איש אמונים כד

שא"ל מרע"ה כולם היו לפרעה שהוא מרצונו שישלחם ולא אמ' לישר' שילכו הם מעצמם ולמה שינה ותו ק' תשו' מרע"ה בנערינו ובזקנינו נלך היל"ל תשלח ולמה נקט נלך דנר' דנלך מעצמינו ומרצונינו

ואולם אשר אני אחזה לפ' כוונת מקראי קו' הנז' בהקדי' מאי דאי' בגיטין די"א ע"ב במתני' האומר חן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזו' בב' חוזר דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדי' לפי שזכין לאדם שלב"פ ואין חבין לאדם אלא בפניו ואוקימנא בש"ס פלוגתייהו דד"מ ס"ל דחוב הוא לעבד שיצא מתח"י רבו לחירות דעבדא בהפקר ניח"ל ואם היה עבד כהן פוסלו בתרומה וחוב הוא לו ורבנן ס' דזכות הוא לעבד שיצא לחירות והתו' הק' בד' י"ג ע"א בד"ה בהפקרא ניח"ל דהרי אמרי' בכתובו' די"א ע"א א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד והק' בש"ס מאי קמל"ן תנינא זכין לאדם שלב"פ ותי' מ"ד כיון דקי"ל העבד בהפקרא ניח"ל ה"נ נימא נכרי בהפקרא ניח"ל קמ"ל דה"מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו הרי דגם רבנן ס"ל דבעבד אמרי' בהפקר' ניח"ל ותי' התו' דרבנן דוקא בנכרי מודו דבהפקר' ניח"ל כיון שאין רשות אחרי' עליו ולזה בנכרי גדול אין מטבילין אותו אלא מדעתו ובקטן דזכות הוא לו מטבילין אותו ע"ד ב"ד אבל בעבד אף דנימא דבהפקר' ניח"ל מ"מ השחרור ניח"ל טפי מן ההפקר וזכו' הוא לו. תו הק' התו' לר"מ איך קאמר ר"ה דגר קטן זכות הוא לו הרי איהו ס"ל בעבד דבהפקר' נית"ל וכ"ש נכרי ותי' דודאי מודה ר"מ בעבד קטן דלא טעים טעמא דאיסור' דזכות הוא לו אבל בעבד גדול ס"ל דחוב הוא לו יעש"ב

והנה כבר ידוע חקירת המפ' דחקרו היאך הקטני' שהיו במעמד ה"ס וגם דורות הבאים אחריהם נשתעבדו בקבלת התו' מאחר דחוב הוא לו ואין חבין לאדם של"כ דמסתמא בהפקרא ניח"ל והם ז"ל תי' ע"פ מ"ש בכתובו' דארה"ו גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד דכיון דלא טעים טעמ' דאיסור' זכות הוא לו ושפיר נתחייבו הקטני' במעמד הס"י וגם דורות הבאים אחריהם דזכות הוא להם

והרב כמוהרח"א ז"ל הק' לתי' הנז' דהא אי' התם בש"ס דכתו' בתר הכי לגבי גר דאמרי' דזכו' הוא לו א"ר יוסף הגדילו יכולים למחות ופירש"י יכולין למחות ולחזור לסורן ואין לנו לענוש אותם בב"ד ואפי' ידינו תקיפה יע"ש הרי להדיא דיכולים למחו' ומה הועילו חכמי' בתקנתם לחייב את הקטני' ואת דורות הבאים אחריהם והוא ז"ל תריץ יטי'ב ע"פ מ"ש התו' דבעבד ניח"ל טפי השחרו' מההפק' ואבותינו במצר' היו משועבדי' תח"י פרעה ועבדיו ובודאי ניח"ל לצאת מהשעבו' מן ההפק' וזכות הוא להם קבלת התו' דע"י קבלת החו' יצאו מעבדו' לחרו' ושפיר נתחייבו הם ובניהם וזרעם אחריהם וכמ"ש רז"ל אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מא"מ ע"מ כן הוצאתיך דהכונה דאם לא הייתה יצי"מ יכולים לסרב בקבלת אלקות'ו יתב' ח"ו דבהפקר' ניח"ל אכן עתה אשר הוצאתי אתכם מא"מ מוכרחי' אתם לקבל תורתי ומצותי

אשר עפי"ז פי' ה' ז"ל כונת המגיד רשע מהו או' מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר וכו' ואילו היה שם לא היה נגאל דהכונה ששואל הרשע מה העבודה הזאת לכם מי חייב אתכם לעבו' עבודתו יתב' ובשלמא אבותינו במצר' שהיו הם עצמם במעמד ה"ס רשאי' להתחייב בעצמם אבל לכם דורות האחרוני' מהיכא תיתי לחייב אחכה ומדקאמר לכם מורה דאיהו לא ס"ל הכי כי בהפקר' ניח"ל ולפי שהוציא א"ע מן הכלל פשר בעיקר באלהותו יתב' כי איהו גלי דעתיה דחוב הוא לו אף אתה הקהה את שיניו ואמו' לו בעבו"ז עשה ה' לי בצאתי ממצר' "לי" דייקא דאנא נפשאי ס"ל כס' התו' דהשתרו' ניחא טפי מההפקר ושפיר נתחייבתי בקבלת התו' לי ולא לו (דייקא) ואילו היה שם בודאי דלא היה נגאל כיון שהיה ניח"ל ההפקר מהשמרו' זת"ד יעש"ב

והנה איתא התם בקי' דכ"ב במתני' העבד קונה א"ע בכסף ע"י אחרי' ד' ר"מ וחכ"א בכסף ע"י עצמו ומפ' בגמ' דלרבנן אף ע"י עצמו קאמרי וע"י אחרי' קונה א"ע אפי' שלא מדעתו כיון דזכו' הוא לעבד שיצא מתח"י רבו לחרו' וכ' הרא"ש דאפי' עמד וצווח העבד שאינו רוצה לצאת מתח"י רבו קונה א"ע וכן פ' הטו' בסי' רס"ז וכ"פ מרן בש"ע סי' רס"ז ס"ק ב"א ע"ש

אמנם הר"ן בקי' כ' דהרי"ף והר"מ פליגי בזה וסברי דע"כ ל"ק רבנן דזכות הוא לעבד ה"ד שלא מדעתו אבל אם הוא עומד וצווח אף שקבל הכסף רבו לא יצא לחרו' ע"ש ובהר"מ פ"ה מה' עבדי' ומשם באר"ה

אשר עפי"ז נלע"ד טעם נכון ואמיתי ופשוט למה צוה הקב"ה. את משה בשליחותו הא' לך ואספת את זקני ישר' ואמרת אליהם כה א' ה' פקד פקדתי אתכם וגו' וכן עשו משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישר' וידבר אהרן את כל הדברי' אשר צוה ה' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן וגו' דלכאו' ק' דבתחי' הי"ל לילך אצל פרעה וכאשר יסכים פרעה לשלחם אז יבשר את ישר' בשור' טובה דרוצה הקב"ה לגאלם ותו ק' מה שבח מגיע לישר' שהאמינו ושמעו כי פקד ה' אותם ויקדו וישתחוו מהיכא תיתי שלא לכרוע אלף השתחויות שמוציאם מעבדו' לחירו'

ברם הוא הדבר אשר דברנו דהקב"ה חשש כיון שהאדם בחירי ברצון אף שהוא כ"י ישתדל להוציאם מיד פרעה אפשר ישר' לא ניח"ל בהכי וא"כ באנו למחלוק' הרי"ף והר"מ עם הרא"ש והטו' אי יוצאים לחירו' או לא לזה הזהיר הקב"ה כ"י את מרע"ה טרם כל לך ואספת את זקני ישר' לראות מה דעתם אי ניח"ל לצאת או לא ולזה משה ואהרן קיימו ציווי הקב"ה ויאספו א"כ זקנ"י וידבר אהרן א"כ הדברי' לעיני העם ותכף כששמעו ישר' דרוצה הקב"ה לגאלם האמינו בה' ושמחו שמחה רבה ויקדו וישתחוו גילו דעתם דאה דטעמו ט' דאיסור' ניח"ל בשחרו' טפי מההפק' וכאשר שמעו משה ואהרן מפי ישר' שהם מרוצים בכל לב אח"ך באו אל פרעה בשליחותו של מקום וגו' זה נלע"ד פשוט

עו"נ מ"ם הר' פרשת דרכי' בדי"ב ע"ב בכוונת הפ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישר' ואי' במד' פ' בלק אמר בלעם אלד'יד'ים של אלו אינו מביט בעבירו' שעתידי' לחטוא אלא מביט במצות שעתידי' לעשות שנא' ה' אלד'יו עמו ופי' הוא ז"ל דהכונה בהקב"ה הביט בישר' שעתידי' לקבל את התו' ולהקדי' נעשה לנשמע ולא הביט בעגל שעתידי' לעשו' שנא' ה' אלד'יו עמו והראיה אל מוציאם ממצר' שאם היה הקב"ה מביט שעתידי' לחטוא לא היה מוציאם ממצרי' יע"ש

נקוט מהא דפי' ה' אלד'יו עמו הוא דמביט במצות והכי אי' בש"ס כל האו' דוד חטא אינו אלא טועה שנא' וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא ע"י נמצא מדקאמ' וה' עמו משמע שאינו מסתכל בעבירה. עו"נ מ"ש המקראי קו' בס' זבח פסח שחמה למה ישר'