איש אמונים כה

שבאותו הדור הוציאו בקר עמהם מאחר דפסח אינו בא מן הבקר אלא מן הכבשי' ומן העזי' בני שנה ותי' דהבקר לקחו עמהם לשלמי שמחה ולשלמי חגיגה הבאה מן הצאן ומן הבקר וזהו שנא' וזבחת פסח לה' אלד'יך צאן ובקר יע"ש

מעתה נבא אל ביאור מ"ק הנז' והוא דפרעה תפס כשיטת ר"מ דחוב הוא לעבד שיצא מתח"י רבו לחרות ולז"א למרע"ה מי ומי ההולכים מרצונם דודאי אף אם אני אשלח אתכם אתם לא ניח"ל לצאת לחרות ולזה השיב לו מרע"ה בנערינו ובזקנינו נלך ברצון נלך הגדולים ומגלים דעתינו שרצוננו לצאת מהשעבוד טפי מההפקר וממילא בבנינו ובבנותינו ודאי שנלך במכ"ש דאפי' ר"מ מודה בעבד קטן דזכות הוא לו והראיה שאנחנו שמחים שאנו הולכים בצאננו ובבקרנו לעשות שלמי שמחה וש"ח כי חג ה' לנו ובכן הראת לדעת דהלכה כרבנן דזכות הוא לעבד כמונו לצאת מהשעבוד וליכנס תחת כנפי השכינה ועל זה השיב פרעה שהיה חכם להרע בדרך רמז יהי כן ה' "עמכם" דייקא כמ"ש בלעם וכמ"ש גבי דוד אם יהי כן עמכם שאינו מסתכל כלל בעונותיכם כי לעולם הוא עמכם ומסתכל במצות שלכם אז ודאי גם אני מודה בזה דזכות הוא לכם ותכף אני מסכים לשלוח אתכם ואת טפכם דהיינו הילדים וז"א יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם שאני ראיתי באצעגנינו' שלי שאתם עתידים לחטוא במדבר והקב"ה עתיד לפרע מכם הרי דגם מביט הקב"ה בעונותיכם ומעניש אתכם וא"כ לא כן לא יפה אתם עושים לילך יחד אנשים ונשים וטף אלא לכו "נא" (עכשיו) הגברים ועבדו את ה' כי אתם גדולים ויכולים אתם לחוב בעצמיכם ז"א כי אותה אתם מבקשים אתם מרצונכם רוצים לחוב לעצמיכם והקטנים ישארו פה עד אשר יגדלו ונראה מאי דעתם אם גם הם יסכימו לדעתכם או לאו ולז"א לכו נא עתה תלכו הגדולים דוקא ולא הקטנים ודו"ק. מעתה ניהדר אנפין לפ' כונת מאמרינו הנצב פתח השער דלכאורה ק' וכי מרע"ה היה רוצה לחייב את ישראל ת' שנה ח"ו ותו קשה מה השיב לו הקב"ה כי הנה הסתיו עבר מה הועיל תי' זה לקו' מרע"ה ותו ק' מה ראו שבט לוי לגלות את ראשם עתה בשמעם תירוץ זה של הקדוש ב"ה

אמנם עט"ר מו"ר א"א העזר"י גדול מרדכ"י זיע"א היה מפ' כונת מאמר הנז' בטוב טעם ודעת עפ"י מחלוקת הפו' הביאם מרן הב"י בסי' ע"ז דהר"מ ודעימיה ס"ל דשנים שלוו בשטר א' דנעשו ערבים זל"ז והרשות ביד הבע"ח לגבות חובו מאחד מהם ורבינו אפרים והראב"ד ס"ל דאינו גובה כ"א מחצה מכל אחד יע"ש. עו"ן מ"ש ה' ראש דוד בפ' וארא דשעבוד הלילות השלימו המניין ולזה הולקו המצריים במכת החשך הדומה ללילה שנשתעבדו בהם גם בלילה יע"ש

מעתה יובן המאמר דהנה מרע"ה מספקא ליה אם הלכה כהר"מ ז"ל דגובה ממי שירצה או אם הלכה כהראב"ד דגובה מחצה מכל אחד מאחר שרואה שהוציאם בחצי הזמן הוכיח דה' כהראב"ד וא"כ ודאי שרצונו ית' המחצית האחר מישמעאל ועשו דגם הם זרע אאע"ה וזהו כונת שאלתו ולזה השיב לו הקב"ה אף דה' כהראב"ד הכא שאני כי הנה הסתיו עבר רמז לו שהגלות היה גם בלילה שהוא דומה ללילה ולזה הוציאם קודם זמנם וכיון ששמעו שבט לוי תי' זה של הקב"ה שכבר גבה כל החוב גילו את ראשם שאף הם בההוא פחדא הוו יתבי שמא יחייבו אותם יען שהיו פנויים מעבודת פרך כידוע

איך שיהיה יען שראיתי שהטרחתי למו"ר חזרתי לנושאי מקדם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' דהכו' על פי מ"ש בקוטב דרושינו דהחיוב מוטל ע"כ איש ישראל לספר ביצי"מ בדיבור פה והיא מ"ע מה"ת לדעת רובא דרבוואתא. עו"נ את הידוע דבליל החג הק' יורד הקב"ה כ"י וכל פמליא דיליה לשמוע את סיפור ההגדה שמספרים ישראל עם קרובו ומשבחים ומפארים לכבודו ית' והוא כ"י משתעשע בראותו מנהג ישראל הכשרים כל אחד מודה ומשבח בקדושה ובטהרה ז"א זה הדב'ר דהיינו "בדיבר" פה אשר צוה ה' (דייקא מן התורה כך) תעשו (והט') וירא אליכ' כבוד ה' זה גילוי שכינה כנז'

חזרתי ואמרתי זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' בהקדים את הירושלמי מ"ש המפ' דנתנו ט' למה אמרו בש"ס ד' צריכים להודות ולא אמרו חייבים להודות מפני שהם צריכים ממש דע"י ההודאה והשבח שנותן להקב"ה בנס שעשה לו חוזר ועושה לו נס אחר ולזה נקט צריכים וז"א זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כל מעשה חג הפסח הק' בשירה ובזמרה בהלל ובהודאה ועי"כ וירא אליכם כבוד ה' זו גילוי שכינה בעזהי"ת ויוציאנו מאפילה לאורה בקרוב כיר"א

ויש ג' לשבת הגדול בשנת תרי"ח

והנושא בא: אשר צוה ה' לתת להם חקת עולם לדורתם: מאשי ה' ביום הקריב אותם לכהן לה'. אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם

איתא במדרש רבה פ' בא וז"ל ויאמר ה' אל משה ואל אהרן הה"ד קול דודי הנה זה בא כשבא משה ואמר לישראל כך אמר הקדוש ברוך הוא היום אתם יוצאים אמרו לו היכן הוא אמר להם הנה זה עומד הה"ד הנה זה בא עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר תוקף קדושת היום קדוש הוא לאדונינו ונורא מאד וכאשר כתב מוהרי"ל ז"ל דהיום הזה הוא ממש דוגמת יוה"כ הובאו דבריו בס' יערות דבש ז"ל. וידוע כמה טעמים נאמרו בקריאת שמו שבת הגדול

והרב ב"ח ז"ל כתב דטעמא הוא משום דישראל היו עע"ז את הטלה וכשאמר להם מרע"ה משכו וקחו לכם צאן ודרשו רז"ל משכו ידיכם מן הע"ז ושחטו קרבן פסח ותכף עשו כדבר משה וחזרו בתשו' ושחטו אלד'יהם והמצריי' היו רואים בעיניה' והיו מקהין שיניהם ולא יכלו לעשות עמהם רעה וכתב הרב פר"ח ז"ל דכל זה היה ביום שבת קדש והיו ישראל מחללים את השבת דאסור להשתמש בב"ח והיו קושרים אותו לעיני המצריים יע"ש ובשביל שעשו מעשה רב כזה שהעלה בעצמו שהיו עובדים אותו קשרו אותו בכרעי המטה נתמלא רחמים הקדוש ב"ה על ישראל ומחל להם כל עונותיהם והוציאם ממצרים אף שהיו אדוקין בע"ז: