל. מוכתר בנימוסו נזר אלד'יו על ראשו. מומחה ופקיע. כאריה רביע. היינו חסיד היינו עובד אלקים. עושה חסד להחיות לב נדכאים. זקן ויושב בישיבה. הארז אשר בלבנון שר הצבא. לילה כיום יעי'ר לחצו'ת בנועם ד' על התורה ועל העבודה. ביתו בית ועד לחכמים דמי לפרצידא. הוא הי' משיירי. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי. סילילו הרועים אדירי הצאן בקול צעקה יללה

קול נהי נשמע מציון. יחד עני ואביון. גדול אדונינו הודינו והדרינו פקידיני ושרינו משוש פארינו הרב הצדיק אבי הרחמן. פאר הזמן. רבי עקיבא לעהרן אבי יתומים: מחסה לאביון ומעוז לדל גם אלה לחכמים. מי יעשה כמעשיך. מי יקום כגבור כגבורותיך. להשמיע במרום קולו. בכל קצוי תבל צדק יקראהו לרגלו. אוהב התור' ולומדיה. כל שהיא תפארת לעושיה: מי ישמיע את הוד קולו להחיות רוח שפלים קדוש יאמר לו. אנא פנה דודי צבי ישראל ותפארתו. הוד והדר פעלו וצדקתו. למה פרצת גדיריה. שמש צדקה ומרפא בכנפיה. כל העם אשר בשער יתנו אידיה"ן. שוו בשיעוריהן. והמה בוכים

קול נתנו בבית ד' היום הזה יום צרה ותוכחה. יגון ואנחה. הבת ירושלים נהפכו עליה ציריה ותסר צעיפה מעליה. לן יאות למבכי לן יאות למספד אבל כבד זה. דתבר גזיזי. מי יעלה בתחיל' לספוד לצר'ה אבשרא ואטופרא נאה ויאה לכבוד והדר. בקדש נהדר. מה לתבן אי"ש העולה. אשר יש"א את שמו ממהדורי מילי. לעשות כדת היום קול בכי וקול זעקה

קול ענו'ת גדולה תשובה. בריא בחיובא. לעשות רצון צדיק מר ברישא מלא צנה דדובשא. איידי דחליש טובא. ביכול הכתוב מדבר אינם אלא יסורין של אהבה, זוהי ביאה קמתי. אני לפתוח מילין לצד עילאה ידענא בנפשאי לא חכימאה אנא ולא חוזאה. ובפרט מספד מר וכבד כזה. על הצדיק ונשגב מזה ן' מזה. אין בלשוני מילה. נשגבה לא אוכל לה. איכו השתא אתם הרי ישראל. תנו עיניכם בבירה בכח ואל. לכו ונשובה אל ד' תשובה נצחת. ואת כל ונוכחת. בשובינו אל ד' אלד'ינו. ישוב ירחמינו. ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו. יהי שלום בחילינו. ישבית מלחמות עלי אדמות ורדף אותם קול עלה נדף

קול יעקב יורד ברשו' ועיני לשמי' נטלית אהה ד' ד' אלדי'ם דיה לצרה ראויה כפרה זו יראה ירצה. כקרבן אשה הוא נסע למנוחות שאננות. וכל בני משפחתו הקרובים אליו תשיתמו לשרים על המכונות. והיתה הרוחה. ונסו יגון ואנחה, מהרה ישמע בערי יאודה ובחוצות ירושלים קול ב ששון יקוננו המקובלים ויספידו הספדנים מספד מר כתנים וי לארעא דישראל דחסרה גברא רבה הי חסיד הי עניו ומלאך פניו דמי לבר אלד'ין מתחסד עם קונו אבד חסיד מן הארץ הרב ר' עקיבא לעהרן מי יגיד עוצם השתדלותיך מי ימלל גודל חשקך ואהבתך וחלמתך לא נתת שינ' לעיניך ותנומה לעפעפיך ותגדל חסדך עם כל יושבי אדמת הק' יוב"ב ובפרט על יושבי ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. היום הזה ירגישו כל יושבי אדעת הק' אבידתו של הרב ר' עקיבא ז"ל. כי הנה ידוע בטבע האנושי כי בכל דבר חפץ טוב הנמצא לאדם לא ירגיש כל כך בחשיבותו ויוקר ערכו רק בהפקדו ובהעדרו ממנו אזי ירגיש חסרון המוליד באבידת החפץ ויקרת ערכו. כאשר פי' הרב בינה לעיתים ז"ל בדרוש ע"ג בכוונת המאמר בפ' הספינה ד' צ"א ע"א אמר רב חנן אמר רב אותו היום שמת