איש אמונים רנג

ונראה מה יהיו חלומותיו ויאחר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. דלכאורה יש להבין מה היה עון יוסף וכי בשביל שחלם שאין בידו למושפה החלומו' יתחייב מיתה אף לפי הטעם שהי' מביא דכתם רעה הלא בעיניו ובדעתו הבין שהיה עונות והיה מספר לאביהם שיוכיחם אם יש בידם עונות האם בשביל זה יתחייב מיתה. ותו ק' תשו' יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו לא ידענו הלא כבר פירשו דבריהם דטעם הריגתו היה לראות מה: יהיה חלומותיו ואיך יאמר מה בצע הא ודאי דיהודה לא היתה כונת קושיתו על הריגתו אלא עיקר חששתו ותמיהתו היתה וכסינו את דמו זה משמע עיקר התמיהה. וגם דבריו אלו לא ידענו מה פירושם דכיסוי הדם היתה הכוונה שיהיה בסוד שלא יצטער יעקב אע"ה וא"כ לא ידענו כו' יהודה באומרו מה בצע וגו' אמנם נר' לפקע"ד אי ניחא קמיה שמיא לפ' הכונה בהקדים מאי דאיתא במס' סנהדרין ד' נ"ע ת"ר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי ר' חנינא: בן גמליאל או' אף דם מן החי מ"ט דר' חנינא קרי ביה בשר בנפשו לא תאכלו דמו בנפשו לא תאכלו. ורבנן ההוא למשרי אמ"ה דשרצים הוא דאתא. ושם בע"ב פירשו בסוגיא מאי תלמודא. ופי' רש"י כלומר היכי משמע מהאי קרא דממעט שרצים. אמ"ר הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן כלו' דדם שרצים לא הוזהרו עליו משום דם אלא משום שרץ. שאם אכל דם שרצים אינו חייב. משום דם כדאיתא בכריתות עכ"ל

והנה הכ"מ ז"ל בפ"ה מה' מלכים ה' י"א פסק וז"ל אחד האבר ואחד הבשר הפורש מן הבהמה ומן החיה בן נח חייב עליו אבל מן העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי דעוף עכ"ל והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל א"א נ"ל שזה טעות סופר וצ"ל אבל מן השרץ עכ"ל. ומרן ז"ל בכ"מ הק' על הרמז"ל וז"ל וא"ת והא בפ' ד' מיתות מיעטו שרצים מקרא דדמו ואם איתא עוף נמי הו"ל למעוטי מיתורא דדמו ותי' וז"ל וי"ל דכי ממעטינן שרצים היינו דמותרים לכתחילה אבל עופות נהי דאינו נהרג על אמ"ה דידהו מ"מ איסורא מיהא איכא כיון דלא אמעיטו מקרא דדמו

ואני עני ב"א לא זכיתי להבין דב"ק מאי קשיא ליה דהי"ל למעוטי אמ"ה דעוף מקרא דדמו הא שרצים דאימעיטו הוא דמשמעות הכתוב מי שדמו חלוק מבשרו וכו' והיכי הוה אפשר למעט עופות שאין דמן חלוק מבשרן כדאיתא בכריתות דף כ"א ופסקה הרמז"ל בפ"ו מה' מ"א ה' א' יע"ש והיכי הוה אפשר למעט אמ"ה דעוף. וגם תירוצו ז"ל לא זכיתי להבינו דבר' דמודה הר"מ באמ"ה דעוף אף דאינו נהרג איסורא איכא ובהכי שפיר גריס בדברי הרמז"ל דאמ"ה דעוף מותר והכונה דאינו נהרג. והלא הרמז"ל גופיה בפ"ה מה' מ"א פסק הרמז"ל וז"ל מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה לא תאכל הנפש עם הבשר לאסור אמ"ה. ועל אמ"ה אמר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואיסור אמ"ה נוהג בבהמה חיה ועוף וכו' יע"ש הרי דאזהרת בני נח לאמ"ה ס"ל להרמז"ל שהוא מאך בשר בנפשו דמו וגו' ואזהרתן זוהי מיתתן וא"כ איך יוצדק מה שרצה להליץ הוא ז"ל בעד הרמז"ל. ואולם אפשר ליישב ואיכמ"ל. וה' מגדל עוז רצה ליישב השגת הראב"ד ז"ל וכתב וז"ל ואני או' תמה אני על הפרץ מי הביאו לכלל בשר וכו' וההיא בפ' ד' מיתות דחיה בעלמא הוא דקא דחי ליה עכ"ל. ובאמת פלא דהרי בד' נ"ט ע"ב כבר פי' להדיא מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים והבאתי הסוגיא לעיל ומאי קאמר מי הביא השרץ לכלל בשר ודחיה בעלמא קא דחי הש"ס ולדידי צע"ר

עו"נ מ"ש הרב החסיד גאון עוזינו שמע יעקב ז"ל בפ' וישב שדקדק הוא ז"ל בדיבת יוסף שהיה מספר לאביו חשודין בניך על אמ"ה דלמה נקט חשודין ולא אמר אוכלים אמ"ה והוא ז"ל המציא כמה דינים שיש מחלוקת בדין אמ"ה ומכללם הביא הך פלוגתא דהר"מ והראב"ד באמ"ה לגבי בני נח דלדעת הרמז"ל שפי ולד' הראב"ד ז"ל אחיו ויוסף הצדיק היה ד בס' הראב"ד דאסור והשבטים הוה ס"ל כס' הרמז"ל דשרי ולכך נקט חשודים בניך על אמ"ה דעוף אך האמת קרי מרן ז"ל בכ"מ על הרמז"ל דאם איתא דאמ"ה דעוף שרי א"כ אמאי לא תירצו דתיבת דמו למעוטי אמ"ה דעוף דשרי היא קו' חזקה. וגם לפי תירוצו דאף דאינו נהרג איסורא מיהא איכא. א"כ ק' על השבעים ז"ל בממ"ך אי ס"ל כס' הרמז"ל דשרי אמ"ה דעוף א"כ דמו דקרא אמאי דרשו בש"ס למעוטי אמ"ה דשרצים. ותו אף לפי תירוץ מרן ז"ל איסורא מיהא איכא. מעתה זה נלע"ד כו' הכתו' דהנה השבטים היו סבורים דאמ"ה דעוף שרי ויוסף שהיה מביא דבתם רעה דס"ל דאמ"ה דעוף אסור ס"ל כהראב"ד וחייבים מיתה. ולהכי כשבא אצלה יוסף הסכימו דחייב מיתה מדה כנגד מדה שהיה רוצה לחייבם מיתה שאכלו אמ"ה דעוף ולזה בא יאודה ואמר להם מה בצע כי נהרוג את אחינו הכוונה וכי הלכה מוסכמת היא דשרי אמ"ה דעוף הלא ספיקא הוי ואפשר דהלכה כמותו. ותו לדידן דס"ל כהר"מ קשיא לן דמו דקרא למאי אתא וז"א וכי וכיסינו את דמו אנו יכולים לכסות תיבת דמו דכתי' בקרא דאם איתא הו"ל להש"ס למימר דתיבת דמו אתא למעוטי אמ"ה דעוף וע"ז נמנעו השבטים מלהרגו. ועיקר טענתו של יוסף הצדיק הוא דגם אמ"ה דעוף בכלל בשר בנפשו הוא. וז"א השבטים אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו דייקא דהאמת אתו. ובזה פי' הרב החסיד ז"ל כוונת ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש דתיבת דמו כבר דרשו בש"ס למעוטי שרצים ולא למעוטי אמ"ה דעוף. ואני ברגליו דקדקתי בדברי ראובן בתחי' שאמר להם לא נכנו נפש דהכוונה דגם באמ"ה דעוף הוי בשר בנפשו. ולזה אמר להם הלא אמרתי אליכם לאמר וגו' וגם דמו כמ"ש הרב ז"ל ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם ונפל ממנו רב וגם הכהנים הכהנים כי בעוה"ר נפלה עטרת וגם כמה רבנים חסידים קדושים זקנים משער שבתו בחורים מנבינתם. וידוע דע"י הבכי שבוכה האדם בפטי' הצדיק ומתלהב בלבו בלבת אש אוכלת ויצאה גחלת הוי כמעריך סדר המערכה ע"ג המזבח. והדמעות שמוריד הוו במקום נסכים. ובזה פירשתי בעניותי כונת דהע"ה הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה אבא ביתך בעולות ונקדים מאי דמרגלא בפומי לפ' כוונת הכתוב ידין בנוים מלא גויות וגו' מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש. דידוע מ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל דבגוים כיון דליכא אחדות מלא גויות כל אחד נלכד בעונו אך ישר' דנחשבים כגוף אחד וכמ"ש בזוה"ק משל ההקזה וכמ"ש גאלת בזרוע עמך כשהם באחדות בני יעקב ויוסף סלה אז מחץ ראש על ארץ רבה. אך חקרתי דלמה צריך דוקא הראש והלב ולא שאר איברים אפילו אבר קטן אם יכאב ירגיש הצער כל הגוף. ואמרתי כיון דידוע דהצדיק במקום קרבן על כל ישר' וקיי"ל במס'