איש אמונים רנא

ואולם לנו לדעת למה המשיל הנביא את ירושלם כאלמנה ומה דמות יערוך ואם היה אומר היתה אלמנה היה צודק שכיון שנחרב הבית וליכא השראת שכינה שייך לומר שנשארה אלמנה ממש אכל אומרו היתה כאלמנה לנו לדעת מה כיון הנביא להמשילה לאלמנה. אמנם נלע"ד וטרם כל לנו להבין מה שקונן דהע"ה על יהונתן צר לי אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. דיל"ד הני תלתא לי דכתיבי נראים כפול צר לי עליך נעמת לי נפלאתה אהבתך לי. ותו ק' אומרו מאהבת נשים דמה שייך לומר מאהבת נשים וכל המפ' ז"ל פי' לפי גודל ורוחב דעתם. ואני עני ב"א נלע"ד לפרש בדרך פשט ממש והוא לפי מה שראיתי להרב החסיד גאון עוזינו בס' שארית יעקב דפי' כונת הכתוב האמור בדהע"ה כשהיה מקונן על אבנר אחר שסיים הקינה הכמות נבל וגו' ובכו כל העם חזר ואמר הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל ויוסף כל העם לבכות. דלכאו' ק' מאי חדית לנו דוד הע"ה הלא ידוע וניכר לכל שאבנר היה שר הצבא ראש הסנהדרין והוא ז"ל תריץ וטי'ב דדע"ה כונתו באומרו הלא תדעו וגו' שהיה בוכה על עצמו שנפל מגדולתו אותו היום דבהיות אבנר שר הצבא שלו היה כבודו גדול על דרך מגדולת העבד ניכר גדולת רבו וכשמת אבנר נפל מגדולתו וז"א סלא תדעו כי שר וגדול הכונה שר שהוא אבנר וגדול על עצמו היה אומר דהע"ה נפל סיום הזה בישר' אתד"ק וש"י. ואם זה נאמר כשמת משנה שלו שנפל הגדול מגדולתו כ"ש וק"ו כשמת הגדול עצמו בעוה"ר שאבדנו גדול אדונינו אבידה שאינה חוזרת אין לנו תמורתו פשי' ופשי' דנפל כבודינו הדרת כלילינו ולזה אין צריך שום ראיה מדהע"ה כי מעשים בכל יום בכל איש כי ימות הלא תראו אלמנתו כמה נגרעה מערכה אפי' אם תהיה בת גדולים עשירי עם אפי"ה במות בעלה תלבש שחורים ותתעטף שחורים ולא תתקשט כאשר היתה באמנה בחיי בעלה וצריכה לילך ולבקש מי ישגיח עליה ועל ילדיה. וה"ה נמי דומה בדומה אנו בעוה"ר יתומים היינו ואין אב לתורה ולתעודה דניכר חסרונו שהגיע לנו דומיא דאלמנה ממש. וזה אמרתי שמקונן הנביא איכה ישבה בדד העיר רבתי עם דהן אמת דאיכא רבנים וחכמים רבים ועצומים אבל עכ"ז נקראת ישבה בדד יען אבדנו גאון הדור מפורסם בכל קצוי תבל. וז"א היתה כאלמנה ממש ודו"ק

וזה יהיה פשט הכתוב דהנה דהע"ה בהתחברו עם יהונתן בן שאול היה כבודו של דהע"ה גדול מאד בעיני כל העם על דרך מ"ש רז"ל מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא סהדי כ"ש לגבי דוד שהיה יהונתן מכבדו ביתר שאת עד שאמר לו אתה תהיה למלך ואני אהיה לך למשנה והיה מהנהו ומנעים לו יותר מדאי ונמשך לו הארה ממנו על דרך שפי' הרב ז"ל בכונת ויהי נועם האומרים בליל מוצאי ש"ק שהוא להמשיך אור חוזר מהבינה מתפי' שעשינו בש"ק לששת ימי החול. ועיקר אהבתם היתה מסיבה כי יהונתן היה אוהב לדוד הע"ה אהבה עזה לעיני כל העם. וז"א צר "לי" עליך אחי יהונתן דהכונה דאחר שגמר הקינה על שאול ועל יהונתן בנות ישראל אל שאול בכינה וגו' יצא לקונן על עצמו שאבד חבר טוב שהיה מתכבד בו וז"א צר "לי" עליך אחי יהונתן נעמת לו שהיתי מקבל הארה וכבוד ממך והסיבה שהיית מראה לי פנים של אהבה עזה בתכלית שהית אתה אוהב אותי הרבה. וז"א נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים וא"כ אני עתה נשארתי כמו אשה אלמנה על בעל גמורים

ובזה פי' הרב הגדול מר מחותני נר"ו בשעת ההספד כו' המאמר אותו היום שמת אאע"ה עמדו כל גדולי הדור בשורה ואמרו אוי לו לדור שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה שהכונה דזה ההספד שייך לגדולי הדור שהרגישו תיכף במיתתו של אאע"ה וחסרונו שבסיבתו ניכר חסרונם. האמנם לשון הגמ' בב"ב דצ"א ע"א אינו כן אלא עמדו כל גדולי עכו"ם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה וכו' והנה בשינוי זה שעמדו כל גדולי עכו"ם לא אירייא דבאותו זמן לא היו ישראל זולת יצחק בנו יחידו וגדולי העכו"ם שהיו באותו הדור היו מתכבדים בו שראו והבינו גדולתו ויקר ערכו ועמדו עליו בשורה להספידו. אך השינוי שראינו שאמרו אוי לו לעולם לא ידענו מה היה לו לעולם. ותו דלפי גירסא זאת לא היו צריכים עוד לומר ואוי לה לספינה שהספינה בכלל העולם היא. אבל האמת דהגירסא הנכונה נראה דהיא אוי לו. לעולם דוקא. והענין דכ' הרב דברי שלמה בפ' אמור משם חכם אחד קדוש דד' תועליות נמשכים מן הצדיק בהיותו בעולם הא' שהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה וכמ"ש צדיק מושל ביראת אלד'ים (וכנגד זה אנו עושים הקריעה) הב' שע"י היסורין שסובל מגן וצנה לדור וכמ"ש והוא מחולל מפשעינו (וכנגד זה אנו יוצאים חלוצי כתף) והג' שעל ידו מוריד השפע בעולם וכמ"ש כל העולם ניזון בשביל' חנינא בני (וכנגד זה אנו מורידין עליו דמעות) והד' שיש בו השראת שכינה וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם דהקב"ה משרה עליו שכינתו (וכנגד זה אנו מתאבלים עליו) אמור מעתה דלגבי אאע"ה עדין לא היה חולי בעולם וגם לא היה ביטול גזרה דבמהפכת סדום בקש מהקב"ה אם יש צדיקים בעיר שיגינו עליה ולא מצא פש גבן שני תועליות שגם אוה"ע ראו בעיניהם בזמן אאע"ה השפע שהיה יורד בזכותו. וגם ראו שהקב"ה השרה שכינתו עליו דאמר המכסה אני מאברהם וגו' ועל שתים אלה עמדו כל גדולי הדור אף אוה"ע בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו שהוא השפע שהיה יורד להם בזכותו שראו באותו היום שנפסק כרגע. ועוד אמרו אוי לה לספינה שאבדה קברניטה היינו על גופו של אאע"ה שהיה הקב"ה משרה שכינתו בתוכו דחסר עתה השראת שכינה ודו"ק

ובא"א נלע"ד לפ' כו' הכתוב הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל. דלכאו' יל"ד דלמה נקט בלשון תמיהה הלא תדעו ולא נקט בדרך תדעו כי שר וגדול וגו'. ותו למה דקדק לומר היום הזה. ואמנם נלע"ד דנקט בלשון הזה בכונה מכוונת. והן קדם מצוה להביא מה שפי' מוה"ר שאנו עסוקים בהספדו ז"ל בהקדי' לתת טעם למ"ש רז"ל ע"פ וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זרח שמשו של צדיק אחר. דנר' מפשטן של דברים דלפי"ד חיוב הקב"ה לזרות צדיק אחר. ולנו לדעת מהיכא תיתי חיוב זה וכתב הוא ז"ל במאי דאיכא פלוגתא דרבוואתא בענין מלוה על משכון והמלוה מחל לו את החוב והמשכון יוצא מתח"י המלוה דהמרדכי פ"ק דסנהדרין ס"ל דהויא מחילה וצריך המשכון להחזירו. ולדעת העיטור והרשב"א בחי' לגיטין והר"ן ז"ל בחי' ס"ל דלא הויא מחילה וא"כ היה מקום למדה"ד לקטרג כיון דהקב"ה לוקח הצדיק בידוע כדי שיחזרו בתשו' ולכפר על הדור. ואחר ששבו בתשו' ומחל להם הקב"ה יש ביד הקב"ה להעמיד המשכון בידו שלא יזרח צדיק אחר